הפסקתי לאחר 27 שעות.
הרגשתי חלש ומוזר. גם ההפחדות פה על נזק מוחי וכו׳ לא הוסיפו

דווקא לא הייתי רעב כלל בשעות האחרונות לפני ששברתי את הצום. הפסקתי נטו מהחולשה שהרגשתי.
אני מבולבל מתחושת החולשה שחוויתי, ציפיתי להרגיש חד יותר עקב ההגיון האבולוציוני מאחורי הצום, כמו גם עקב היכולת של הגוף
לאגור שומן ולהמיר אותו כאנרגיה בזמן שאין אוכל זמין.
בני האדם רב שנותם כמין, ממש עד לפני 12 אלף שנה, היו נודדים וצדים . הם ככל הנראה, היו רב הזמן בצום בין ציד מוצלח לשני. ובשביל לצוד, צריך להרגיש חד וחזק, אחרת לך תתפוס את הטרף החמקמק . וככה רב בע״ח שצדים היום בטבע - אתה רואה את פרץ האנרגיה והכח שהם מוציאים לתפוס את הטרף למרות שחלקם לא אכלו ימים. ואני? אין מצב שהייתי תופס טרף כלשהו עם איך שהרגשתי ששברתי את הצום, חוץ מאולי טרף מוכן וארוז במקרר להכנה מהירה.
מצד שני,
@בת העמק גם הביאה טענה די הגיונית שבמכיוון שהיינו ציידים - לקטים, אז ייתכן והיינו בצום הרבה הרבה פחות ממה שנוטים לחשוב, ובין ציד לציד
היינו אוכלים הרבה מהצומח.
הנושא הזה יותר שנוי במחלוקת ממה שחשבתי תחילה, יש כאן כתבה מעניינית בנושא שמדגישה את פערי הדעות בין המומחים השונים:
Leave our ancestors out of it.
www.inverse.com
דווקא שעה - שעתיים אחרי הארוחה איתה שברתי את הצום הרגשתי ממש מעולה. הייתי יכול לצאת בכיף למסע ציד
עם האנרגיות הגבוהות שהיו לי אחרי הארוחה.
אבל אני מאמין שאנסה שוב בהזדמנות, אני ממש סקרן לראות איך זה לצום 72 שעות מלאות.