ילדים? - דילמות אישיות

[לנצח נתהה]

אני גם מתלבט מאד סביב הנושא. מצד אחד אני מאד אוהב ילדים. יש לי חיבור מעולה איתם והם מתים עלי. מצד שני החופש הטוטלי שיש לי כאדם שאין לו ילדים הוא מדהים. יש טיפוס אחד של נימוקים שמאד קשה לי איתו. למשל האבחנה המעניינת שמגיל מסוים כבר לא חווים יותר מדי דברים חדשים וילדים יכולים להעשיר את החיים. ועוד נימוקים מהמשפחה הזו שהופכים אדם אחר לאמצעי לתועלת האישית. נראה לי מבחינה מוסרית פסול.

 

[לנצח נתהה]

אני גם מתלבט מאד סביב הנושא. מצד אחד אני מאד אוהב ילדים. יש לי חיבור מעולה איתם והם מתים עלי. מצד שני החופש הטוטלי שיש לי כאדם שאין לו ילדים הוא מדהים. יש טיפוס אחד של נימוקים שמאד קשה לי איתו. למשל האבחנה המעניינת שמגיל מסוים כבר לא חווים יותר מדי דברים חדשים וילדים יכולים להעשיר את החיים. ועוד נימוקים מהמשפחה הזו שהופכים אדם אחר לאמצעי לתועלת האישית. נראה לי מבחינה מוסרית פסול. בכל מקרה שאין ספק שמדובר בדילמה הכי חשובה בחייו של אדם מהשורה.

 

[Lali]

אני לא חשבתי שארצה ילדים עד גיל מאד מאוחר. אחר כך הסתבר לי שלבעלי לשעבר היתה מחלה גנטית ובסופו של דבר הפכנו להורים צעירים מאד, הכי צעירים בחבר'ה בהרבה. היום הילדים בסוף התיכון. והם כל כך חמודים, ומעצבנים. והם מדאיגים אותי כל הזמן, אבל גם עושים לי נחת שאין דברים כאלה. אבל הכי הכי, הם עושים ללב שלי להתרחב כל פעם שאני רואה אותם, ואת זה אף אחד אחר לא עושה לי... אני מסתכלת עליהם ורואה את התינוקות שהחזקתי ביציאה מבית החולים, למרות שכבר מזמן אני היא זו הקטנה פיזית בבית.
אז היתה השאלה למה לעשות ילדים. התשובות שלי הן כאלה: כי את הופכת לאדם טוב יותר (בגלל שאת רואה את עצמך בעיניים שלהם). כי את לומדת מה זה חמלה. כי את רואה את העולם בעיניים שלהם - "זו ילדותי השניה". כי הם הגרסה הטובה יותר של עצמך, בכל מיני דברים. אי אפשר להסביר את הקרבה שאני מרגישה כלפיהם והסיפוק שזה נותן לי. וכן, היו הרבה שנים של עבודה קשה, ועכשיו אני אפילו מתגעגעת אליה, כשהם על סף היציאה מן הבית. אבל יש לנו את ההומור הפנימי שלנו, והם מצחיקים אותי נורא. אני זוכרת שהשנים שבהם טיפלנו בהם באינטנסיביות נראו כמו נצח, ועכשיו אני לא כל כך מבינה על מה היה היגון שהפסדנו כמה סופי שבוע בחו"ל בדיל של הרגע האחרון. אם הייתם יודעים כמה הייתי נותנת כדי לקבל אותם שוב בני שנתיים או שלוש, כשהם מוכנים להתחבק ולהתרפק ולהרדם עלי

בעיני זה קצת כמו להגיד, למה בגלל שיהיה לנו בן זוג? זה עוד מישהו לדאוג לו ולא תמיד זה משתלם כלכלית. יש לנו בן זוג כי זה גורם לנו סיפוק, וזו הסיבה שבדרך כלל אנשים רוצים ילדים. אני שמחה לגור במשפחה שאוהבת אותי ואני אוהבת אותם. יש לי בדיוק את מספר הילדים שרציתי, ואני לא חושבת שיש לי יותר מקום בלב, אז אני מרוצה.

דרך אגב, מעולם לא אהבתי ילדים של אחרים ואני עדיין לא אוהבת. הם יכולים להיות חמודים, זה כן, אבל זה אפילו לא דומה לתחושה שהילדים שלי נותנים לי. אני לא חושבת שאפשר בכלל להבין תהיה מערכת היחסים עם הילדים שלנו על סמך היחס לילדים של אחרים, אין הרבה קורלציה.

