ילדים? - דילמות אישיות

[secureco]

אני פונה לקהל הפורום הריאליסטים,
קצת רקע עליי - אני בת 31 נמצאת בזוגיות כבר שנתיים וחצי..עם בן זוג שמשתוקק לילדים בטירוף...אבל כמה שזה יישמע קשה, אני לא מצליחה למצוא מספיק סיבות שיצדיקו הבאת ילדים לעולם . כל הזמן הזה חשבתי שמשהו ישתנה אצלי ואני אראה דברים אחרת..אבל למה שמשהו ישתנה?
סליחה אם אשמע אגואיסטית אבל מה מניע אדם (אני) להקריב באופן לא רציונאלי ככ הרבה דברים לטובת משהו שעדיין אפילו לא קיים (ילד)? שעות שינה, זמן פנוי, חופש לעשות מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה, את מרבית ההכנסה שאני עובדת עליה כל כך קשה ואפשרויות החסכון (שלא לדבר על דחייה משמעותית של עצמאות כלכלית) , דאגה ואחריות מתמדת למישהו אחר וכו וכו....אני לא שואלת בציניות, אני באמת באמת כל כך משוועת להבין מה עובר לאנשים בראש לפני החלטה כזו משנת חיים..דווקא מאנשים כמו קוראי הפורום והבלוג שהם נורא מחושבים ולוגיים ולא אנשים פזיזים ש"הולכים עם הזרם" או חושבים אחרי מעשה.

לפעמים אני חושבת שאני פשוט בחיים לא אהיה באמת מוכנה ועם הזוגיות והגיל אולי פשוט "אקפוץ למים" ורק אז אבין שהכל שטויות והכל שווה וזה אושר שכלל לא ידעתי שקיים כמו שכולם מתארים...אבל אני מפחדת שלא, יש בי חרדה שיהיה לי ככ קשה ואפילו אתחרט. מצד שני יש לי חרדות שאם אפרד כי הזוגיות הזו לא יכולה להמשיך עוד ללא ילדים גם אתחרט שפספסתי את הרכבת, ואני לא רוצה להישאר לבד כל החיים ללא משפחה...ואני כן מאוהבת קשות באחיינים שלי ואפילו מתרגשת עד דמעות מכל מני דברים הם עושים או אומרים..

ברור שאני לא מצפה שתפתרו לי דילמות חיים, סתם אשמח לשיתופים למקרה שמישהו חווה דילמות דומות לגבי ילדים ואיך התגבר על זה? אולי כמה משפטי מחץ שיעזרו לי לשנות תפיסה. אפשר גם בפרטי.
תודה ענקית מראש לכל התייחסות!

 

[רונן ק]

אני מכיר אישית בחורה שהייתה במצבך בדיוק (רק נשואה). במהלך כל ההריון היא אמרה כמה היא לא מעוניינת בילד, שכל עול הגידול שלו יהיה על הבעל (בהסכמתו, כי זו הייתה הדרך היחידה שלו לגרום לה לעשות את זה). אחרי הלידה היא התחברה לילד, ועכשיו הוא כל עולמה.
להגיד לך שזה מה שיקרה לך? או שכן או שלא, אבל בקשת דוגמאות לסיפור דומה, אז יש כאלה שעובדים טוב, מסתבר

בתור הורה לשניים, ובתור גבר (שאני מרגיש בטוח להגיד שהבאת ילדים זה לא דבר שמעסיק אותם יותר מדי רוב חייהם) אני יכול להגיד שהמושג האמורפי "ילדים" כשאין לך כאלה הוא שונה לגמרי מחוויית ההריון והצפייה, ששונה מאוד מהמציאות כשהילד מגיח לעולם. אני לגמרי יכול לראות איך אנשים משנים את דעתם בכל רגע במצבים האלה בהתאם לנסיבות, כך שקיים פה "פער פסיכולוגי" שלעולם לא תוכלי למלא. זה נכון לדעתי גם לאנשים שמאוד רוצים ילדים, או רוצים רק בנים, או רק בנות, או לפחות 4 או רק אחד....

