אני לא אחדש אם גם אני אגיד שזו לא החלטה רציונאלית (למרות שיש בה גם מרכיבים ראציונאלים).
זו החלטה רגשית ותרבותית, ואצל הרבה אנשים גם ביולוגית (לא אצל כולם, אבל משתחרר איזה משהו במוח שפשוט זועק ״אני רוצה ילדים!״. בטח איזה הורמון או משהו אבולוציוני אחר)
אז כן, בהחלט ילדים זה דבר יקר ואין הגיון כלכלי ולבזבז כל כך הרבה כסף ללא תמורה. בעשר השנים הראשונות והם דורשים הרבה, לא נונים לישון, מעצבנים, בוכים, מלכלכים ופוגעים לך קשה בחופש והורגים כמעט לחלוטין את הזמן הפנוי. מכיוון שיש לי ילדה בת 10 כבר, אני אגלה לך שאחר כך זה חוזר בהדרגה. ״להקריב״ 10 שנים מהחיים זה מצד אחד הרבה זמן, מצד שני לא כל כך הרבה זמן, בפרספקטיבה של חיים שלמים. אז זאת תקופה, וחשוב לזכור זאת. תקופה שעוברת.
מה מקבלים ״בתמורה״ לכל ההשקעה:
1) כשהם קטנים: הם חמודים נורא, והם אוהבים אותך ללא תנאי, ומעניקים חום אנושי כמו שום דבר אחר. אם יש לך חיית מחמד, או שהיתה לך פעם: ובכן, זה קצת דומה, אבל בחזקת מאה בערך מבחינת העוצמות. פתאום יש מאין עוד אדם בעולם שאוהב אותך.
2) צמיחה אישית. הם מאתגרים אותך כמו שום דבר אחר, לטוב ולרע, ובהתמודדות הזאת את זוכה להרחיב את הגבולות שלך כאדם. יש פסגות יאוש שלא ידעת שקיימים, ופסגות אושר שלא ידעת שקיימים. זה סוג שלך מסע ברחבי העולם, אבל פנימי. הם מציפים בך פחדים ישנים, ושמחות נשכחות, ושריטות ישנות וזכרונות יפיפיים שדהו ומגלים לך את עצמך כמו שמעולם לא חשבת שתהיי. לפעמים מאוד לא תאהבי את מה שתמצאי בעצמך. לפעמים החזה יתנפח מגאווה עצמית כמו מעולם קודם.
3) תחושת משפחה. בדגש על ״תחושה״. דינמיקה ואנרגיות אחרות בבית, בזוגיות. הבן זוג בנסוף לכל מה שהיה ביניכם קודם, הופל להיות האדם היחיד עלי אדמות שאיתו באמת אפשר להחליף את מבטי הגאווה על זה שהילד ניצח את שתניכם ברמיקוב.
4) ילדים, בין אתה רוצה או לא, מאלצים אותך לתפוס עמדת מנהיגות. וזה מחלחל פנימה, עם הזמן.
הייתי יכולה להמשיך, אבל נראה לי שהנקודה מובנת בקווים כללים. אני האחרונה להכחיש שזה לא הכל וורוד, ויש הרבה מחירים לגידול ילדים. כמו כל דבר משמעותי וגדול בחיים, יש בזה הנאה ויתרונות ויש בזה חסרונות ומחירים, אבל אם רוצים לחוות את החיים במלואם אז אני חושבת שבלי שתי הבנות שלי הייתי חיה גרסא אמנם הרבה יותר נוחה, אבל מעט סינטטית של החיים שלי.
הייתי אומרת שזה כל אותן סיבות, רוצה לישון בשקט...חופש, לא רוצה שמישהו אחר יהיה תלוי בי. אבל השאלה הזו מחדדת את העובדה שבשלב מסויים גם ההחלטה לא להביא ילדים היא בלתי הפיכה. ולכן יכול להיות שכשארגיש שזה יותר נכון לי עוד כמה שנים, או שלא אמצא בן זוג, או שכבר לא אוכל להביא.
