חסכנות מפחד או מאהבה?

[Johnnie]

ראשית אפתח בברכות לחברי הפורום הנכבדים - אני קורא בפורום כבר תקופה ואני מוכרח לומר שזה משמעותית טוב יותר מוואטסאפ, פייסבוק או YNET ודומיו(רחמנא ליצלן).
בכל אופן, הקריאה הבלתי פוסקת בערבות הפורום הביא אותי להיות מודע אפילו יותר לחשיבות ה"בלתי שבירות" ההישענות העצמית כגורם שמביא לסיפוק אמיתי ומתמשך (מעבר לכך שזה סגנון חייםיעיל מאין כמוהו). כהשראה מהכתובים פה לימדתי את עצמי לבשל, לתפור, לתקן את הרכב, לאפות ועל הדרך גם להיות אב טוב יותר לילדי. תודה לכולכם.
יחד עם זאת, שמתי לב למוטיב חוזר בתגובות לפיהן הפחד ממה שטומן בחובו העתיד הוא הגורם המשמעותי ביותר לחיסכון כדרך חיים. אני לא מדבר על חיסכון לשם קניית דירה, נסיעה לחו"ל, רכישת אוטו וכו'. הכוונה היא דווקא לאלו מכם שכמוני חוסכים כי התרגלו לחסוך ולפעמים, פעם בכמה זמן דווקא בא להם לקנות איזה שטות(איזה משהו נוצץ או איזה צעצוע) אבל האוטו-סוגסטיה שסיגלו לעצמם ישר מעיפה את המחשבה הזו לכל הרוחות (כי "זה לא באמת חשוב", כי "לא באמת בא לי", כי "אני אכניס את זה לאיזה וויש ליסט בתקווה שאשכח מזה אימתי").
ממש מעניין אותי אם הדפוס הזה של חיסכון לשם חיסכון יכול לנבוע גם מהצד השני של קשת הרגשות האנושיים מלבד הפחד ממה שעלול להתרחש.

מה אתם חושבים?

 

[Yevgeny]

קשה לי לתאר את הבקרה העצמית על החשק לרכוש דברים ״מיותרים״ כמונעת מפחד. כמה הגיגים / דוגמאות -
* לעיתים מקור החשק לקנות משהו הוא המחשבה על ההנאה העתידית שתהיה לי מהשימוש בו (מחשבה שמישהו השקיע הרבה מאמץ/כסף ליצור בד״כ). ״מחשבה שנייה״ קצת יותר מחושבת מגלה לעיתים שאני לא באמת אהנה מזה, שלא באמת ארצה להתעסק / לקנפג את הגאדג׳ט הזה, ושהחפץ הזה יצבור אבק באיזה פינה.
* שטויות שקונים ומצטברות עם הזמן הופכות לנטל. אי שם בעבר טיילתי עם תיק גדול+קטן במשך שבעה חודשים, ולא הרגשתי מחסור מיוחד. ככל שאני מטייל יותר, אני גם לומד להסתדר עם פחות ופחות ציוד בכל טיול (פחות פריטים, שהם בעצמם רב שימושיים יותר (או שאני לומד להוציא מהם יותר), ולפעמים איכותיים/יקרים יותר). גם במעברי דירות עם השנים פתאום יש יותר ארגזים של דברים שבאים איתך, וארון שנדמה גדול מדי כשנכנסת לדירה מתמלא ״איכשהו״. היום אני נוטה הרבה יותר להעדיף חוויות או מזכרות דיגיטליות (או הפיכת הצילומים לתמונות שתלויות על הקיר) מאשר עוד שטות או מזכרת שאני אצטרך לנגב ממנה אבק או לכבס.
* עודף בחירה זה גם נטל - בין אם אתה בוחר אחד מתוך 100 מותגי קורנפלס בסופר, או אחד מתוך X פריטי לבוש (צריך גם להיזכר מה יש לך, וגם לשקול בין כל האופציות).

