היום שאחרי הפרישה- הפוסט החשוף והכנה של הסולידית

[בת העמק]

פוסט חדש לסולידית על דכדוך ויודימוניה
כל מי שיצא מעבודה אינטנסיבית ושוחקת (בעיקר כשכיר אבל לא רק) לחיים עצמאים מכיר את המסע שדורין מתארת.
היה נחמד לרכז כאן את כל אלה שחוו וחווים את הדרך הזאת, כדי לאפשר למי שמתכוננים אליה ומכוונים לשם לא ליפול לבורות האלה.אני יודעת שלפעמים קשה להבין כל עוד לא היית שם אבל לפחות לא יהיה שוק .

 

[בת העמק]

אני אתחיל (מקווה שיצטרפו אלי עוד בהמשך @רוני @איש(3718) @האופטימית וחברים נוספים) :
עד גיל 40 בערך הייתי שכירה. נהנתי מכל עבודה ותפקיד כל עוד הרגשתי שאני לומדת ומתפתחת. אני לא טיפוס מופנם ובכל מקום היו לי קשרים אבל בדרך כלל הקשר הסתיים עם היציאה מהחברה. השהיה הממוצעת שלי בכל חברה היתה בסביבות 3 שנים (הכי הרבה 5 שנים), אפרופו כשנדמה לצעירים שזאת המצאה של הדור החדש
מאז אני מחלקת את זמני בין תקופות של עסק עצמאי לבין תקופות של אי עבודה (לכאורה) בכלל. בזמן הזה עסקתי/עוסקת גם ב: התנדבות ציבורית, טיפול בהורים, טיפול בילדים, חידוש וחיזוק הקשר עם חלק מהחברים והמשפחה (וניתוק מהחברים ובני משפחה רעילים), מפגשים חדשים, תחומי עניין חדשים, והקמת יוזמות חדשות ופיתוחן. היו תקופות לא קלות בכלל שבהן הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש או שאיבדתי אמונה ביכולת שלי לעשות את זה. לתובנות שהסולידית מדברת עליהן הגעתי גם לאט לאט ויש לי עוד כמה תובנות שלא עלו בפוסט שלה.

הסולידית מדברת בפוסט על 3 דברים חשובים כאשר אתה הופך לעצמאי/פורש:
אוטונומיה- הבחירה שלך מה לעשות, מתי לעשות ואיך לעשות
מיומנות - היכולת להביא את המיומנות והכישורים שפיתחת ,ועדיין מפתח, להצלחה במילוי משימות ופתרון בעיות.
קירבה- היכולת ליצור קשר קרוב (ואפילו חשוף) עם אנשים ולהשתלב בחיי קהילה (משפחה, שכונה, וכדומה).
אני הייתי מוסיפה:
הוויה- היכולת להשתעמם, לבהות ולשוטט בנחת תוך מיקוד חזק על המציאות כאן ועכשיו (ופחות על מה שהיה או יהיה או קורה במקום אחר).
היכרות עצמית- היכולת להכיר את עצמך לעומק, להבין את המעצורים והחששות האישיים ולהתגבר עליהם או לחיות איתם בשלום.
הזמן- קשה לי להסביר את זה. תחושה של ניהול זמן מדוייק לעצמך בהתאם למה שעובר עליך מצד אחד ולמטרה הבאה שלך מצד שני. לזהות כשצריך הפסקה מוחלטת (מתחת לשמיכה, שבוע בחו"ל, סתם רוטינות) לצורך ריסטארט, או לעבוד גם בחצות כשזה נכון ונדרש.

 

[marmita]

פוסט חדש לסולידית על דכדוך ויודימוניה
כל מי שיצא מעבודה אינטנסיבית ושוחקת (בעיקר כשכיר אבל לא רק) לחיים עצמאים מכיר את המסע שדורין מתארת.
היה נחמד לרכז כאן את כל אלה שחוו וחווים את הדרך הזאת, כדי לאפשר למי שמתכוננים אליה ומכוונים לשם לא ליפול לבורות האלה.אני יודעת שלפעמים קשה להבין כל עוד לא היית שם אבל לפחות לא יהיה שוק .

פוסט נהדר, המון תובנות משמעותיות ביותר.

