1.
היי חברים,
סליחה מראש על ההתפרצות,
במשך תקופה ארוכה אני קורא את הדיונים בפורום - כצופה מהצד.
וכאן המקום להודות לכל אחד ואחת מן הכותבים, על מה שנתנו הם וקיבלתי אני.
אולם האשכול הזה הקפיץ לי מחשבות שהיו, ואני מוצא לנכון לפרוק אותם כאן.
עוד הקדמה אחת שהיושרה מחייבת. אני בעל תשובה. כלומר נולדתי חילוני - ובגיל 24 חזרתי בתשובה,
את התהליך עשיתי במקביל לאירית - החברה באותם ימים ואשתי האהובה והיקרה כעת - אירית הגיעה מבית דתי ועזבה אותו - ובתהליך משותף חזרנו יחד.
ברוך ה' אנחנו נשואים, ומגדלים יחד ארבעה ילדים מתוקים.
החיים תודה לא-ל טובים אך גם מלאים באתגרים, ואנו עובדים קשה - כדי להיות כמה שיותר שמחים במה שיש לנו.
וכן, ממש לא הכל ורוד - יש ימים מבאסים, אבל יש גם הרבה מאד רגעים טובים.
אלו הם החיים עד שוב גופי אל האדמה ורוחי אל אלוהים.
2.
תשאלו אותי מה קפץ לי.
כאמור אני בעל תשובה, בשנים הראשונות עשיתי לא מעט טעויות מול המשפחה האהובה והאוהבת (גם היום - למרות פערי הדת העצומים ביננו).
ואחד מהם - היה ויכוחים אינסופיים עם המשפחה. כיום אני מבין כי הויכוחים הללו נמצאים בצד של החטאים שלי ומקורם בגאווה גדולה שהייתה בי,
(מבחינת התורה, עברתי על מצוות כיבוד אב ואם, ואהבת לרעך כמוך, ועוד דומים להם),
אולם בשעתו הייתי באורות גבוהים (מי שמכיר את המושג, יודע..)
בין היתר - באחד הויכוחים, אמרה לי אמא משהו כזה: הדת היא שוביניסטית, אשה דתית היא אישה אומללה, חסרת חופש,
האישה היא מכונה לילדים, שפחה המשרתת את הגבר, ועוד משפטים דומים להם.
פעם זרקה לי משפט "תחשוב על הדת כאילו אתה בחורה - ותראה שאין לך מה לחפש בה".
באותם ימים היינו בקניון, ואנחנו רואים משפחה מוסלמית אדוקה - ואמא מצביעה לי על האם המוסלמית ואומרת לי - "זה החיים בעולם דתי".
אמא אמרה וייצגה בדבריה את ההסתכלות החילונית על מעמד האישה בעולם הדתי.
באותו הזמן הרגשתי שדבריה לא תואמים בכלל את מה שאני מרגיש, ואדרבה משהו בעולם החילוני שלנו מזויף לחלוטין, אולם לא ידעתי לנסח ולהגדיר מה מרגיש לי.
3.
לימים התיישבתי להעמיק בנושא, ולהבין יותר, ומאז הנושא בהיר לי יותר.
העולם המערבי - חילוני - אוהב להציג את עצמו באביר זכויות האדם, ועל אחת כמה וכמה כאביר זכויות הנשים.
מן הצד השני, העולם המערבי אוהב להציג את עצמי כאביר החופש (ובזה הוא אכן כזה לחלוטין, העולם המערבי נותן לאדם חופש כמעט מוחלט) ובחסות החופש ניתן לעשות הכל חוץ מלפגוע באדם אחר בצורה ישירה, חיה ותן לחיות.
על הנייר זה מקסים, אבל המציאות מורכבת יותר.
בני אדם מורכבים מנפש גדולה. יש בהם חלקים ערכיים כמו מוסר ורצון לנתינה לזולת,
ויש בהם חלקים אגואיסטים - האדם אוהב מין, אוהב אוכל, אוהב ההערכה וכבוד. ובהכללה - האדם אוהב להנות, ויש דברים שמביאים הנאה וסיפוק.
כיצד נוצרו הנאות אלו? הדיון בזה אינו חשוב עבורינו - עובדה היא כי בני אדם נהנים ומתענגים במצבים מסוימים, ותחושת ההנאה והעונג רצויה להם עוד ועוד..
