אם השאלה נשאלת במסגרת המדינה כולה, שכוללת את ריכוזי האוכלוסייה החרדיים, אז "אנחנו" רוצים יחסית מעט חירויות פרט.
אם תימצא דרך לשאול את השאלה במסגרת שלטונית מצומצמת יותר – אוטונומיה חילונית, קנטון לא-חרדי, איגוד הערים הליברליות, או מה שזה לא יהיה – אז "אנחנו" התושבים רוצים יחסית הרבה חירויות פרט.
אני לא בטוח שזה כזה שחור ולבן, יצא לי ללוות משפחות חרדיות בעיקר מחסידות גור. הרבה פעמים הבעל או האישה תלויים לחלוטין בקהילה שלהם לפרנסה, הרב או הדמות הבולטת מחלקת משרות כשרות או משרות אחרות. זה לא כל כך שונה מקומוניזים, ואני ממש לא בטוח אם זה באמת טובת האזרחים. כנל גם נושא חירויות פרט, חלק ניכר מזכויות הפרט הם עקרונות יהודיים מובהקים. לדעתי ולצערי ראשי הציבור החרדי בעיקר הפלג החסידי מקשים על האוכלוסיה שלהם והופכים אותם להיות יותר ויותר תלויים בחסדיהם. דעתי תמיד הייתה שאם היו מאות אולי אלפים בודדים של לומדי תורה שהיו באמת הטובים ביותר וכל השאר היו עושים שירות לאומי או צבא.. הציבור הכללי היה גאה בזה ותומך בזה..המצב הנוכחי יותר דומה לכת או דיקטטורה מאשר משהו יהודי.
@אליהו מה אתה חושב על המפלגות החרדיות האם הן מטיבות עם הציבור?ומה לגבי בית המשפט אתה לא חושב שהוא מאפיין יהודי חשוב במדינה?