 

[שמוליק]

הפוסט שלה הגיע בדיוק בזמן בשל הנקודה המיוחדת בה אני נמצא כרגע. פרשתי לפני חודשיים ממוסד ציבורי עם פנסיה תקציבית שמספיקה לי מעל ומעבר בגלל אורח החיים החסכני שאני מתנהל מאז שאני זוכר את עצמי. אז אפשר לומר שאני בהחלט מוגדר כעצמאי כלכלית,(כל עוד המדינה תתקיים ותמשיך לשלם לי פנסיה ) אני טיפוס דומה לסולידית ומוגדר שמרן ריאלי מופנם מסוג INTJ-A (לפי https://www.16personalities.com/free-personality-test) . המעבר היה לי די נחמד כי גם ככה לא הייתי לחוץ ופעיל במיוחד בזמן שעבדתי לא חיפשתי ממש לברוח ולא סבלתי אבל לקראת הסוף הורדתי ממש הילוך כי הבנתי שזהו מיציתי את חיי העבודה ולהתחייב למערכת ולשעות ולדרישות של אחרים. אין בי הלם תרבות אני יכול בקלות להתרגל לחוסר מעש להנות מהרגע ולא להשתעמם כשאני עם עצמי. אבל אני מאמין שיגיע השלב שאצטרך לעבוד על שתי הצלעות של האושר, שהוזכרו בפוסט, מיומנות וקירבה. אני אצטרך ללמוד כיצד אמשיך להיות מועיל אפקטיבי פותר בעיות ובכלל הרגשה שצריכים אותי ויחד עם זאת גם לטפח קרבה עם כמה אנשים טובים. בינתים נהנה מהבטלה ומדברים לא הכי אינטלקטואליים.

 

[זלמן85]

בתור עצמאי, לעתים יש תקופות יותר חלשות, על אף שאתה יודע שתכף תגיע תקופה מטורפת, קשה מאוד לקום בבוקר כשאין מה לעשות באותו היום. אכן לא חייב דווקא עבודה, אלא סיבה לקום. לשמחתי כבר הרבה זמן לא היה, אבל לא זוכר את זה כחוויה נעימה..
בלי קשר פוסט מאוד חשוב בעיני, לפעמים מסתכלים על החור של הגרוש ומפספסים לדעתי את התמונה המלאה. אני קבעתי לי נק' זמן שבה אני מתעתד "לצאת לפנסיה", העניין שמבחינתי זו לא נק' שממנה ואילך אני יושב על חוף הים ושותה מרגריטות כל היום, אלא זמן שמבחינתי אני "מסודר" כלכלית ויש לי את החופש לחיות את החיים שלא ע"פ אילוצי כסף. לא בהכרח להפסיק לעבוד בכלל.

 

[רוני]

היי
אני בהחלט מתחבר לפוסט של הסולידית, שבוע ימים לאחר שהגעתי לעצמאות כלכלית ופרשתי מעבודה,
הבנתי שבמציאות עצמאות כלכלית שונה מאיך שדמיינתי את זה, הבנתי שאני צריך למלא את הזמן הפנוי בתוכן.

חזרתי לעבוד, אך הפעם זה נעשה מתוך בחירה, בתחום הקרוב ללבי, אני מרגיש שקריירה חדשה זה סוג של התחדשות,
יוצרת אנרגיה חדשה בשילוב עם תשוקה, השחיקה של העסק הקודם נעלמה ונשכחה.

 

[בת העמק]

ובכלל הרגשה שצריכים אותי

אני חושבת שזה הדבר שנותן את הסיפוק והשמחה הגדולים ביותר בכלל. שום הנאות הדוניסטיות לא מתקרבות לזה בכלל.
*ותוספת להורים ולאל-הוריים בפורום: לדעתי, ההורות (כשהיא נוכחת ומעשית, לא כשגר ושכח) מספקת את התחושה הזאת למשך הרבה עשורים.
לפעמים, כשאנחנו יותר מדי מכורים לתחושה, ההורות נמשכת מעבר לטעם הטוב. מי שילדיו בגרו או שבחר לא להביא ילדים- יש המון אלטרנטיבות לסיפוק התחושה הזאת.

 

[בת העמק]

בתור עצמאי, לעתים יש תקופות יותר חלשות, על אף שאתה יודע שתכף תגיע תקופה מטורפת, קשה מאוד לקום בבוקר כשאין מה לעשות באותו היום

אבל כשאתה עצמאי אתה מייצר לך את העבודה, לא ככה? היא הרי לא מגיעה לבד

אלא זמן שמבחינתי אני "מסודר" כלכלית ויש לי את החופש לחיות את החיים שלא ע"פ אילוצי כסף. לא בהכרח להפסיק לעבוד בכלל.

