כמה נקודות.
1. כמו שכתבתי, במיוחד בצד החסידי, הרבה מגיע בירושה (אצל האחרים גם הרבה מגיע בירושה, אבל זה אחד מהקריטריונים לא היחיד). נראה לי שלמישהו שהוא לא מאמין גדול בניסים ונפלאות אמור להיות די ברור שלא ייתכן שכל האנשים האלו הם אנשים מבינים בנפש האדם ובאמת יכולים לייעץ.
2. הסיפורים הם גם על דברים הזויים כמו הוראות לניתוחי ראש... הסיפורים והאמונות האלו בהחלט נפוצים מאוד גם בציבור הליטאי. אבל בדרך כלל כסיפורי גבורה ומופת, לא משהו פרקטי. הם לא באמת יילכו לשאול את הרב איך לעשות ניתוח. (זה סתם משהו מפליא, איך קבוצה של אנשים שמקדישים את חייהם ללימוד וניתוח אנליטי (וביקורתיים מאוד), בנושאים מסויימים המוח שלהם פתאום עובד בצורה אחרת.)
3. בוודאי שיש הרבה אנשים שהם באמת גם מבינים גדולים בנפש האדם (וחלקם גם תלמידי חכמים). בדרך כלל, בשביל לפתח את זה, נראה לי שנדרש שהאדם יהיה לו קשר חזק ותמידי עם אנשים. כמו רב עם תלמידים, רב עם קהילה וכדומה. מבחינה פוליטית, בזמן האחרון זה ממש לא מה שקורה. הרב אלישיב, שהיה נחשב כמנהיג אצל רבים, ממש לא היה כזה. הוא היה גאון, שלמד כל שנייה פנויה בחיים שלו. אבל מבחינת הקריירה, הוא היה המון שנים דיין בבית הדין הרבני, וחוץ מזה הוא פשוט למד. פתאום בגיל מבוגר מאוד הוא הוכתר בתור "מנהיג".
הנה 2 סיפורים מגיגול מהיר