סיפור קטן על הבטחות ובטוחות מול כסף בכיס.
לפני שנים חבר שלי הגיע למצב שהיה צריך לממש ערבות בנקאית לא גדולה מבנק מלווה לפרויקט נדל"ן שהלך לכל הרוחות. אחד מתנאי המימוש היה הוא שהקבלן פושט רגל, זה נשמע הגיוני לחבר שלי ולעורך דין שלו כשקיבל את הערבות, תנאי סטנדרטי. אז כשצריך, מה קרה? יש לבנק שעבוד ראשון על כל דבר אפשרי - מגרש, תשלומים עתידיים מהקונים, חובות הולכים וגדלים של ריביות פיגורים ומה לא מהקבלן. אז לבנק לא יוצא כלום מלהכניס את הקבלן לפשיטת רגל. גם לבעלי חוב אחרים לא כדאי להכניס את הקבלן לפשיטת רגל כי ממילא אין שום נכסים להיפרע מהם אחרי שהבנק יקבל את שלו. הבנק מתנגד לפשיטת רגל כי אז יצטרך לשלם ערבויות ובית המשפט מאוד מקשיב לו כי הבנק המלווה, ה"מבוגר האחראי" של הפרויקט. מגיעים למצב של פשיטת רגל מעשית, בלי פשיטת רגל פורמלית, תנאי הערבות לא מתקיים והערבות לא משולמת. חבר שלי חיכה בסבלנות. בסופו של דבר אחרי הליך משפטי ממושך חבר שלי הגיע לפשרה שבה שולמה הערבות הבנקאית הקטנה, שנים אחרי שחבר שלי קנה דירה אחרת ועבר אליה. לאחרים בפרויקט ששילמו יותר על הדירות והיו ערבויות בהתאם היו פחות אפשרויות, הם שילמו שכירות עוד כמה שנים עד שקיבלו את דירתם המקורית.