 

[secureco]

זוגתי ואני הבאנו את הילדה הבכורה בגיל 37 שלה,

לא הייתה לי בעיה לדחות את זה עוד כמה שנים, אבל הבן זוג בן 36 ולחוץ כאילו השעון שלו מתקתק חחח

@בת העמק - זה באמת כבוד מעניין..שמעתי פעם הרצאה מרתקת של מישהו שהציג סטטיסטיקה שההכי הרבה מתגרשים או מעט זמן יחסית אחרי שיש ילדים או אחרי שהם כבר גדולים. אבל מה זה חשוב בוא נהייה חיוביים! וזה נכון לגבי גירושים וילדים שצריכים לסבול ולעבור את זה...זה נורא.

@c881 - סרטון חזקק תודה על השיתוף האישי ובשעה טובה למספר 4 שבדרך!. לשאלתך - אמא שלי דווקא אומרת שהייתי ממש ילדה טובה כנראה שמגיל 0 אהבתי לישון ומאז שום דבר לא השתנה ואני מכירה את התמונה ששיתפת - יש בה משהו מצמרר, עצוב אבל נכון...למרות שבאמת אי אפשר לבנות על הילדים בגיל מבוגר וגם לא צריך לשם זה להביא ילדים בעיניי...זה טיעון "בעד" שאני לא מתחברת אליו.

מה יותר (או הכי) מטריד אותך
שלא יהיו לך כוחות פיזים?
שלא תגיעי לפרישה מוקדמת?
שלא יהיה לך מספיק כסף לחיות ברווחה?

אני חושבת שהכל מפחיד אותי אבל שוב - אם היה לי מספיק כסף יכלתי לפרוש מוקדם, לחיות ברווחה ולא להזדקק להרבה כוחות פיזיים כי הייתה לי תמיד עזרה. אז במקרה שלי - לא תהייה לי הרבה עזרה כי ההורים שלי מבוגרים לטפל בילדים והצד השני גר רחוק.....אז אצטרך המוןןן כוחות פיזיים
ובטח שאני לא אוכל לחיות ברווחה כי עכשיו עם המשכורת שלי אני יכולה לחיות דיי טוב וגם לחסוך 40-50% מהמשכורת...לצאת למסעדות, טיולים בחו"ל וכו....עם ילדים אי אפשר גם וגם אז על מה אצטרך לוותר? על ה"פינוקים" שאני מרשה לעצמי עכשיו...
לגבי פרישה מוקדמת - אמרתי לבן זוג את רעיון הפרישה המוקדמת ושאני מתכוונת להמשיך להפריש 50% מהשכר לחיסכון למטרה הזו. אז אני מקווה מאוד שאצליח לעמוד בזה...אם אני צריכה לבחור אחד אז מסכימה עם מה שכתבת - חוסר ביטחון כלכלי

אם יש לך אחיינים, זאת הזדמנות מצויינת לארח אותם/לטפל בהם ולהכיר את העולם הזה לפני ההורות כך שזה לא יהיה הלם גדול כל-כך.

תודה על הטיפ!!מאמר מעניין ונכון.. דווקא באמת יש לי ניסיון יחסי בזכות העזרה לאחים שלי עם אחיינים שלי...הגדולים יותר לא מרגישים אותם הם כמו חברים (מגיל 8 נגיד) אבל כשהם היו קטנים היו כמה פעמים שהם היו מלאכים וכמה פעמים טראומטיות חחח כמו שכולם מתארים - רכבת הרים.

+1. זו הדרך היחידה לעשות את זה

תודה על החיזוקים!

@ירוק בנשמה - שמחה לשמוע ותודה על התגובה. מן הסתם זה לא נתפס בחברה החרדית ואפילו החילונית בחלקה להסס ברעיון הבאת ילדים.

@amit - נכון. כנראה שפשוט אבין שלא אצליח להבין עד שלא אהיה שם

 

[בת העמק]

יש טיפוס אחד של נימוקים שמאד קשה לי איתו. למשל האבחנה המעניינת שמגיל מסוים כבר לא חווים יותר מדי דברים חדשים וילדים יכולים להעשיר את החיים. ועוד נימוקים מהמשפחה הזו שהופכים אדם אחר לאמצעי לתועלת האישית. נראה לי מבחינה מוסרית פסול.