לפעמים אתה נזכר בערגה בימים שבהם יכולת לישון בשבת עד 11 וזה היה נראה לך מוקדם ורגע אחרי איזה עולל קורא לך בצורה הכי חמודה שיש, או מספר לך משהו מצחיק ואתה שוכח לגמרי מהעייפות ואתה מתמלא באושר.....לפעמים אתה מתעצבן כשאתה רואה דיל מהיום למחר לאמסטרדם, אבל אחרי זה מתרגש מלקרוא לילדה שלך "ברלה ברלה" לפני השינה....בקיצור, רכבת הרים. לעולם לא תדעי איך תרגישי, כי את תרגישי הרבה דברים, ולא אחת רגשות סותרים.

* אני לא מדריך הורים ו\או זוגיות, ולא מתחזה לאחד באינטרנט. כל מה שאני אומר הוא כנראה קשקוש בלבוש

 

[רונן ק]

אגב, יש בREDDIT "פורום" שנקרא CHANGE MY VIEW...ממליץ לך לחפש שם או לפתוח דיון (אם לא היה כבר כזה). כמו שאת מבינה מהשם, כל הרעיון של ה"פורום" הזה הוא שאנשים מעלים איזו סוגייה שיש להם, וממש מבקשים מאחרים לנסות לשנות את נק' המבט שלהם עליה. יכול להיות מתאים יותר.

 

[Jane Doe]

אין לי עצה טובה, רק מאוד מזדהה עם מה שכתבת. תודה לך.
בעבר יעצו לי לעשות ילדים כשמאוד ארצה ילדים. זה לא קרה. אין בי השתוקקות עצומה לילדים. כעת השכנה יעצה לי להוריד את הדרישה מ"מאוד רוצה" ל"סבורה שהם לא יהיו אסון מאוד גדול".
אני - ואם הם כן יהיו אסון מאוד גדול?
שכנה - אז תעצרי אחרי אחד.

 

[נולי]

כעת השכנה יעצה לי להוריד את הדרישה מ"מאוד רוצה" ל"סבורה שהם לא יהיו אסון מאוד גדול".
אני - ואם הם כן יהיו אסון מאוד גדול?
שכנה - אז תעצרי אחרי אחד.

זה מה שאנחנו עשינו (לא היה בי רגש אמהות מעולם).

כרגע יש לנו שניים.
זה אסון גדול מאוד.
אבל אנחנו אוהבים אותם כל כך, שזה לא משנה.

 

[גרהם]

באמת שאלה קשה וקיבלת עיצות טובות מאד מעלי.
השני סנט שלי - אם מה שמפחיד אותך זה ההקרבה של זמן וחופש, אז תזכרי שגם כשיש ילד, ההקרבה המשמעותית היא לזמן מוגבל. אני מכיר לא מעט זוגות שאחרי כמה שנים עם ילד עושים כמעט רק מה שרוצים וכמעט תמיד מתי שרוצים. מאיך שכתבת נראה לי שאת מוקפת בהורים לתינוקות ופעוטוות, אבל הגיל הזה חולף ואז יש יותר זמן פנוי (אם כי קשיים מסוג אחר).

 

[oz1987]

מרגיש בדיוק אותו דבר כמו כותבת הפוסט ואני עוד הרחקתי יותר לכת וסיפרתי להורים
שאני לא מעוניין בילדים - כמובן שהם לא קיבלו את זה כ"כ טוב ואפילו עשו פרצוף חמוץ של "אל תדבר שטויות" אבל זה מה שאני מרגיש.
לבת משפחה שלי יש 3 ילדים שכל אחד מהם יותר הזייה מהשני, ובד"כ מפגשים משפחתיים מלווים בהרבה צעקות בלאגן ורעש של ילדים שלא נעים לשמוע או לראות מהצד.