וזה עוד בכלל לפני שהתייחסתי לצד העלות (ובהקשר הזה - יש דברים שלא הייתי רוצה גם אם היו ניתנים בחינם).

גם בצד העלות, אני לא חושב שפחד זה השיקול, מעל רמת ביטחון כלכלי בסיסית מסוימת.
* ברמת המיקרו, השיקול הוא ״האם זה שווה את הכסף״, בפני עצמו ומול חלופות. ואני לחלוטין מוכן לשלם על דברים שאני מעריך. טרקים בעולם זה אחד מסעיפי ההוצאה השנתיים המשמעותיים שלי, אבל זה יותר המטרה שלשמה אני רוצה לחסוך ולנצל את הכסף. יש כמובן דברים אחרים שאני שמח לוותר עליהם.
* ברמת המקרו, הסיבה לכך שאני רוצה לחסוך / לחיות בפחות מההכנסות שלי זה שכסף נותן לך אפשרות בחירה, ולכן קוראים לזה עצמאות כלכלית. זו מבחינתי המהות שלו. יש מי שמנצל זאת כדי להפסיק לעבוד, יש מי שרוצה להשיג יעדים אחרים. וברמה הזאת קנייה ספציפית הופכת גם לשיקול עלות-תועלת בין חשק מיידי למטרות ארוכות טווח.

 

[אנא-אל]

לפשטות יש המון ערך מוסף.
זה מקל, זה משחרר, זה ברור וזה גאוני.
לא רק בחפצים וחסכון, אלא כשמפשטים כמעט כל תחום.

 

[adamshalev]

אצלי חסכון תמיד היה די טבעי, חסכתי מה שיכולתי וקניתי מה שהייתי צריך\רוצה. לא מעבר.
הבעיה אצלי היום זה שמדי פעם אני מרשה לעצמי "לשחרר" ולקנות איזה משהו יקר שבא לי (כמו לאפטופ ב-6 אלף), ואז בדיעבד כשמסתכלים רואים שזה מוטיב חוזר, וה"שחרורים" המזדמנים הללו הם חלק די שגרתי מההוצאות שלנו. לכן אני דווקא כן שם את עצמי במקום הזה של לנסות "להרתע" מרכישות כאלו כיוון שאני יודע אמפירית שרובן היו בזבוז יקר מדי ושהם הביאו לי הרבה פחות ערך או סיפוק ממה שציפיתי, אבל באותו הרגע של החשק זה לא גורם לי לרצות פחות. לכן שיטות כמו לשים בוויש-ליסט ולקנות רק אם אתה עדיין רוצה את זה חודש אחרי הן שימושיות ועוזרות מאד.

 

[עש לילה]

אצלי זה מגיע ממקום של כוח. דווקא אין בי שום פחד ממה שטומן בחובו העתיד, וכנראה שגם עודף ביטחון שכזה הוא אינו מצב לא אופטימלי (ע"ע תיק ההשקעות המנוהל-על-ידי-הבנק שלי). אבל כשאנשים סביבי רצים לזרוק כסף על כל בעיה ועל כל צורך שלהם, ואני מצליח להימנע מכך - זה נותן לי כוח בעיניי, וזו כנראה הסיבה העיקרית לחסכנות. סיבה משנית היא אולי לעומתיות מסויימת.

 

[daat99]

פעם בכמה זמן דווקא בא להם לקנות איזה שטות(איזה משהו נוצץ או איזה צעצוע) אבל האוטו-סוגסטיה שסיגלו לעצמם ישר מעיפה את המחשבה הזו לכל הרוחות (כי "זה לא באמת חשוב", כי "לא באמת בא לי", כי "אני אכניס את זה לאיזה וויש ליסט בתקווה שאשכח מזה אימתי").

