תודה ששיתפת. מתנצל אם אשמע מתנשא, אבל לא הצלחתי לזהות את ההבדל בין הגישה ודרך החיים שתיארת לבין הגישה של האדם הנשוי הממוצע. כולנו, פחות או יותר, חוסכים על-מנת לדאוג לעתיד, עד שמגיע אילוץ שמחייב אותנו לא לחסוך או בנוסף גם ליטול הלוואה. מדובר באילוץ שלא מתחשב ברצונות שלנו, או לכל הפחות מחייב אותנו לרדת דרסטית מאיכות חיים שהיינו רגילים אליה כמה שנים טובות או כמה עשורים, ולכן אנשים לא יהיו מוכנים שלא ליטול את אותה הלוואה או להתחיל לקצץ באופן משמעותי.
הכל בסדר, זאת אכן גישה רגילה וממוצעת שכולנו נוקטים בה אבל השאלה היא איך אנחנו עושים זאת, ועד כמה רחוק אתה מוכן ללכת?
לדעתי כל הרעיון של חיסכון זה להיות מוכן לאילוצים כדי לא לרדת באיכות חיים, כשלמקרים קיצוניים יש ביטוח.
אני לא חושב שוויתור על מנוי תקשורת או צבירת כספים הם דברים היוצאים מגדר הרגיל. לעומת זאת, אולי מניעת זמן פנוי בכוונה ע"י עבודה או תחומי עיסוק אחרים (חוסך המון פעמים את הצורך בהוצאה כספית שצצה בזמני שעמום ובזמן פנוי), מחזור בקבוקים, להתקין קולטי שמש על הגג, ללקט צמחים בפ"ת כמו שהסולידית צייצה פעם, לספר את עצמנו או להכין את תכשירי ההיגיינה בעצמנו - כל זה כבר יותר מזכיר צמצום משמעותי בהווה למען העתיד (לא שאני עושה את כל זה, כן? רק חלק). הרבה פעמים גם כל זה לא ממש עוזר כי המציאות שמה פס על התכנון או המטרות של הרבה אנשים בין כה וכה, וגם מפני שנראה לי שהכלכלה המודרנית לא מיטיבה באופן מובנה עם אנשים בעלי מנטאליות כזאת.
הדוגמאות שציינת מאוד קיצוניות ולמען האמת הערך שהן נותנות לחיסכון הוא כל כך מזערי שזה לדעתי אפילו לא משתלם.
אני רחוק מלהיות מינימליסט אידאליסט, אבל ליישם את "הברור מאליו" זה לא כזה ברור מאליו ואפשר לומר שאנחנו פשוט עושים הכל לפי הספר:
1. הוצאות לא תלויות ברמת השכר(אפילו שהוא מעל הממוצע) ושומרים על הוצאות קבועות נמוכות: בהוראות קבע יש רק ביטוחים, קופות חולים אינטרנט וטלפון
2. מסתפקים במועט, גרים בדירת 3 חדרים (ומתכננים להמשיך לגור כאן עד הילד השני לפחות), מבשלים אורז\פסטה\תפוא ועוף\בשר טחון(הכי זול בסופר) רוב הזמן, הבגדים שלנו מספיקים לסבב כביסה של פעם בשבוע
3. מתקנים דברים לבד, מחפשים קודם כל אלטרנטיבות חינמיות
אנחנו לא נהנים סתם לקנות דברים ולבזבז, וכל שאר הדברים הרגילים אני מניח.
מצד שני, אנחנו לא חיים על השקל כי זה פשוט מתאפשר לנו ולדעתי חבל לחיות בצורה קיצונית שלא לצורך.
פות"ש שאלה איך נראה מינימליזם עבורנו והבחור ענה. רק שלא ברור מה ההבדל בין המשמעת החיונית אותה תיאר לבין זו של הרבה אנשים שמיישמים אותה גם כן באופן טבעי, עד שנתקלים בשלב בחיים או באתגר שמצריך מהם לפעול בצורה לא טבעית או סתם להפסיק לחסוך. ומכאן שלא ברור מה כלכך "מינימליסטי" באורח החיים שלו.
אני חושב שמה שמינימסליטי בנו זו הצריכה בשגרה, ואני לא מסכים שהרבה אנשים מיישמים אותה באופן טבעי. כאן בפורום זה נראה טבעי אבל לדעתי זה לא מייצג בכלל ויש פה יומנים של אנשים שכותבים עד כמה זה קשה להם לא לקנות סתם דברים, לוותר על בילוי במסעדה או יציאה עם חברים
נקודה למחשבה שעלתה בראשי במהלך ההתכתבות עם Ajax, היא שאולי לא נוכל באמת לדעת האם אנחנו מינימליסטים או לא, נבונים מבחינה פיננסית או לא, עד שלא נגיע לאותן נקודות זמן או סיטואציות שידרשו מאתנו להפסיק עם אותו סגנון חיים.
אם נגיע למצב קיצון אז אני בטוח שנתמודד, יש לנו הפרדה מאוד ברורה בין מה שצריך לבין מה שסתם משמש להנאה. למשל כשהיינו סטודנטים רמת ההוצאות שלנו ללא ספק תאמה את המצב. לא טסנו לחו"ל ותדירות הבילויים שלנו ירדה
את השאלה הזאת תצטרך להפנות ל
@Ajax . אם אני מבין נכון, הוא טוען שהוא מינימליסט לא כי הוא מאמין בדרך זו בפני עצמה, אלא בשביל להשיג רווחה כלכלית בעתיד. במילים אחרות, משתמע שהוא מצפה ל-"מענק העזיבה" שלך.
אני פועל בדרך מסויימת כמו שתיארתי, שזה הטבע שלי ולא הייתי צריך לעבור שינוי כדי לחיות ככה, שלדעתי נחשב מינימליסטי ביחס לשאר האוכלוסייה.
אני לא בטוח למה הכוונה ב"מענק עזיבה" אבל יותר כסף לא יגרום לי לבזבז יותר, לפחות לא עכשיו