מבחינה מוסרית???
את/ה מכיר/ה אדם אחד בעולם שלא "משתמש" בזולת כדי להעשיר את החיים שלו?
אז נכון שכאן מדובר על אדם שטרם נולד אבל אני יכולה להבטיח לך שמרגע התחלת ההריון זה לגמרי הפוך- הילד משתמש בנו ואנחנו מתמסרים לשימושו. זה שעל הדרך גם מתעשרים באהבה ומשמעות, זה כבר בונוס.

דרך אגב, מעולם לא אהבתי ילדים של אחרים ואני עדיין לא אוהבת. הם יכולים להיות חמודים, זה כן, אבל זה אפילו לא דומה לתחושה שהילדים שלי נותנים לי.

מעניין מה שאת אומרת. אני אהבתי בחיי המון ילדים. אלה שטיפלתי בהם, חלק גדול מהאחיינים שלי, הילדים של החברים האהובים שלי... ברור שלא ברמה של אהבת הילדים שלי אבל אהבה קיימת גם קיימת.

 

[שודד הפינג פונג]

מה שנכון לי וברור לי לא זקוק לשום הסבר.
מבחינתי יצרתי עולמות, אני הכי קרוב במישור הזה לאלוהים שאפשר להיות. לעולמות הללו יש כוח וחיים משל עצמם (שאני יכול רק ללמוד מהם), והסימביוזה שבינם לביני היא החיים.

 

[secureco]

@Lali - תודה רבה על התגובה נהנתי לקרוא "נימוקים" מעניינים ורואים שאת נרגשת רק מעצם הכתיבה על הילדים שלך...שזה דבר בפני עצמו
מתחברת למה שאמרת לגבי בן זוג, זה עוד מישהו שלוקח ממך סוג של חופש ועצמאות...ולפעמים גם לוקח אנרגיות אבל את לא אחראית עליו לגמרי, הוא יחידה עצמאית. בתור הורה האחריות היא טוטאלית ותלותית נורא מה שאין בזוגיות...
לגבי ילדים של אחרים - שמעתי מכמה מכרות שיש להן תחושות דומות. זה לא מה ששכנע אותן בוא נאמר. אצלי זה גם לא לכל הילדים שאני רואה אבל על אחייניות שלי אני מטורפת..הן נסיכות מדהימות מתוקות ויפיפיות.

 

[האופטימית]

דיון מרתק ואולי בדיוק בזמן בשבילי. בדיוק הבוקר ישבתי בפגישה עם לקוח וחצי מהדיון הוסט לכך שהוא היה נותן הרבה כדי להיות היום במצב שלי בזוגיות ללא ילדים.
שנים הייתי בטוחה שאני לא רוצה, וכשהכרתי את בן זוגי והוא אמר לי שהוא לא רוצה ילדים גם שמחתי. עם הזמן שנינו קצת התחלנו לשנות את דעתנו מלעולם לא לאולי. יום אחד דיברתי עם חברה והיא שאלה אותי אם אני אגשים את חלום העצמאות כלכלית ולא אצטרך לעבוד למחייתי אפילו יישאר לי עודף רב, האם אז תהיה לי בעיה עם ילדים? השאלה הזו באמת גרמה לי לחשוב על זה בצורה אחרת, הבנתי שאת כל מה שאני מפחדת שאני אפספס אפשר לקנות. אפשר לשלם על מטפלת קבועה שתאפשר לנו זמן לדייט זוגי, לשלם למנקה כדי שאוכל באמת להנות מהילדים במקום לסדר אחריהם ואם אני לא חייבת לעבוד יהיה לי זמן לפתח תחביבים להיפגש עם חברים ולעסוק בדברים שאני אוהבת במקום לחיות חיים מתישים של משרה מלאה וגידול ילדים. יש הרבה דברים שלא מעניינים אותי היום שגם אם הייתי בעצמאות כלכלית לא הייתי רוצה אותם אבל התשובה שלי הייתה מאוד ברורה לגבי ילדים, אם הגעתי כבר לעצמאות כלכלית אני רוצה אותם. לכן הבנתי שהמחסום, לפחות אצלי זה לא שאני לא רוצה, אלא פשוט שהמצב מבחינתי אינו אידיאלי עדיין עבור הבאת ילדים.

הבעיה שלי היא שאני יותר מדי אוהבת את החיים שלי כמו שהם היום, ולא הכי בא לי לשנות אותם באופן כל כך קיצוני. תמיד יש לי תירוץ למה עכשיו זה לא מתאים, מחלה לא ברורה, הצעת עבודה שממש לא בא לי לסרב לה, לא יודעת, תמיד יש משהו ואם כל הזמן יש תירוצים אולי זה באמת פשוט לא הזמן.