אני חוסך יותר בגלל שהתרגלתי מאשר בגלל פחד מהעתיד.
כעובד הייטק תמיד יש בי את סימן השאלה של איזו עבודה תהיה לי בגיל 40 - אם בכלל - וזו הסיבה שאני רוצה להגיע למצב של עצמאות כלכלית לפני כן.
למרות זאת אני לא מונע מעצמי רכישות יקרות רק בגלל פחד (יעידו על כך שני המסכים שעלו יותר מ-4K כל אחד שאני מסתכל עליהם כרגע) אלא בגלל רצון אמתי.
יש המון דברים שאני פשוט לא קונה בלי כל פרופורציה לעלות שלהם.
יש דברים שאני אשלם עליהם כמעט כל מחיר (גובה המחיר לרוב יכתיב פעם בכמה זמן אני אבצע את הרכישה ולא אם אני אבצע אותה).
ויש דברים שאני אחפש מקום טיפה יותר זול ואם לא מצאתי אז אני אוותר עליהם זמנית.

לדעתי זה סוג של מנטליות שפיתחתי מהרצון לחסוך לצורך החיסכון עצמו.

 

[Johnnie]

כעובד הייטק תמיד יש בי את סימן השאלה של איזו עבודה תהיה לי בגיל 40 - אם בכלל - וזו הסיבה שאני רוצה להגיע למצב של עצמאות כלכלית לפני כן.

מתאר אותי באופן מדויק. אם זה לא להיות מונע מפחד אני לא יודע מה כן.

 

[Johnnie]

הסיבה לכך שאני רוצה לחסוך / לחיות בפחות מההכנסות שלי זה שכסף נותן לך אפשרות בחירה, ולכן קוראים לזה עצמאות כלכלית.

וחסכון, מהו אם לא מכשיר שנועד להילחם בפחד בו תגיע למצב בו תהיה ללא בחירה?
בהשאלה, למה שאדם ישקיע הרבה בהכנת מזרן עבה אם לא החשש מהתרסקות אליו ביום מן הימים?
(אגב, סחתיין על התגובה הבהירה והמושקעת)

 

[Yevgeny]

@Johnnie פחד זו מילה חזקה למדי. אפשר לפחד שלא יהיה לך (או למשפחתך) קורת גג לישון תחתיה או אוכל.
אבל לפחד שאני לא אוכל להרשות לעצמי טיול לחו"ל כל שנה?

 

[daat99]

מתאר אותי באופן מדויק. אם זה לא להיות מונע מפחד אני לא יודע מה כן.

השאלה אם תהיה לי עבודה בגיל 40 או לא כן מונעת מפחד אבל מה שניסיתי להדגיש זה שהפחד מהעתיד לא משנה את ההתנהגות שלי ואני עדיין רוכש מוצרים מאוד יקרים במקרים שאני רואה בהם תועלת.

 

[דרורה]

צריך להרגיש פחד כדי להיערך לעתיד הבלתי ידוע?
וגם:
אולי אפשר להרגיש ציפייה לקראת האפשרות לפרוש או לעזור לילדים או לא להיות תלוי בבוס?

 

[Johnnie]

@דרורה, זו בדיוק הפרספקטיבה שחיפשתי כשהתחלתי את השרשור.

 

[מרק עוגיות]

אני כן מונעת מפחד במידה מסוימת, ואין לי בעיה להודות בזה. גם אני לא אוהבת חפצים שמצטברים בבית, וגם מתנות שאנחנו מקבלים (סבתות לא סולידיות) לעתים קרובות מעצבנות אותי כי זה מרגיש לי כמו בזבוז וממש אין לי כבר איפה לשים אותן. אבל יש דברים אחרים (בעיקר חוויות ושירותים) שבהחלט הייתי מוציאה עליהם הרבה יותר כסף אם לא הייתי חוששת שלא יישאר לי ולמשפחתי מספיק בטווח הארוך. אני יודעת שאנשים אוהבים פה לתכנן איך הם יחיו מסכום צנוע עד יום מותם, אבל אני רואה סביבי כמה עולה לחיות באיכות חיים טובה בגיל מבוגר, וזה מאד מאד יקר. תרופות, טיפולים רפואיים, דיור מוגן, עזרה מקצועית בבית, הרבה מאד דברים שהיום אני יכולה לעשות בעצמי ויום אחד לא אוכל ואצטרך לשלם למישהו עבורם. גם קטסטרופות אחרות יכולות לקרות, וגם להם אני מרגישה צורך להערך, אבל זקנה היא לא קטסטרופה שמקווים שלא תקרה, אלא כמעט ודאות (כמו שאומר הפתגם: לא כיף להיות זקן, אבל זה עדיף על האלטרנטיבה). חוסר הודאות הוא כמה שנים זה יימשך וכמה הוצאות יהיו בשנים האלו. אז כן, אם הייתי מתכננת את החסכון שלי בלי להתחשב בחוסר הודאות הזה, כנראה שהייתי מרשה לעצמי הרבה יותר היום. במיוחד בהתחשב בכך שפרישה מוקדמת היא לא על סדר היום שלי. אפשר לקרוא לזה סוג של פחד.