מצד שני כמובן שתמיד יהיה את הנושא של איך יסתכלו עליי מבחוץ, ועם מי תחגוג חגים, ובכלל למצוא בן זוג שתואם את הערכים שלך או כשנהיה כבר בגיל הזקנה בע"ה מי יטפל בנו ? כל אלו דברים שחושבים עליהם

 

[אנון נימוס]

מי שלא רוצה ילדים כנראה "יודע" (במובן התת ההכרתי) למה
מנסיון של חברים האפשרויות הן (כולן או חלקן)
1. האדם לא מעוניין בילדים ובאחריות, זה מטרד עבורו
2. האדם מרגיש שלא יהיה הורה טוב (בד"כ בא יחד אם סעיף 1)
3. האדם אינו מעוניין להביא ילדים עם בן/בת זוגו (ולפחות ב 2 מקרים שאני מכיר לאחר הפרידה הביא ילדים עם בן זוג אחר )

אז מה שלא יהיו הסיבות במודע/תת-מודע מי שלא רוצה כנראה שיש לו סיבה טובה

**עריכה

או בקיצור: אם יש ספק אז אין ספק

 

[waskindalost]

אולי כמה משפטי מחץ שיעזרו לי לשנות תפיסה

זה לא עובד ככה. למצוא צידוק הגיוני להבאת ילדים קשה מאוד, במיוחד בראייה המצומצמת של משאבים פנויים (כסף, זמן וכו).
אני מכיר מישהי שחשבה שהיא אל-הורית וטרום החתונה הודיעה זאת לבן זוג המיועד והוא הסכים.
בסופו של דבר (אחרי 12 שנות נישואין), היא הביאה ילדה כי היא פחדה שהיא תחמיץ את הרכבת ואחרי זה תתחרט.
יש סיכוי מאוד גדול שהיא תעצור אחרי הראשונה.
האם היא השתנתה - מוקדם להגיד.

1. באופן כללי לא כולם חייבים להיות הורים רק תבדקי עם עצמך טוב למה כדי שלא תתחרטי אחר כך כשזה יהיה מאוחר.

2. ילד אחד לא באמת "עולה" הרבה כסף ולא יידחה את הפרישה המוקדמת בהרבה. קחי את MMM כדוגמא.

3.משלל הדברים שאדם יכול לעשות על פני האדמה - לגדל ילד זה אחד הדברים המופלאים. תחשבי על זה כמו יצירה אינטראקטיבית שאת משחררת לעולם עליה יש לך אחריות שלא נגמרת אף פעם. אולי יום אחד היא תפרע חלק מהנתינה העצומה המתחייבת ואולי לא ... זה לא משנה.

 

[waskindalost]

זה אסון גדול מאוד.

וואי, אני מקווה שזה בציניות.

 

[מרק עוגיות]

אני הייתי שם, הרגשתי וחשבתי בדיוק כמוך. עד שמתישהו כבר לא הרגשתי כך. הרגשתי שיש לי פנאי רגשי, ורצון וצורך בילד. בעיני אין שום משפט מחץ או טיעון שיכול לשכנע כאן. זה באמת לא רציונלי כל כך. אבל החיים הם לא רציונליים ולא באמת אמורים להיות. מה רציונלי בלהנות משקיעה? מה רציונלי בלהיות עם בן זוג, שבודאי גם מגביל את החופש שלך לפעמים בעצם היותו בן זוגך? מה רציונלי בלטפל בחיית מחמד או בלאכול שוקולד?
הבעיה עם ההחלטה לעשות ילדים היא רק חוסר ההפיכות שלה. כי מכל בחינה אחרת, זה לא שונה מכל דבר אחר שיכול להיות טוב או רע, וסביר להניח ששניהם, כמו לבחור במקצוע או לעבור למדינה אחרת. בכל החלטה כמעט יש הקרבה מסוימת. אצלי בסופו של דבר מה שקרה היה שפשוט רציתי מספיק כדי שכל החששות יתגמדו ולא יעניינו אותי.

משפט אחד שאמרת קפץ לי כי הוא לא מסתדר לי עם כל שאר מה שכתבת:

אני לא רוצה להישאר לבד כל החיים ללא משפחה

האם כשאת אומרת "ללא משפחה" את מתכוונת "ללא בן זוג"? או "ללא ילדים"? כי אם את מתכוונת "ללא ילדים" הרי ענית לעצמך - את לא רוצה להשאר ללא ילדים. אז זו רק שאלה של עיתוי ושל להתגבר (או יותר נכון, להתעלם) מהחששות.