אתה מתכוון שלא תצטרך לעבוד אבל אם מישהו יזמין אותך תבוא ואם לא אז לא? כי מניסיוני, העבודה תיפסק אם לא תמשיך ליזום ולדחוף אותה כל יום ולהזכיר את קיומך ללקוחות.

 

[בת העמק]

השחיקה של העסק הקודם נעלמה ונשכחה

תוך שבוע? אתה משהו מיוחד רוני

 

[Koby Paris]

כבר בערך 3 שנים בפרישה מוקדמת. הפוסט של הסולידית קולע בול לתחושות ולהוויה של אחרי הפרישה.
עדיין לא מצאתי תחביב מעניין שימלא את זמני. אני פשוט חי מיום ליום בלי לוחות זמנים ברורים וטוב לי כך , פתאום כל דבר שכרוך בפגישה עם שעה מסוימת ( רופא שיניים, סידורים אדמיניסטרטיביים ועוד) נתפס ככורך ואיום על העצמאות שלי, כל כך הטמעתי את רעיון העצמאות שלא מתאים לי סדר יום שכרוך בעמידה בלוח זמנים.
מאז הפרישה עוד לא קראתי ערימות ספרים ולא ראיתי מאות סדרות ברצף בנטפליקס.
לעומת זאת למדתי לבשל ולאפות, אני הולך לחדר כושר , עושה קניות, מטפל בענייני הבית , בתיק ההשקעות...
לאחרונה אני מנהל את הדירה שקנינו להשקעה דרך השכרה לתיירים ב Airbnb וזה ממש מצריך הרבה השקעה של זמן ואנרגיה , אני והדירה לא נחים . יש מלא הזמנות בלי הפסקה , צריך לנהל את ההזמנות , להיות נוכח בצ'ק אין וצ'ק אאוט, לכבס מצעים ומגבות ועוד . אבל בסך הכל אני נהנה מזה ולא לחוץ אם לא יהיו הזמנות מכיוון שאני לא תלוי בפעילות הזאת למחייתי, אני אוהב את המפגש עם האנשים הזרים מכל העולם , להסביר על פריז וצרפת ולעזור להם כשצריך. אף על פי שיש לי חשש מתמיד שיהרסו לי את הדירה היפה שלי למדתי לשחרר ולהתגבר על החרדה הזאת. אני לא רואה בזה עבודה אף על פי שאני מייצר הכנסה. אם לא בא לי אני לא משכיר, אני יכול למחוק את המודעה, להחליט על מינימום לילות וכו.

באופן כללי , אין עדיין שום פרוייקט גדול או איזה תחביב מדהים שתפס אותי, החיים מתנהלים בעצלתיים ובלי לחץ , היום עובר לי די מהר בחוסר יעילות משוועת בעיני המתבונן , כל הזמן צץ משהו שמעסיק אותי בלי התכנונים לטווח ארוך. לא בא לי לשחזר את היעילות וההספק מחיי העבודה בחיי כרגע בתור פורש.

בכל מקרה אין בי שום הרהורי חרטה ולא מתגעגע לעולם העבודה. לפעמים עולות בי המחשבות שבסך הכל מאז הפרישה אני לא עושה שום דבר שלא הייתי יכול לעשות גם בזמן עבודה ובנוסף להכניס משכורת נאה, אבל אני מעיף את המחשבות האילו לפח מכיוון שהשליטה על זמני וגם היכולת להשתעמם ולהתמרח עם הזמן שווים לי יותר מלחץ בעבודה , עמידה ביעדים ומשכורות נאה שאני כבר לא צריך.

 

[זלמן85]

אבל כשאתה עצמאי אתה מייצר לך את העבודה, לא ככה? היא הרי לא מגיעה לבד

אתה מתכוון שלא תצטרך לעבוד אבל אם מישהו יזמין אותך תבוא ואם לא אז לא? כי מניסיוני, העבודה תיפסק אם לא תמשיך ליזום ולדחוף אותה כל יום ולהזכיר את קיומך ללקוחות.

