הנה הסבר פשוט ויפה מהאתר של אבי וייס (הקישור למקור למטה):
הדלפה תחת הכותרת: "נתניהו סייע לאלוביץ' לסגור 92% מהחוב של יורוקום לבנקים".
ביום 28.1.20 פרסם כלכליסט כתבת הדלפה נוספת (כאן, או כאן - אם זה נעלם מהאינטרנט), שבה שום מילה לא נכונה.
היות וכמות השקרים כאן היא כל כך עצומה, אסכם זאת בקצרה:
- לנתניהו אין שום קשר להחלטות הכלכליות של קבוצת בזק ובעליה. אלו החלטות של מועצות המנהלים של החברות והטיפול בבעיות (אם יש) הן בתחום האחריות של רגולטורים אחרים, דוגמת הרשות לניירות ערך והרשות להגבלים עסקיים. זה לא עניין של משרד התקשורת בכלל
- לוח הזמנים לא הוכתב ע"י שאול אלוביץ' אלא ע"י החוק ותקנות הלוויין, וניתן היה להאריך אותו ב-90 יום כל פעם, ללא כל הגבלה. לנתניהו לא הייתה כל מעורבות בלוח הזמנים הזה וגם לא השפעה עליו. כל ההליכים נוהלו בהקפדה יתרה (ומוגזמת, מול אישורים אחרים דומים ואף זהים, שניתנו לחברות תקשורת אחרות), בדיוק בהתאם לתקנות הלוויין.
- בדיוק במקביל לאישור ש-YES קיבלה משר התקשורת דאז (נתניהו), גם הוט ובעליה קיבלו, ממש באותו היום, אישור רגולטורי זהה לחלוטין, בקיצורי דרך, תחמונים וללא הקפדה על כלום. לפטריק דרהי, בעלי הוט, האישור הזה היה שווה המון (מאות מיליוני ש"ח, ובמצטבר עם הטבות רגולטוריות אחרות, דוגמת "אי הפריסה האוניברסלית", הרבה מעל למיליארד ש"ח). מעט יותר מאוחר, גם סלקום ובעליה קיבלו אישור זהה, שהיה שווה לבעליה, אדוארדו אלשטיין, מיליארדי ש"ח. בהמשך, נופקו עוד אישורים דומים לסלקום, כך שאדוארדו אלשטיין נהיה הבעלים של קבוצת סלקום\IBC (מה שמכונה על ידי "תיק 5000") בהטבות (על הנייר) של מיליארדי ש"ח. בתהליכים הללו עבר כסף. פעם קראו לזה שוחד, עד שהפרקליטות החליטה שכסף תמורת רגולציה מיטיבה זה לא שוחד, רק כתבות מפנקות זה שוחד... כתבי כלכליסט וגם מכלי תקשורת אחרים, כלל לא בדקו את האישורים הזהים לחלוטין שקיבלו חברות תקשורת אחרות (וכל המסמכים בנושאים הללו גלויים, כי הם נחשפו על ידי), גם משום שאינם מבינים דבר וחצי דבר ברגולציית עולם התקשורת וגם מפני שהשנאה הפוליטית לנתניהו ומכך גם נגזרת שנאה לבזק ובעליה, סימאו את עיניהם, ועיני הפרקליטות. הם שכחו לגמרי, שמטרת חקירה היא להגיע לחקר האמת ולא לתפור תיקים. הם שכחו לגמרי שחובתו של עיתונאי זה לדווח אמת לציבור הקוראים והצופים, לא מה שמכתיבים לו מהפרקליטות והיועמ"ש. הכתבים הללו מתעלמים (בכוונה) מהעובדה שהנאשם המרכזי בתיק 4000 (נתניהו) לא מקבל את כל חומרי החקירה ומעלימים ממנו ראיות חשובות ביותר להגנתו, בתירוצים "מצוצים מהאצבע" (כמפורט כאן, במסמך של היועמ"ש).
- לא היה צורך לכופף איש מהדרגים המקצועיים במשרד התקשורת, כי איש במשרד התקשורת לא התנגד לאישור העסקה, וזו הייתה עמדת משרד התקשורת (לאשר את רכישת YES ע"י בזק) כבר מ-2005.
- החיבור בין מכתב יורוקום לבנקים לבין נתניהו (כפי שנעשה בכתבה), הוא עוד ספין ותפירת תיק מובהקת. כמובן שהכותרת היא שקרית לחלוטין והיא נועדה להעצים את השנאה והבוז לנתניהו, כחלק מתהליך תפירת התיק.
(המקור:
https://www.telecomnews.co.il/עבודה-בעיניים-של-הפרקליטות-על-הציבור-באמצעות-הדלפות-לכלכליסט.html
)
שר המשפטים הזמני בממשלת מעבר שכבר שנה אין לה אמון של הכנסת דואג כמובן רק למילוי התפקיד שלו ולא לאינטרסים של עצמו ושל שולחו.
