שנת 1995 הייתה השנה שבה מערכת הבריאות הישראלית הפכה למערכת בריאות מערבית סוציאל־דמוקרטית – נכנס לתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי. מה פירושו? כל תושב ישראלי חייב להיות חבר בקופת חולים, והיא בתמורה תעניק לו את שירותי הבריאות שהמדינה מחייבת אותה. שירותי הבריאות הללו נקראים "סל הבריאות הממלכתי".
כמו כן השתנה אופן המימון של קופות החולים. ראשית כול קופת חולים חייבת לקבל את מי שמבקש להתקבל אליה. בעבר היה ניתן לדחות אדם או להפסיק את חברותו, ולכן היה מצב שקופה אחת (כללית) הכילה את כל העניים והזקנים, וקופה אחרת (מכבי) הכילה את העשירים והבריאים.
שנית איננו משלמים באופן ישיר לקופת החולים. פעם היו "דמי חבר", וכיום אנחנו משלמים מס בריאות. הביטוח הלאומי אחראי לאסוף אותו ואז לחלק בין קופות החולים לפי מספר המטופלים, גילם ומקום מגורם (כדי לעודד את הקופות לספק שירותים גם בפריפריה).
כל אחד מתושבי המדינה משלם את המס הזה, לא משנה כמה שכר אנחנו מרוויחים. פה נקודות הזיכוי של מס הכנסה אינן רלוונטיות.
אולם בעבר היה סעיף נוסף – סעיף המס המקביל. סעיף זה דומה לסעיף שקיים בדמי הביטוח הלאומי שאנחנו משלמים. עד סכום בסך ₪7703 העובד ישלם 1.04% והמעסיק 4.51%. כך היה אמור להיות גם בדמי ביטוח הבריאות שלנו, אך ב־1997 בחוק ההסדרים בוטל המס הזה. משרד האוצר שנא אותו מההתחלה משום שהוא "פגע" בשליטתו במערכת הבריאות. משרד האוצר התחייב להשלים את החלק שיוחסר עקב ביטול המס, אך עד היום איננו מממן את מערכת הבריאות במידה הנדרשת.
התוצאה? כל אחד מאיתנו משלם יותר (שב"ן, השתתפות עצמית על ביקור אצל רופאים) ומקבל שירותים באיכות ירודה בגלל חוסר התקציב.
ישראל חריגה בנוף בהשוואה למדינות המערב, שגם בהן לרוב יש מערכת בריאות ציבורית ושם המעסיק משתתף בעלות הזאת.
ובכן מה דעתכם על כך? האם יש "לשתף" יותר את המעסיקים במימון מערכת הבריאות או שמא לדגול בהפרטתה כפי שהיה פעם?
ההחלטה: https://www.gov.il/he/pages/07jul199674
מחקר על ביטול המס העקיף: https://fs.knesset.gov.il/globaldoc...8d55-f7f7-e411-80c8-00155d010977_11_20126.pdf
כמו כן השתנה אופן המימון של קופות החולים. ראשית כול קופת חולים חייבת לקבל את מי שמבקש להתקבל אליה. בעבר היה ניתן לדחות אדם או להפסיק את חברותו, ולכן היה מצב שקופה אחת (כללית) הכילה את כל העניים והזקנים, וקופה אחרת (מכבי) הכילה את העשירים והבריאים.
שנית איננו משלמים באופן ישיר לקופת החולים. פעם היו "דמי חבר", וכיום אנחנו משלמים מס בריאות. הביטוח הלאומי אחראי לאסוף אותו ואז לחלק בין קופות החולים לפי מספר המטופלים, גילם ומקום מגורם (כדי לעודד את הקופות לספק שירותים גם בפריפריה).
כל אחד מתושבי המדינה משלם את המס הזה, לא משנה כמה שכר אנחנו מרוויחים. פה נקודות הזיכוי של מס הכנסה אינן רלוונטיות.
אולם בעבר היה סעיף נוסף – סעיף המס המקביל. סעיף זה דומה לסעיף שקיים בדמי הביטוח הלאומי שאנחנו משלמים. עד סכום בסך ₪7703 העובד ישלם 1.04% והמעסיק 4.51%. כך היה אמור להיות גם בדמי ביטוח הבריאות שלנו, אך ב־1997 בחוק ההסדרים בוטל המס הזה. משרד האוצר שנא אותו מההתחלה משום שהוא "פגע" בשליטתו במערכת הבריאות. משרד האוצר התחייב להשלים את החלק שיוחסר עקב ביטול המס, אך עד היום איננו מממן את מערכת הבריאות במידה הנדרשת.
התוצאה? כל אחד מאיתנו משלם יותר (שב"ן, השתתפות עצמית על ביקור אצל רופאים) ומקבל שירותים באיכות ירודה בגלל חוסר התקציב.
ישראל חריגה בנוף בהשוואה למדינות המערב, שגם בהן לרוב יש מערכת בריאות ציבורית ושם המעסיק משתתף בעלות הזאת.
ובכן מה דעתכם על כך? האם יש "לשתף" יותר את המעסיקים במימון מערכת הבריאות או שמא לדגול בהפרטתה כפי שהיה פעם?
ההחלטה: https://www.gov.il/he/pages/07jul199674
מחקר על ביטול המס העקיף: https://fs.knesset.gov.il/globaldoc...8d55-f7f7-e411-80c8-00155d010977_11_20126.pdf