לא כ"כ פשוט לגבי עבודת שיווק לצורך קבלת עבודות, לא תמיד תלוי בתוספת השקעת תשומות מצידך.
לגבי ה"פנסיה", טרם הגעתי לא יודע עדיין איך אתנהל, העיקר שלא תהיה לי תלות מבחינה כספית, להחליט מה אני רוצה לעשות (למרות שאני די נהנה ממה שאני עושה כרגע).
דברי איתי עוד 7 שנים, בפנסיה

 

[בת העמק]

לגבי ה"פנסיה", טרם הגעתי לא יודע עדיין איך אתנהל, העיקר שלא תהיה לי תלות מבחינה כספית, להחליט מה אני רוצה לעשות (למרות שאני די נהנה ממה שאני עושה כרגע).

אתה נמצא במצב הזה כבר עכשיו לדעתי, רק התודעה שלך עוד לא הבינה את זה.
אולי אגיד את זה הפוך- עוד 7 שנים כנראה תהיה באותה סיטואציה כמו עכשיו (כל עוד תהיה עצמאי ולא שכיר).
איך אתה מדמיין שייראו החיים שלך ביום שתגיע לפלאג נאמבר שקבעת כ"הסתדרתי כלכלית"? יש לך בכלל מספר כזה שאחריו אתה מתרווח בכורסה?

 

[משתמש לא פעיל]

מי שעובד במקצוע שהוא אוהב, מבחירה ולא מכורח - לא נשחק, להיפך - זה משאיר אותך (אותי לפחות) רענן.
לגבי זמן פנוי, אני עוד לא שם אבל כנראה שזה יתמלא בהתנדבות במיזמים למען בע"ח.

 

[בת העמק]

מי שעובד במקצוע שהוא אוהב, מבחירה ולא מכורח - לא נשחק, להיפך - זה משאיר אותך (אותי לפחות) רענן.

מי שעובד כשכיר ויכול לעבוד נטו על מה שהוא אוהב? זה מעולה! אם אתה עצמאי יש לך לא מעט התעסקות עם חלקים של העסק שהם לא המקצוע עצמו. הכי טוב זה ללמוד לאהוב גם אותם. בכל מקרה, אני חושבת שמי שמגיע לאיזון בין עבודה שהוא אוהב לבין בחירות נוספות בחיים שלו (אנשים, תחביבים) פשוט יכול להמשיך לנצח. לא באמת צריך להפסיק שום דבר באף גיל.

 

[qwerty]

מוסיף קישור לדיון רלוונטי לנושא זה
https://www.hasolidit.com/kehila/threads/מציאת-משמעות-במצב-של-עצמאות-כלכלית.5594/

 

[רוני]

תוך שבוע? אתה משהו מיוחד רוני

לדעתי זה הצורך באנדרנלין

 

[שמוליק]

מוסיף קישור לדיון רלוונטי לנושא זה
https://www.hasolidit.com/kehila/threads/מציאת-משמעות-במצב-של-עצמאות-כלכלית.5594/

כתבת ב 2017, אני מנחש שהמשכת לעבוד. מעניין מה התובנות שלך היום.

 

[זאב]

יצאתי לפנסיה לפני 6 שנים (כיום בן 34), הייתי כחמש שנים בהייטק תוך שאני חיי חיים מאוד מינימליסטים (עד היום אפשר להגדיר אותי מינימליסט) ועובד בשעות הפנויות שלי בהקמת עסקים קטנים.
עם הפרישה שלי לא ידעתי ממש מה לעשות עם עצמי, המעבר מחיים מאוד אינטנסיביים של הייטקיסט צעיר ובעלים של מספר עסקים לחופש כלכלי הוא די מהמם בעוצמתו.
יש רגע מסויים שאתה לא באמת מבין בשביל יש לקום בבוקר, וכל חייך הוגדרת לפי התפקיד שלך ולא בהכרח לפי האדם שאתה.

על מנת להתמודד עם הפרישה חזרתי לאקדמיה, וכיום אני עובד במשרה ממשלתית כסגל אקדמי (אויי ויי זמיר ) במקביל ללימודים שלי.
פחות מתערב בבעלות על העסקים שלי, משאיר למנהלים לנהל אותם לפי ההנחיות שלי (ונהנה מהדיבידנדים).

כיום משקיע את עיקר זמני ומרצי בהתנדבויות וסיוע לעמותות קטנות.

לפי דעתי הדבר החשוב ביציאה לפרישה הינו היכולת להכיר את עצמך בלי כל הטייטלים והסטטוסים שהחברה מדביקה לך, ומציאת משמעות חדשה לחיים אחרי הפרישה.

 

[האופטימית]

האמת היא, שמאוד הזדהיתי עם הפוסט הזה.