תכלס, לעשות ילדים זה סוג של "על החיים ועל המוות" - קופצים למים ומקווים לטוב. אף אחד לא יכול להבטיח לך יותר מזה.

לגבי מה שאמר @גרהם

אם מה שמפחיד אותך זה ההקרבה של זמן וחופש, אז תזכרי שגם כשיש ילד, ההקרבה המשמעותית היא לזמן מוגבל.

זה נכון כשמסתכלים על הזמן נטו, אבל יש סוגים של חופש שכן מאבדים לתמיד. בעיקר החופש לא להתחשב באף אחד אחר. האם זה קשה לפעמים? בהחלט. אבל זה חלק מהעסקה. אין בעיני משפט יותר רלוונטי לדיון הזה מאשר האמירה של להקת בנזין:

חופשי זה לגמרי לבד.

ואני אוסיף לאמירה הזאת את הצד השני:

לבד זה לגמרי חופשי.

מה עדיף? לא יודעת. תלוי למי. הבעיה העיקרית שאנשים לא תמיד יודעים לזהות על עצמם מה עדיף להם.

 

[אנא-אל]

הסיבות הרציונליות שאני יכולה לחשוב עליהן אלו העברת הגנים המשובחים הלאה או יורש לעבודה ורכוש.

השאלה הראשונה בנושא לדעתי היא, אם
היו לך את היכולות הכספיות (אפילו אינסופיות).
הייתה לך עזרה קבועה וצמודה במקום להקריב שעות שינה,
לא היית צריכה להיות בהיריון,
בן הזוג שלך הוא הגבר האידיאלי בעיניך,
את יודעת שלא תרגישי בודדה לעולם ותמיד יהיה לך זמן פנוי גדוש בעניין,
היית רוצה ילד?

-אני גם חושבת על זה, ויודעת שלמרות שהתנאים לא מציאותיים, אם היו- אז כן.
ומכאן החרדה להתחרט.
ואם למרות זאת מחליטים שלא, אז מודים שזה מכורח הנסיבות ולא משקרים לעצמנו שבחרנו בזה בלב שלם.
-אם לא, אז סוף פסוק (אבל כנראה גם לא היית מתלבטת).

 

[נתן]

זו באמת דילמה קשה..
אני תמיד התנגדתי מאוד להבאת ילדים. לא הבנתי מה הטעם בזה, לא ראיתי בזה שום ערך ולא מצאתי לזה שום צידוק הגיוני. בסופו של דבר, הבאתי ילדים בעיקר כי זוגתי רצתה ופחדה לאחר את הרכבת, ואני לא רציתי להפרד ממנה. בדיעבד, מדובר בהחלטה מעשירת חיים משמעותית, קשה לתאר עד כמה.
לטעמי בגיל מסויים אתה מרגיש שאתה כבר לא צובר יותר מדי חוויות חיים חדשות, השגרה אותה שגרה ויום רודף יום. כמה כבר אפשר ללמוד תחביבים, לטוס לטיולים וכו'? הבאת ילדים הופכת את העולם ב 180 מעלות, וזו חוויה מאוד חזקה. אני מרגיש ש"חייתי" יותר בשנתיים וחצי האחרונות מכל עשר השנים שקדמו להן.
לטעמי זה היה שווה את כל האי נוחות, התכנות הביולוגי שלנו מתגמל אותנו על האי נוחות בתחושת חשיבות ומטרה.