כיצד נוצר המוסר? זו סוגיה עמוקה, יהיו שיאמרו שהמוסר מייצג אמת אבסולוטית, יהיו שיאמרו שהמוסר מייצג אמת אלוהית, ויהיו שיאמרו שהמוסר הינו המצאה אנושית, בעל יתרונות אבולוציוניים.
האם המוסר באמת מחייב? גם זו סוגיה בפני עצמה, שתלויה לא מעט בשאלה הקודמת. אם כי רוב מחולט של בני אדם מתייחסים למוסר כאל דבר מחייב.
האם צריך להנות בחיים? המילה 'צריך' אינה במקום, אבל ברור שכדאי ומומלץ לכל אדם להנות ולהתענג כמה שיותר, זה הטוב שיש לחיים להציע, ועל האדם לנצל זאת.
האם אכן כל מה שיש לחיים להציע מסתיים בתחושות העונג וההנאה שהוזכרו קודם? זה ויכוח גדול בין הדתיים לשאינם דתיים, אבל זה לא מעניינו כאן.
בין כך ובין כך, בסופו של דבר חיינו מורכבים מרצון להנאה - ומאידך גם מרצון להתנהגות מוסרית הולמת, ואנו מנסים לשלב בין השניים. להנות כמה שיותר עם לפגוע כמה שפחות, ואף לעשות טוב.
4.
להערכתי - מוסד המונוגמיה נוסד משילוב אלו.
מצד אחד האדם רוצה הנאה ואושר, המגיעים לשיאם ברגע החיבור בין זכר לנקבה. ומן הצד השני עומד לו המוסר ועיצב את חיי המין לתוך מבנה מסוים של זוגיות. מעתה חיי המין הם חלק מדבר רחב בהרבה. מעתה חיי המין הם חלק מחיים משותפים. מדוע בני אדם חיים בצורה מונוגמית? ניתן להניח השערות אבולוציוניות שונות. יהיו שיאמרו שהצורך של הנשים בהגנה ממלחמות זכרים - יצר את המבנה הזה. ויהיו שיאמרו שדווקא גברים שביקשו לריב פחות בחרו זאת. ויהיו שיאמרו השערות נוספות על צרכי הנפש של האדם בזוגיות מעבר לסיפוק מיני. את האמת העובדתית קשה לדעת, ולא בהכרח שהיא חשובה. אם כי ככל שהיא תהיה ערכית יותר, יוכלו בני האדם להזדהות עם הרעיון.
מה שבטוח הוא, כי בני אדם צריכים לחיות בצורה מונוגמית מתוך הרגשה שהם שמחים ומאושרים בה, ומאמינים בדרך בה הם חיים.
עתה בואו נתקדם מעט אל מוסד הנישואין. מה יש בו? מה הוא מוסיף?
הרעיון המרכזי של מוסד הנישואין הוא להפוך את המושג זוגיות למשהו עוד יותר קשיח, שהכניסה והיציאה בו אמנם אפשריים בהחלט, אבל לא בהחלטה של רגע, אלא מתוך מחשבה והחלטה חדה.
מי שיודע זה הרעיון של לא מעט מצוות דתיות - נתינת תוקף חד למצבים מסוימים.
נתינת התוקף נדרשת לא רק על מנת שלא לשבור את החבילה ברגע של משבר קל.. למרות שזה גם חשוב מאד.
אלא גם כדי לתת לאדם את התחושה הפסיכולוגית שהוא בתוך משהו אחר, והמציאות מבחוץ שונה לחלוטין, וכעת הוא בפנים על כל המשתמע מכך.
המונוגמיה עושה זאת היטב, ומוסד הנישואין עושה זאת בצעד נוסף, לצאת ממנה יהיה סיפור מורכב יותר.
תועלת גדולה יש בכך, שכן ככל שנתרכז בחיינו המשותפים בלי לפזול לצדדים, בלי להשוות לאחרים, בלי לרצות את מה שמעבר לנו, יהיה לנו קל יותר לצאת למסע החיים המשותף באהבה גדולה, ולהתמיד בה, מתוך שבחרנו לחיות יחד ולתלות את חיינו זה בזה.
5.