לאחר תחושת האושר העצומה שהגיע עם העצמאות כלכלית הגיעה גם תחושת דכדוך ובעיקר חוסר משמעות. לפני כן הייתי קמה כל יום מוקדם והולכת לישון מאוחר ועושה הכל כדי שאוכל להגיע לעצמאות כלכלית. הייתי מלאת אנרגיה ויכולתי להספיק המון דברים ביום תוך כדי עבודה במשרה מלאה אך ברגע שהייתי חופשיה מהמסגרת נעלמה לי הרבה מהמוטיבציה.
השקעתי המון משאבים בלהגיע לעצמאות כלכלית אבל לא השקעתי מחשבה כל כך במה אני אעשה כשאגיע לשם. חשבתי שאני אטייל בעולם כפי שחלמתי שנים אבל הפרישה הגיע במקביל עם תחילת הריון כך שזה פחות התאים. מכיוון שרוב החברים עדיין עבדו (אני ממש לא טיפוס מופנים האמת) היה לי בהחלט מאתגר ביום יום. אבל מה שמצאתי שהכי חסר לי זאת מטרת העל שנתנה משמעות למאמצים שלי. פתאום לא היה לי בשביל מה לעבוד כל כך קשה, אבל גם דיכא אותי לשבת ולא לעשות כלום כל היום. יותר דיכא אותי שאין לי סיבה ומטרה חשובה כפי שהיה לי פעם וגיליתי שזה כל כך חסר לי.

התראיינתי פעם לכתבת חדשות שלא יצאה לאוויר בסוף בגלל שהמראיין לא מצא את סוג האנשים שהוא רצה. הוא חיפש אנשים שהגיעו לעצמאות כלכלית ולא עושים שום דבר. ניסיתי להסביר לו שסוג האנשים שמגיעים לעצמאות כלכלית זה לרוב לא האנשים שיכולים לשבת על התחת כל היום ולא לעשות כלום, כי אם הם היו כאלה הם לא היו מצליחים לפרוש מוקדם. ואני חושבת שזאת באמת הסיבה שניסיתי לזרוק את עצמי בכל הכח לתוך האופטימית. הבנתי שאני אוהבת להרצות ולכתוב ולכן החלטתי שאתמקד בתחומים האלה במינון ובתדירות שמתאימים לי. זה כיף בינתיים , אבל זה לא אותו הדרייב כמו שהיה פעם. אני מניחה שבעתיד אמצא מטרה נוספת שתלהיב אותי כל כך. אבל בינתיים אני בבית עם התינוק החדש ואין לי ממש זמן לתהות לגבי משמעות החיים אז אני ממשיכה לעשות את מה שאני מכירה ויודעת ומניחה שמתישהו אמצא את הדרייב המטורף שהיה לי חזרה.

 

[בת העמק]

בינתיים אני בבית עם התינוק החדש ואין לי ממש זמן לתהות לגבי משמעות החיים

מזל טוב! ולפעמים טוב להיות עסוקים בגוף כדי להניח לנפש. בכל מקרה, גם כשמאד עסוקים, המוח מבשל תובנות ורעיונות על אש קטנה.

ניסיתי להסביר לו שסוג האנשים שמגיעים לעצמאות כלכלית זה לרוב לא האנשים שיכולים לשבת על התחת כל היום ולא לעשות כלום, כי אם הם היו כאלה הם לא היו מצליחים לפרוש מוקדם

לא משתתפת בדעה הזאת. עצמאות כלכלית משמעותה שיש לך מספיק כסף כדי לממן את הקיום שלך. אם הקיום הוא ממילא צנוע אז לא נדרשת התרוצצות גדולה כי לא מבלים וטסים לחו"ל ויוצאים לבתי קפה בתדירות גבוהה.
זה נשמע כאילו שכל הפורשים הם עם קוצים בתחת שעשו אקזיט אחרי עבודה מפרכת בהייטק ולא כך הדבר בהכרח. מצד שני, אני לא מכירה אף אדם שיושב כל היום ולא עושה כלום (אף על פי שאני האדם שהכי מסוגל לזה). זה פשוט עולם הדימויים שלך

ברגע שהייתי חופשיה מהמסגרת נעלמה לי הרבה מהמוטיבציה.

כן, מוטיבציה קשורה למטרה. אם את מזהה שאת חייבת מוטיבציה בחיים, את כבר תמצאי את המטרות הבאות שלך כמו שעשה @רוני . אני לא דואגת