 

[secureco]

אם הגעתי כבר לעצמאות כלכלית אני רוצה אותם

הבעיה שלי היא שאני יותר מדי אוהבת את החיים שלי כמו שהם היום, ולא הכי בא לי לשנות אותם באופן כל כך קיצוני.

כל כך מזדהה עם מה שכתבת!! אם הייתי בעצמאות כלכלית, לא הייתי חייבת לג'נג'ל גם בין משרה מלאה לגידול הילדים, להיות בטירוף יום יומי...הייתי לוקחת את הדברים יותר באיזי, עם פחות לחץ, יותר מרחב תמרון ונשימה...
וגם לי מאוד נוח וטוב איפה שאני היום...הייתי בכיף ממשיכה ככה עוד כמה שנים טובות...מושכת את הזמן ונהנת מהחיים ללא תלות. אבל מתחתי את החבל יותר מדיי במקרה שלי, אם אמשיך הוא ייקרע לצערי
בת כמה את? אם את צעירה יחסית ובן הזוג לא לחוץ אז אין לך בעיה...למה לא לקחת את הזמן.

 

[Danielovich]

כמה אינפוטים של אבא טרי עם בן מקסים (5 וחצי חודשים!):
1. תמיד ידעתי שאני רוצה ילדים, בדגש על משפחה גדולה.
2. כשהכרתי את אישתי היא לא רצתה להתחתן ולא רצתה ילדים.
3. אני מאוד אוהב את החיים (יותר מידי כנראה) ואני רואה בהם מתנה. לכן מבחינתי להביא מישהו לחיים זה לתת לו מתנה. איכשהוא זה חילחל גם לאישתי.
4. עכשיו אני כותב את זה ואני עייף, אבל מבסוט אש

 

[האופטימית]

כל כך מזדהה עם מה שכתבת!! אם הייתי בעצמאות כלכלית, לא הייתי חייבת לג'נג'ל גם בין משרה מלאה לגידול הילדים, להיות בטירוף יום יומי...הייתי לוקחת את הדברים יותר באיזי, עם פחות לחץ, יותר מרחב תמרון ונשימה...
וגם לי מאוד נוח וטוב איפה שאני היום...הייתי בכיף ממשיכה ככה עוד כמה שנים טובות...מושכת את הזמן ונהנת מהחיים ללא תלות. אבל מתחתי את החבל יותר מדיי במקרה שלי, אם אמשיך הוא ייקרע לצערי
בת כמה את? אם את צעירה יחסית ובן הזוג לא לחוץ אז אין לך בעיה...למה לא לקחת את הזמן.

29. יש עוד זמן אבל מתחיל להיות קצת לחוץ, אני ראיתי השפעות של טיפולי פוריות ואני לא בטוחה שאני רוצה ילדים עד כדי כך
עוד נושא שקשה לדבר עליו עם ילדים זה קריירה, אני בראיונות למשרה בחברה נחשקת וקיבלתי הצעה נוספת לרילוקיישן שתמיד רציתי. אם אני רוצה זכויות בחופשת לידה או בכלל רוצה שיקבלו אותי (לא יעזור שום חוק, בהיריון אף אחד לא יקבל אותי) וזה פשוט נדחה נדחה. אם אני רוצה ילדים בשנה הקרובה אני חייבת להישאר במקום שבו אני עובדת בו שאני לא בטוחה שאני רוצה.

בקיצור יש הרבה סיבות רציונליות וטובות לחלוטין למה לא. מולן יש רק הרגשה עמומה של חמימות למה כן (לצד ההצקות הבלתי פוסקות של המשפחה).

 

[ברלינית]

הי.
לדעתי חשוב לנסות לשאול את עצמך למה את כן רוצה לחיות ללא ילדים . ( לשם מה? מה הרווח הייחודי , המשמעות שתפיקי מכך וכו..)
לשאלה "למה לא לעשות ילדים" יש המון תשובות טובות שלאורך שנים ארוכות סיפקו אותי. אבל כשניסיתי להבין למה חשוב לי להיות נטולת ילדים מצאתי את עצמי יותר מבולבלת... לא מצאתי תשובות מצוינות .. אז עשיתי כמה...
אם יש לך תשובה מצוינת לשאלה הראשונה- אז לדעתי אין לך מה לעשות ילדים כרגע..
את עוד צעירה, ואולי כדאי , מכיון שזו שאלה חשובה, לשאול אותה מדי שנה ולראות אם התשובות שלך משתנות ולאיזה כיוון.
יש עוד זמן.. נצלי את השנים הקרובות לרוץ קדימה במה שחשוב לך. כלכלית מקצועית הגשמת חלומות וכו..
מנסיוני-
אפשר להגיע לעצמאות כלכלית עם ילדים ..רק צריך לתכנן את זה היטב.
בהצלחה

 

[amit]

@Lali אבל על אחייניות שלי אני מטורפת..הן נסיכות מדהימות מתוקות ויפיפיות.