במציאות הנוכחית, מי יותר מחובר לצורת חיים מונוגמית, גברים או נשים?
ניתן לומר כמעט באופן מוחלט כי נשים. גברים רבים יכולים להביע משאלת לב כמובן שלא לפרוטוקול - על רצון צורת חיים פוליגמית. שלא לדבר על גברים שגם עושים מעשה.
מדוע זה כך?
יצר המין אצל הגבר חזק יותר (לא ניכנס לנסיבות). ובכלל אצל גבר אהבת הגוף גדולה וחזקה מאד, ויכולה ברגעים מסוימים לסנוור ולהעפיל על כל ערך אחר עד כדי איבוד שליטה.
ואילו אצל אישה המציאות שונה, כמעט ולא יהיה מצב שבו היצר יסנוור את יתר הערכים עד כדי איבוד שליטה לחלוטין (ניתן להתפלסף, האם היצר המיני חלש יותר, או שמא הערכים המוסריים חזקים יותר, בין כך ובין כך המשוואה שווה).
מעבר לכך, אצל גבר אהבת הגוף יכולה להיות מופרטת לחלוטין מאהבת הנפש (כלומר האדם שמאחורי הגוף), ואילו אצל האישה אהבת הגוף משולב כמעט תמיד עם אהבת הנפש (אהבת הגוף בלא אהבת הנפש - היא פעמים רבות דוחה את האישה).
האם המציאות הנוכחית היא תעודת כבוד לגבר או לאישה? חד משמעית לאישה. ומי צריך יותר עזרה ערכית-מוסרית-נפשית- לשליטה עצמית, חד משמעית הגבר.
אז הנה נפתח לנו הפתח - למה דווקא הגבר צריך כל כך הרבה עזרה רוחנית בחייו - מול האישה המשוחררת מכך. אולם לא כעת השעה להרחיב בכך.
6.
ומה קורה בחיים שבשטח? הלוא כאשר אנו בוחנים נכונות של דרך מסוימת, עלינו לבחון שני היבטים:
1. התפיסה התיאורטית. 2. ההצלחה הפרקטית בשטח.
כך אנחנו עושים בלימודי רפואה, וכך נכון על כל דבר בחיים. גם ביחס לסוגיות של מוסר ואתיקה, עלינו לבחון תמיד גם את הגישה האידיאולוגית וגם את ההצלחה הפרקטית.
המוסר של העולם המערבי כאמור מאדיר את החופש והחירות.
האדם באופן טבעי מאדיר את היצר המיני, וכך כרתו להם היצר האנושי יחד עם החופש המערבי ברית,
והוצאו את היצר לרשות הרבים, מעתה הגירוי המיני יהיה המניע הראשי של האנושות,
כל מודעה שנראה תהיה מלווה ברוב בתמונה גדולה וחושפנית של הגוף המגרה ביותר.
לא עוד עולם מיני מוצנע ואישי בין איש לאישה, אלא עולם פלוגמי.
פוליגמיה מתונה. אמנם לא סקס המוני (סליחה על הביטוי), אבל במקום שבראשו של כל אדם יהיה אשה אחת, מעתה בראשו של האדם יהיו כל הנשים שבאינסטגרם (מה קורה בראשה של האשה זה עולם אחר).
בחוף הים נסתכל על כולם.
וגם בבית הספר - תחרות בין הילדים על אלו היפות,
ותחרות בין הילדות על ליבם של הילדים הגברים..
כמובן לא רשמי. אבל מה קורה מתחת לפני השטח.. (בשיעורים נלמד על כבוד, שוויון, והכלה אבל מי יכול ללמוד אם ההרמונים כבר בוערים בגיל 8)
ומי זוכר על מה נפתחה פייסבוק הגדולה.
נו, פלא שאדם לא מוצא סיפוק בבת זוגו?
פלא שבת הזוג בזה לבן זוגה בעת שראתה את ההיסטוריה במכשירו?
יושבים שניהם על הספה וצופים במרקע, במי? מה זה יוסיף לזוגיות שלהם?