 

[גרהם]

זה נכון כשמסתכלים על הזמן נטו, אבל יש סוגים של חופש שכן מאבדים לתמיד. בעיקר החופש לא להתחשב באף אחד אחר. האם זה קשה לפעמים? בהחלט. אבל זה חלק מהעסקה

העלית נקודה מעניינת.
אני מניח שלטיפוסים שונים רמת ההקרבה שונה. אני די בטוח שגם אם לא היו לי ילדים לא הייתי חי כל שנה במדינה אחרת, לא פותח עסק מסוכן מדי שנתיים וכו'.
ויחד אם זאת, גם אנשים הרפתקנים יותר, יכולים לשלב ילדים באורח חיים פחות שגרתי. יש מדי פעם סיפורים על משפחות שמטיילות שנים בעולם, עוברות לכל מיני חורים שכוחי אל וכד'.
אני מניח שזה קשה יותר למי שניחן באופי הרפתקני, אבל מאמין שילדים צריכים יותר יציבות בחיים.
וכמובן יש את הפן הכלכלי. הרמה בה אני מוכן להתכלב עם אשתי שונה לגמרי ממה שאני מוכן עם ילדים (בפרט ילדים קטנים).

 

[פשוט]

@secureco כתבת על אגואיזם. אפשר להסתכל על זה מכיוון הפוך: להביא ילדים לעולם זה אגואיזם. את לא עושה את זה למענם מהסיבה הטריוויאלית שאת עדיין לא מכירה אותם כלל. את עושה את זה למענך.
לא היה בי מעולם צורך או רצון להביא ילדים.
התחתנתי עם מישהי שמרגישה כמוני אז לא הבאנו ילדים.
באותה מידה אני יכול לתאר לעצמי שהייתי מתחתן עם מישהי שכן רוצה ואז מן הסתם היו לי ילדים.
הקיצר לא חייבים.

 

[Roi]

@secureco כתבת על אגואיזם. אפשר להסתכל על זה מכיוון הפוך: להביא ילדים לעולם זה אגואיזם. את לא עושה את זה למענם מהסיבה הטריוויאלית שאת עדיין לא מכירה אותם כלל. את עושה את זה למענך.
לא היה בי מעולם צורך או רצון להביא ילדים.
התחתנתי עם מישהי שמרגישה כמוני אז לא הבאנו ילדים.
באותה מידה אני יכול לתאר לעצמי שהייתי מתחתן עם מישהי שכן רוצה ואז מן הסתם היו לי ילדים.
הקיצר לא חייבים.

+1
הבאת ילדים לעולם זה מאוד אגואיסטי , את רוצה ליצור שיכפול של עצמך ובן זוגך, שימשיך אותך ואותו בעולם. .

 

[שודד הפינג פונג]

החלטה אגואיסטית, אבל אגואיזם סובל מקונוטציה שלילית שלא בצדק. הקונוטציה היא לגרוע מהאחר למען עצמך. זה לא נכון להורות.

 

[אנא-אל]

לטעמי בגיל מסויים אתה מרגיש שאתה כבר לא צובר יותר מדי חוויות חיים חדשות ... כמה כבר אפשר ללמוד תחביבים, לטוס לטיולים וכו'?

נקודה מאד מעניינת..

 

[בת העמק]

אני גם לא רציתי ילדים, אבל גם לא בן זוג.
ואז הבן זוג הגיע ואחרי קרוב לחמש שנים גם התחתנו ואז זרקתי את אמצעי המניעה (אני מעשנת וזה הלחיץ אותי תמיד) ומתישהו נכנסתי להריון.
היו לי כמה סיבות ונסיבות לעניין, אבל הכי חשובה היתה הבנה שילדים זה מדרגה גבוהה יותר מזוגיות וגם שבלי ילדים אני לא אמשיך בזוגיות עוד הרבה זמן.
אחרי 5 שנים כבר נגמרו מזמן הפרפרים ויש שגרה של זוגיות וזה לא נורא מרתק בדרך כלל (וגם שם יש מחוייבות) אז או להיות לבד או לבנות משפחה.
היו לי 20+ שנות גידול מרתקות ומשעממות, מאושרות ומלאות סבל, קלות וקשות אבל מעל הכל- מלאות באהבה ומשמעות.

עכשיו אנחנו זוג שוב... הילדים גדלו ופרחו מהקן. אנחנו כנראה נשאר ביחד עד הסוף . הדבק שלנו חזק מאד וחלק גדול ממנו נובע מגידול הילדים ביחד.