הרגשות שלך לאחיניות הן אפס מוחלט לעומת מה שתרגישי לילדייך

 

[Lali]

הרגשות שלך לאחיניות הן אפס מוחלט לעומת מה שתרגישי לילדייך

בדיוק. אבל בדיוק. וזה משהו שלא ניתן להסביר. יש אהבה לאדם אחר, ויש אהבה לילדים.

secureco@ חשוב לי להגיד בענין של הילדים, שהתפיסה שלך שונה מהותית משלי לגבי החיים עם ילדים. יום אחד פשוט *רציתי* שהחיים שלי יכללו ילדים. זה לא נראה לי משהו שיפריע לחיים האחרים שלי, אלא לא היה לי טעם בחיים בלי ילדים. פשוט ככה, למרות שאני לא בחורה דרמטית בדרך כלל. כשהראיה היא כזו, לא רציתי לשמור על תחביבים, דייט זוגי או מה שלא יהיה, אם המשמעות היתה בלי ילדים. רציתי לשלב את שאר החיים שלי עם הילדים, ולא להפך. שלא תביני לא נכון, זה לא שלא תכננתי זמנים בלי הילדים, כולל חופשות זוגיות בחו"ל, קידום בקריירה וכו', אבל הקשר המשפחתי איתם הוא הליבה שממנה אני יוצאת וסביבה אני מתכננת. אני תמיד אומרת שיש לי X ילדים, X-1 ילדתי ועוד אחד שהוא הקריירה שלי, וכולם מקבלים עדיפות בזמן כלשהו על פני האחרים. אני מתייחסת גם לילדים שלי וגם לקריירה שלי בתור נתון, ויש תקופות שאני מתרכזת יותר באחד מהם על פני השני, בלי להתנצל ובלי להרגיש אשמה.

הבעיה העיקרית היא משהו שבכלל לא חשבת עליו. גם כשאני נמצאת בלי הילדים, לעתים קרובות אני באמת מתגעגעת אליהם, רוצה שיחוו איתי את החוויות שאני עוברת. היום, כשהילדים שלי כבר לא רוצים להצטרף אלי לכל מיני מקומות, חסרונם מאד מאד מורגש. הבדיחות שלהם, ההנאה שלהם, ראית העולם שלהם. זה לא מתחיל בגיל 17, זה מתחיל בגיל שנתיים או שלוש. אלה לא מטלות בית נוספות, כמו שטיפת כלים, אלא היחסים לאורך כמעט כל הדרך (אחרי ממש הינקות) הם דו כיווניים. את נותנת המון ומקבלת לא פחות מזה. אני לא חושבת שכל אחד צריך ילדים, יש לי חברה טובה שבחרה לחיות בלי ילדים והיא כיום אחרי הגיל הרלבנטי, והיא מאד מאד מרוצה. זו בחירה לגיטימית בעיני. עם כל הכבוד שיש לי לבחירה שלה, אני באמת מתקשה להבין אותה, מהמקום שבו אני נמצאת. אני חושבת שאת צריכה לצפות את התגובות האלה מאנשים ולא להפגע מהן.

 

[בת העמק]

וגם לי מאוד נוח וטוב איפה שאני היום...הייתי בכיף ממשיכה ככה עוד כמה שנים טובות...מושכת את הזמן ונהנת מהחיים ללא תלות. אבל מתחתי את החבל יותר מדיי במקרה שלי, אם אמשיך הוא ייקרע לצערי

אני רוצה להזכיר עוד אפשרות שמשום מה לא עלתה כאן בכלל- לאמץ ילדים.
אני יודעת שהאהבה לילד מאומץ שווה לילד מתוכך כי ראיתי לא מעט מול עיניי (זה בגלל שלאהבה יש קשר הדוק לטיפול ממושך ותשומת לב). זה גם בהקשר של השוואת האהבה שנאמרה כאן למעלה וגם בהקשר של החשש מהגיל שבו כדאי לעשות ילדים.

