אני בגדול שמח בחלקי, אגב אני חושב שהיה המון מזל באירועים בחיי, שדווקא כשהם נראו בבלאגן קטוסטרופי, דברים ממש הסתדרו, עד כדי כך שאני לפעמים לא מאמין שהכל הסתדר כך.
מאדם הכי בלאגניסט בכל תחום בחיי בערך (אם ללכת לתחום הרוחני, בלי לנסות לאבד אתכם, בהנחה שיש דבר כזה גלגול נשמות, אני מרגיש שהתחלתי את חיי כנפש צעירה וטפשה) יש אנשים שמגיל צעיר שקולים ומאוזנים, ואני הייתי להיפך. ובזמן חיי מאוד השתניתי, גם באהבה לסדר בכל התחומים - אם זה כספית, ואם זה פיזית סביבי, וביחס והבנה כלפי אנשים ואימפטיה שהתפתחה אצלי. אנשים שרואים אותי, אומרים שרוב האנשים לא משנים אופי כל כך מהר וחזק כפי שאני השתניתי. אז אני מרגיש שיש המון מזל, שכשהתחלתי לקרוא את הסולידית, בגדול מה שנשאר זה לסדר את הכספים, ולחשב את המסלול לעצמאות כלכלית, וראיתי בגיל 38 שאני מאוד קרוב, ועכשיו אפשר לומר שאני שם (קצת אחרי 40).
זה נותן איזשהו ביטחון ואורח רוח מסויים, אבל אני מרגיש שעכשיו אני בצד השני, קצת שכחתי למה אני עושה את זה, כלומר ממשיך לרוץ לנסות להשיג קריירה טובה יותר, בידיעה שזה יגזול יותר זמן ושעות - ואני מודע שאולי זאת טעות.
אני חושב שהרבה מאיתנו כאן שכחו למה הם במסע הזה, ושמים רק את הכסף לעיניהם, תוך "שכחה" שהיום יכול להיות יומנו האחרון כאן, וכל הכסף שהתכלבנו עליו יעבור למעגלים שסביבכם, אולי אנשים שלא נקפו אצבע וחיים חיי מותרות, ואנחנו אלה שנממן אותם. או שכחה שאנחנו לא חיים לנצח, צוברים וצוברים, ומתים עשירים, תוך כדי חיי דלות, כשבהשוואה בבונים שחיים על מינוסים, חיים מיום ליום. אני לא אומר שצריך להיות קיצוני עד כדי כך, אבל לדעתי הרבה אנשים כאן, כולל עצמי לפעמים, עשו את הכסף לסגידה, ושכחו שהסולידית כיוונה שנשתחרר ממנו, ולא נמשיך להתפאר באחוז חיסכון או משכורות יותר ויותר גבוהות, רק לשם האקסל.
בשנות ה 20 שלי, עם מינוס בבנק כסטודנט, יצאתי עם נשים, קניתי מה שרציתי, והייתי באקסטזה מהחיים, כל יום היה הפתעה. עכשיו דווקא כשאפשר לעשות כמעט מה שרוצים, אני ממשיך להיות זהיר עם כסף, ממשיך לרצות להתקדם בעבודה, כששכחתי קצת למה אני עושה את כל זה. היום מסתכם בלקום לספורט, עבודה, לימודים ושינה. וחבל מאוד - אני צריך עכשיו לעבוד על עצמי חזרה, ולומר לעצמי, הכל בסדר, תשתחרר, אולי אפשר לעבוד פחות, אין צורך כל כך להתקדם בעבודה, אפשר לבלות, להשקיע בזוגיות, בסתם כיף.
אז האליה וקוץ בה, מהתהליך שאנו עוברים כאן, ולדעתי הוא לא פחות חמור מאשר בזבזנות קיצונית - אנחנו נהיינו חלקנו בזבזני החיים שלנו בשביל עוד שקל. ובניגוד לכסף, זמן אי אפשר להרוויח אחרי שהוא הלך.
יש נו פוסט בנינג'ה פיננסית, שבו בעל הקבוצה, שהוא הכי מחנך לעצמאות פיננסית אומר - בדיוק מה שאני עברתי בגילאי 20, שהוא בזמנו רצה לקנות רכב יפה כשהיה בן 26, ולבלות, ואמר אחר כך, אחר כך. הגיע לגיל 40, והוא כבר לא צריך את זה. והוא אומר שם בפוסט - תפסיקו לחיות כאילו אתם חיים לנצח, וצעירים לנצח, תמצאו את מה שאתם אוהבים לעשות, גם אם זה פחות כסף, ופאקינג תעשו את זה, תחיו את החיים שלכם, תפסיקו לאגור ולאגור ולאגור. ודווקא משום שזה מגיע מאדם שהכי בעניין של עצמאות כלכלית, פותח עיניים לדעתי.