את הערך בנאמנות ההדדית בין בני הזוג זה לזה, לא רק במרחב הפיזי אלא גם במה שמעבר לכך, נוכל ללמוד מדברי חכמים "גרוש שנשא גרושה ארבע דעות במטה". מותר להתגרש, ומותר גם להינשא שוב. לא רק מותר - ערך טוב וראוי הוא. אולי גם מצווה. אולם במציאות שכזו ישנה פגם - והפגם הוא "ארבע דעות במיטה". כן, עצם העובדה שכל אחד מגיע עם מטען משלו - יש בכך על מנת לפגום הקדושה העילאית של בני זוג - זה עם זה. כמובן מדובר על דבר דק. אולם גם בו יש ממש.
מדברים אלו, נוכל קצת להציץ אל עולמם הקדוש והקסום של חכמינו. עולם שבו בעל ואשה אוהבים זה את זה באהבה ובתשוקה, אולם בתוך עולם פנימי ואינטימי.
7.
ומי נרקב במציאות המערבית? הגבר נרקב ערכית. והאשה, האם לה טוב?
כמה דמעות נשפכו מילדות שנפגעו על רקע דימוי גופני נמוך בבית הספר? וכמה נרצחו נפשית ממשפטים שנאמרו כלפיהם? וכמה נאלצו לבצע את שלא רצו כי החזקים רצו?
ובגיל הגדול יותר, כמה הטרדות ספגו הנערות שסך הכל רצו קצת תשומת לב? וכמה מהם נאנסו - כן, לא ממש, אבל ספק רצו ספק לא רצו, ואם רצו ספק מה בדיוק רצו, וספק עם מי רצו, וכמה היו תחת השפעות אלכוהול או סם? וכמה נגררו למסיבות?
והאם בכלל יש כלי לאמוד את מידת ההיזק יש לצעירים והצעירות של ימינו שחיים באינסטגרם ובטיקטוק?
כך נוצר לו עולם מעוות - רשמית ישנה דיפלומטיה סופר ערכית, אולם מתחתיה ממש מתנהל עולם יצרי ואכזרי שרבים רבים חלליו. היה לזה תקדים היסטורי עם הקומוניזם. הרעיון הוא נפלא, הבעיה היא - שהוא יותר מידי נפלא. בני אדם פשוט אינם נפלאים כמוהו.. המוסר החילוני כל כך טהור וערכי עד שהוא לא ריאלי.
באנו כביכול לתקן ונמצאנו מקלקלים. ואת אלו הדברים אני כותב לא מתוך השערה אלא מתוך חיים שחייתי. ובעולם הדתי שאני בו היום - רחוק רחוק רחוק מכל אלה, מתוך הכרה מוסרית שדורשת מכלל בני האדם יחד להצניע את היצר המיני ולהעמידו במקומו החשוב והצנוע. לא תראו מחזות רומנטיים ברחוב, וכאשר תהיו בחוף היום הנפרד אולי תשתעממו.. ופתאום אט אט תשימו לב איך קשה לכם אפילו לדבר בגסות, וכמו שאמרו חכמים "הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה, אולם כל המנבל פיו..". היצר הוא קדוש - כאשר הוא במקומו הראוי בין איש לאשה לבדם.
בעולם שהייתי בו בעבר - משאלת לב שלי - שלא יהיו לי בנות, איזה חיים מאתגרים יהיו להן (אלא אם כן יזכו לנתונים הטובים ביותר. וגם אז לא הכל דבש..). ובעולם של היום - בשמחה שיהיו כולם בנות - החיים שלהם יהיו טובים ונפלאים, גם אם הם לא יוכלו להיות בתפקידים אי אלו.. ואפילו אם הם לא ילמדו תורה..
8.
ומשפט אחד לסיום: תודה רבה לך בורא עולם שנולדתי חילוני. קיבלתי כל כך הרבה דברים טובים לחיים מהחיים בהם גדלתי (האמת רק בשביל לדעת אנגלית היה שווה..). הלוואי והמגזר הדתי ידע לקבל או להעתיק את הדברים הטובים שיש בעולם המערבי/חילוני, כי יש בו הרבה מאד טוב, אולם הדרך בבסיסה צריכה חישוב מסלול מחדש.
ועוד התנצלות אחת. כמובן שיש בפוסט הזה - לא מעט הכללות. חלילה לי מלהכליל, אולם התופעות שתוארו רחבות היקף, ומצביעות על משהו בגישה ובדרך ולא באדם ספציפי.