 

[אנא-אל]

להפתעתי אני מכירה 4 נשים אלהוריות.
2 אמרו שאין אינסטינקט או רצון להורות
1 לא התחתנה אבל לא יודעת אם מפריע לה או לא
1 לא בנויה נפשית לדאגה אינסופית. אבל המשפחה דתית עם הרבה אחיינים, ואחת שאוהבת במיוחד כמו בת.

 

[רונן ק]

עד שלא תביאי ילד לא תביני ממה כולם עושים עניין.
את החסרונות את יכולה להבין-חוסר בשעות שינה וזמן פנוי,אחריות ועוד.
את הדברים החיוביים את לא יכולה להבין כי הם גדולים בכמה רמות ממה שאת מכירה.
את יכולה לדמיין יצור שתאהבי אותו יותר ממה שאת אוהבת את בן זוגך ואת הורייך? שתתלהבי מכל דבר הכי קטן שהוא יעשה?
לא סתם אנשים מביאים ילדים לעולם,הטבע חזק מאיתנו.

הגם שאני מסכים לגמרי, זה לא תמיד נכון. יש לי מישהו בעבודה שמודה שהילדים הם ביי-פרודקט של להתחתן עם אשתו, ומבחינתו הם "הפרעה" ליחסים שלו עם אשתו. לטענתו הוא אוהב את אשתו הרבה יותר מאשר את הילדים. הוא חלילה לא שונא אותם, או מתייחס אליהם לא יפה (להיפך, לדעתי הוא אב מקסים) אבל הוא לא נופל לתיאור שלך. אני פשוט חושב שכל ניסיון להגדיר או להסביר בעד\נגד בקטע הזה, זה דבר חסר תוחלת. זה מה שזה, ואיך שאתה מתייחס לזה כשזה קורה...

 

[secureco]

לדעתי חשוב לנסות לשאול את עצמך למה את כן רוצה לחיות ללא ילדים

הייתי אומרת שזה כל אותן סיבות, רוצה לישון בשקט...חופש, לא רוצה שמישהו אחר יהיה תלוי בי. אבל השאלה הזו מחדדת את העובדה שבשלב מסויים גם ההחלטה לא להביא ילדים היא בלתי הפיכה. ולכן יכול להיות שכשארגיש שזה יותר נכון לי עוד כמה שנים, או שלא אמצא בן זוג, או שכבר לא אוכל להביא.

אני חושבת שאת צריכה לצפות את התגובות האלה מאנשים ולא להפגע מהן

אכן, תודה רבה על כל מה שכתבת. ברור לי שזה משהו חריג בעיקר בחברה הישראלית..

זה לא נראה לי משהו שיפריע לחיים האחרים שלי, אלא לא היה לי טעם בחיים בלי ילדים

הלוואי והייתי מצליחה להרגיש ככה, זה היה פותר לי הרבה בעיות

 

[GcD]

אכן ההחלטה של להביא ילדים ביולוגיים היא בלתי הפיכה, אמנם אי אפשר למדוד אבל הורים מאמצים מדברים על ילדיהם באותו אופן בו מדברים כל ההורים על ילדיהם.

נכון שיש משמעויות נוספות ללאמץ בגיל מבוגר, גם מבחינה פיזית וגם מבחנה התפתחותית לילד, אבל אולי זו דווקא אחת האלטרנטיבות היותר מוצלחות שמוצעות בפניו, במיוחד הורה מבוגר אך עצמאי כלכלית ועם הרבה זמן פנוי.

 

[מרק עוגיות]

נכון שיש משמעויות נוספות ללאמץ בגיל מבוגר, גם מבחינה פיזית וגם מבחנה התפתחותית לילד, אבל אולי זו דווקא אחת האלטרנטיבות היותר מוצלחות שמוצעות בפניו

אנשים מציעים אימוץ כאילו אפשר ללכת לבית היתומים הקרוב ולבחור תינוק לאמץ רק כי מחליטים. בפועל מאד קשה לאמץ תינוק, במיוחד בריא ולא פגוע. גם לאמץ ילד זה לא פשוט, ובנוסף לא לכל אחד נותנים לאמץ - גם שם יש מגבלת גיל לדעתי. אני חושבת שלא נכון לחשוב על אימוץ בתור "מקסימום תאמצו". זה תהליך ארוך, לא פשוט, לפעמים יקר, וממש לא תמיד מצליח.