פוסט נהדר.
רק בקשר למשפט הזה - קל לטקבק כי רוב מכריע של חילונים מכיר רק את ליצמן, גפני וטיפוסים דומים. גם אני לא הייתי רוצה שזר יחשוב שאני דומה לניסנקורן או מיקי זוהר.
אני מבין את הסיבות להסתגרות, אך יש לכך גם מחיר.
לא חייבים עמותות כדי לפקוח עיניים. אם יותר חילונים היו מכירים חרדים "רגילים", לא פוליטיקאים ועסקנים, היחסים היו אחרים. לא בטוח שזה אפשרי במצב הנוכחי, אבל כדאי לשאוף לשם.
הלוואי
יש לי לא מעט לקוחות מהמגזר הכללי, וזה מפתה לחשוב כאילו הכל בסבבה, הקשרים מצוינים באחד על אחד.
אבל אז שומעים על עוד איזו הסתה הזויה של ליברמן, וכמויות הטוקבקים נוטפי הארס והשנאה היוקדת, ואני אומרת לעצמי, אלוקים, כאילו באמת כל האנשים האלו רוצים שאני אמות?
למה הם שונאים אותי ואת המגזר שלי כל כך? מה אכפת להם שאני חיה כמו שאני רואה לנכון? כולנו חולקים אותו דם יהודי.
למה יש 100% סובלנות לאתיופים, דרוזים, סודנים, צ'רקסים ולא יודעת מי, גם כשהם מתגוללים שיכורים ברחובות, זורעים הרס ומבצעים פשעים, וכשזה מגיע לחרדים כל האמפתיה מתאדה כלא הייתה?
ואז כשהם פוגשים את החרדים בבתי חולים, מתנדבים, משמחים, מנגנים, משפט הקסם הוא, "אה, לו כל החרדים היו כמוך."