 

[secureco]

ואווו תודה רבה לכל הדעות והמגיבים! מאוד מעניין ואני כל כך שמחה ולו מעצם השיתוף עם אנשים שלא חושבים שאני משוגעת
@רונן ק - תודה רבה לך על התגובה המקסימה ושיתוף הסיפור! שמחה לשמוע שיש לו סוף טוב אני אסתכל באמת בפורום שהמלצת עליו תודה!!
@Jane Doe - מצחיקה התגובה של השכנה שלך. מבינה שלא הקשבת בעצתה בינתיים זה משהו אחר כשבן הזוג זורם איתך גם על כל החלטה...אם בן זוגך היה לחוץ לילדים אולי זה היה משתנה.
@נולי - מעריכה את התגובה האמיתית שלך ואת הסיפור שלך - תודה רבה!!
@גרהם - תודה רבה! אני אכן מנסה לחשוב מנקודת מבט כזו... שכנראה בהתחלה זה הכי קשה גם מעצם המהפך.

@oz1987

סיפרתי להורים

גם אני סיפרתי להורים וקיבלתי תגובות קשות שאני אגואיסטית וכו ושזה האושר הכי גדול ומה הם היו עושים בלעדיי ובלי אחים שלי... וכמו שאמרת אחד השיקולים שלי שזה קשה עד בלתי אפשרי למצוא בן זוג שיתאים לך וגם לא ירצה ילדים.
@אנון נימוס - תודה על הניתוח והשיתוף!@waskindalost - תודה על התגובה שלך! אהבתי את הדימוי יצירה אינטראקטיבית אכן אני לא רוצה לומר לא לילדים ואז להתחרט לכן העלתי את הדיון לאנשי הפורום האינטלגנטים והמקסימים.
@מרק עוגיות - תודה תודה רבה לך! קיוויתי שכבר יגיע לי הרצון והצורך אחרי זוגיות ממושכת והגיל...לפעמים יש לי הבזקים כאלה של יאוו איזה קטע שיכול להיות לי יצור חמוד כזה משלי ואז אני אומרת שהם לא נשארים יצורים קטנים וחמודים כל הזמן וכמו שאמרת ההחלטה היא בלתי הפיכה. אהבתי מה שכתבת לגבי דברים שאנחנו אוהבים לעשות ולא כולם רציונאלים... לגבי "לבד ללא משפחה" - אני כן בן אדם משפחתי וכן מפחיד אותי להישאר לבד ללא בן זוג וילדים משלי...אחים שלי נשואים עם ילדים וכל אחד ככה בפינה שלו...ובסוף אני צריכה לחשוב על איך ייראה העתיד שלי לכאן או לכאן. ככל הנראה מה שיקרה הוא שאקפוץ למים וזהו זה...רק עד שזה יקרה אני מנסה לעשות עבודה עצמית על החששות שלי ולשמוע אחרים ולכן אני מברכת על הפורום הזה
@אנא-אל - מאוד מעניינת השאלה שלך וגם אותה שאלתי את עצמי התשובה שלי היא כן - אם היו לי יכולות כספיות אינסופיות כך שיכולתי לשלם עבור עזרה צמודה מתי שאצטרך לא הייתי בדילמה כנראה. אפילו לא מטריד אותי הריון ולידה כי זה עובר (אני מתארת לעצמי שזה נורא ואיום אבל הייתי משלמת את המחיר הזה).
@נתן - תודה רבה על השיתוף!! זה באמת התחושות שלי שהחיים נכנסו למעין שגרת עבודה, בית, בליויים עם הבן זוג, טיולים פה ושם...אבל זהו. ואולי יש מקום לשלב הבא כי השלב הזה ימצה את עצמו במוקדם או במאוחר..
@גילגמש - תודה על התגובה! התמזל מזלך שמצאת מישהי התואמת את השקפת עלומך בנושא, לא מובן מאליו! ונכון יש אנשים שסבורים שדווקא ההחלטה ההפוכה היא האגואיסטית..