ממרום שנותי מעולם אני לא זוכר שעתיד ישראל נראה גרוע כ"כ כמו עכשיו(ולא רק בצד הבטחוני), בטח אם כל מה שנשאר זה לקוות שאדם בעל אישיות שגובלת באי שפיות יקום על הצד האחר.
אני שומעת לאחרונה הרבה ייאוש. לא רק כאן.
שלא תהיה טעות, יש בעיות אמיתיות. חלקן קשות מאוד. והמחיר הכבד ביותר ללא ספק הוא המחיר בחיי אדם שהמלחמה גובה מהחיילים שלנו.
אבל לצד הכאב והקושי, נדמה לי שלפעמים אנחנו מתבלבלים בין מצב רוח לבין מציאות.
דווקא בפורום בעל אוריינטציה כלכלית, כדאי להסתכל גם על הנתונים.
לפי יו"ר רשות החדשנות אחרי עשור של ירידה במספר הסטארטאפים החדשים בישראל, השנה נרשמה תפנית ומספר החברות החדשות חזר לצמוח.
2025 הייתה שנת שיא באקזיטים, מיזוגים ורכישות.
למרות הפיטורים בחלק מתחומי התוכנה, תחומי החומרה, הביטחון והבינה המלאכותית ממשיכים לפרוח. חברות ענק ממשיכות להרחיב כאן פעילות, לגייס עובדים ולהשקיע.
גם גביית המסים שוברת שיאים. המדינה חצתה לראשונה את רף חצי הטריליון שקלים בגבייה, והגירעון ירד מעבר לציפיות.
ובמבט קדימה, גם האפשרות של הרחבת הסכמי אברהם עדיין קיימת.
האם הכל מושלם? ממש לא, רחוק מזה.
האם יש סיבות לדאגה? בהחלט.
אבל בין דאגה לייאוש יש מרחק גדול.
העם היהודי עבר תקופות קטסטרופליות באמת. זה לא אומר לזלזל בקשיים של ההווה, אבל חשוב לשמור על פרופורציות.
אנחנו בשנת בחירות, מעדיפה להסתכל יותר נתונים, פחות תקשורת. והנתונים בסוף מספרים סיפור קצת פחות דרמטי, והרבה יותר אופטימי.