הבעיה היא לא בסובלנות הפוליטית כלפי מי שבשוליים, אלא בדחיפה האקטיבית של ראש הממשלה לכניסת האנשים האלו לכנסת.
אין שום תרחיש מקביל בו מישהו מהשמאל או המרכז היה עושה מעשים דומים לטובת איימן עודא.
איימן עודה הוא מהמתונים שבמפלגות הערביות.
אחת מהקצת יותר קיצוניות היא האסלמיסטיים ברע"מ. הפלג הדרומי של התנועה האסלמית.
זה, אגב, הפלג המתון, זה שמוכן להכיר במדינה ובכנסת, ולהתמודד.
יש את הפלג הצפוני, הוא בכלל מחרים את הבחירות ואת הכנסת של הציונים.
וכעת, נעים להכיר, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלמית, ראאד סלאח:
ומי זה שם מימינו ומשמאלו? אנשים מהשמאל מרכז? יכול להיות?
וברצינות:
בבחירות הקודמות היו כמעט 4 מנדטים של הימין שהלכו לפח בגלל מפלגה שכולם סברו שהיא תעבור את אחוז החסימה, ובסוף היא לא עברה.
נתניהו רואה סקרים, ומבין את המשחק המתמטי. כחול לבן מפלגה גדולה מכדי להיכנס לממשלה ברשותו, גבאי כבר הצהיר שלא ייכנס (יהיה תקף לדעתי עד הפריימריז. לא בטוח שמי שיחליף אותו ישמור על המילה הזו). אם אין לכל מה שמימין לכחלון ואורלי לוי (אם ייכנסו) 61, אין לביבי ממשלה. הוא יודע חשבון, ומבין כמה זה משמעותי.
נתניהו, כמו כל פוליטיקאי, כמה מפתיע, רוצה להיבחר שוב.
הוא מבין מה הוא צריך לעשות כדי להיבחר שוב.
אז הוא עושה את זה.
אגב, גם ברק ב99 היה פוליטיקאי.
והוא הבין, שבמנגנון הבחירה הישירה שהיה מונהג אז, הוא לא יצליח להיבחר ללא קולות הערבים.
אז הוא תמך במה שהערבים רצו, כולל במישהו הרבה יותר קיצוני מאיימן עודה - ראאד סלאח.
אגב, בתמורה לתמיכה האיתנה, הוא גם
גמל לסלאח בהמשך (אגב, גיליתי את זה בגוגל פשוט).
ברמה האישית, קשה לי עם בן גביר יותר מאשר עם עודא, כי מהם אני לא מצפה. הם לא חלק מהקבוצה שלי, מזדהים עם אויביי ומקבלים מהמדינה יחס (כקבוצה לאומית) בהתאם. מקרה כמו נוסח עברי של חוקי נירנברג (ועזוב עכשיו אם עצמה לישראל התנערה מכך או לא) קשה לי הרבה יותר מאשר התרגום לערבית. לא כי לערבים מותר וליהודים אסור, אלא כי מהעם שלי אני מצפה ליותר.
קוראים לזה גזענות של ציפיות נמוכות.
הערבים האלו, תמיד יישארו ערבים, אני אפילו לא אנסה לחנך אותם.
לפי אמות המידה שקבעת, כגזען נוראי, אסור שאדם כמוך יהיה חבר כנסת....
אולי תשלול מעצמך גם את זכות ההצבעה...