 

[שרון]

באיזשהו שלב בחיים ירד עלי גשם. בזה אין ספק. אני קונה מטרייה טובה מבעוד מועד כדי שאוכל להישאר יבשה ולהשאיר את משפחתי יבשה וחמימה גם במבול הכי סוער. אחרים, שלא פעלו כמוני, יצאו לגשם וירוצו לחפש מטרייה, יירטבו ויהיה להם קר. קרוב לוודאי שהמטרייה הזו תעלה להם ביוקר והם יקנו מתוך תחושת בהילות ולא מתוך תכנון מוקדם. אין כאן עניין של פחד. יש כאן ידע מוקדם ובעיקר נסיון נצבר של איך פועל העולם ואני עושה ככל יכולתי להיערך נכונה.

 

[c881]

יש לי מקרה לדוגמה של בת הזוג שרצתה לרכוש חגורה ב-60 שח שראתה בקניון.
עכשיו... אין לה או לי בעיה להוציא 60 שח על הרכישה.
שום בעיה, לשלוף את הכרטיס ולגהץ.
אבל במקום לרכוש היא באה לספר לי שרק חשבה על זה שהיא הולכת לומר לי לכתוב בסוף היום "60 שח חגורה" והמחשבה על להזכר
שהוציאה כסף גרמה לה להמנע מהרכישה.
אז לא פחד, יותר רתיעה מהוצאה מיותרת.

 

[ogi]

זהירות נחשבת דבר טוב, ופחד נחשב דבר רע. אבל בלי פחד אין זהירות.

 

[דרורה]

זהירות נחשבת דבר טוב, ופחד נחשב דבר רע. אבל בלי פחד אין זהירות.

אכן כך
אבל השאיפה היא, שברגע שהפחד עלה והבנו שצריך להיזהר/להערך - להגיד לפחד תודה רבה על תפקידו על כה, ולהיפרד ממנו לשלום כדי שלא ימשיך לנהל אותנו ולהוריד את רמת אושרנו.. עכשיו זמן הפעולה או המנעות מפעולה, בהתאם לנסיבות.

 

[קפבלנקה]

לא פחד ולא אהבה, רק מעט שכל בראש ותעדוף העיקר ע"פ הטפל.
העיקר - לחיות ולחיות טוב. הטפל - ג'אנק שאנחנו לא צריכים ואורח חיים בזבזני שלא מוסיף לנו שום עונג לטווח ארוך ולא משפר אותנו כבני אדם.
נ.ב - אני לא חסכן, אני פשוט רוצה יחסית מעט מדברים שעולים כסף. אם למשל נשחק משחק אסוציאציות ואתה תגיד 'קניון' אני אגיד 'בחילה'.

 

[שלי]

אני מזדהה עם מה ש@Johnnie כותב.
גם לי יש חשש מלהוציא כספים כי מי יודע מתי אצטרך אותם בעתיד.

 

[שלי]

ויחד עם זה-אנחנו מוציאים הרבה כסף..
לשמחתי חוסכים יפה , מעל מה שתכננו.
אבל אני תוהה איך זוג מוציא כל כך הרבה.
אנשים זה דבר מורכב