אני מסכימה עם זה שכך צריך להיות אבל אני חושבת שיש במערכת המשפחתית (גם הנורמטיבית ביותר, מה שזה לא אומר) מערכות לחצים תת קרקעים שכדאיבמשפחה נורמטיבית צריכה להיות רמת פתיחות כזו שההורה יבין מה מגבלותיו לתת והצד השני יבין גם כן מהן מגבלות אלו.
מאד להיות מודע אליהן. מעורבבים כאן הרבה עניינים של חרדות, תחושת קורבן, מגיע לי, הרצון להישאר רלוונטי וחשוב, הרצון שיאהבו אותי, הפחד שינטשו אותי, הרצון להיות הבן הטוב, התחושה שאני הכבשה השחורה, המחשבה שיש העדפות לאחים אחרים, התחרות הסמויה עם ה"מחותנים" מהצד השני, הצורך בהעדפה מתקנת, המחשבה שהאחים האחרים קיבלו יותר...בטח עוד כמה דברים ששכחתי. אני בכוונה לא מפרידה מה שייך לתחושות ההורים ומה לצאצאים כי לפעמים תחושה שנראית הגיונית לצאצא ולא להורה היא תוצאה של מה שההורה הרגיש כצאצא של הוריו וה"פיצוי" שהוא נותן עכשיו לבנו.
בקיצור- החיים מסובכים יותר ממה שבדרך כלל נראה על פני השטח