בנוגע ליוקר המחייה, אני חושב שמצבנו יהיה מצויין גם אם נבחר לגור בישראל, במיוחד לאור הקלות המס לתושבים חוזרים.
מה לגבי איפה שאתה רוצה שהילד שלך יגדל?
אני לא בטוח אם הילד שלנו ירצה לגור בישראל. הוא נולד, גדל והתחנך בחו"ל, ולכן לא מרגיש ישראלי באופן מיוחד.
סיבה תורמת לכך היא כיוון שאמא שלו לא ישראלית (למרות שהיא יהודיה).
יש לו משפחה מורחבת בישראל, במדינה בה אנחנו גרים, ובנוסף בעוד כמה מקומות באירופה.
הוא כרגע בגיל שבו מסיימים תיכון, וצריך לשקול היכן ללמוד באוניברסיטה.
ההבנה שלנו היא שהוא יחליט היכן הוא ירצה לבנות את עתידו, וכפי שלמדתי בעצמי, החיים לפעמים מזמנים לנו הפתעות.
כשהייתי בגילו, לא חשבתי (או חלמתי) לרגע שארצה או אוכל לגור בחו"ל.
אני מניח שההחלטה שלו תהיה כנראה תלויה בשותפה לחיים שימצא, בתחום לימודיו ואולי אף בקריירה שיוכל לפתח.
ברור לנו שאנחנו רוצים שהוא יהיה מאושר - העבודה שלנו בתור הורים היא לוודא שאנחנו עושים ככל האפשר על מנת שיהיו לו כמה שיותר אפשרויות בחירה בחיים.
בסופו של דבר, הוא אחראי לנווט את חייו, ואנחנו שואפים לתת לו את החופש והתמיכה הנפשית והכלכלית לכך.
בנימה פילוסופית, המיקום הגיאוגרפי הוא רק נעלם אחד במשוואת החיים של כל אחד מאיתנו.
לכל מדינה יש יתרונות וחסרונות, ולכן כל אחד צריך להבין היכן הוא יוכל להרגיש הכי "בבית".
מנסיון אישי, אני יכול להמליץ בחום לכל אחד לנסות את מזלו בחו"ל.
זהו שיעור חשוב לחיים שעוזר לנו לקבל פרספקטיבה, תורם לנו להתפתח בתור בני אדם ומלמד להיות סובלני ופתוח לתרבויות שונות.
מבחינתי זה גם עוזר להפנים שישראל היא לא מרכז העולם או "המדינה הכי טובה בעולם" כמו שהדודה שלי חוזרת ואומרת.
שכבר עשה את זה וחי טוב במדינה אחרת.
כדי להתייחס לנקודה שאתה מעלה, לחיות טוב זה לגמרי סובייקטיבי.
יש אנשים שחיים טוב מאוד בארצות כמו בנגלדש והודו ויכולים להרשות לעצמם לשכור מנהל משק בית, טבח, נהג ושאר ירקות.
אני מכיר כמה אנשים כאלו מקרוב ושמעתי מהם על החיים הטובים שהיו או יש להם שם.
אנחנו מרוויחים מצויין וחיים ברווחה כלכלית אך לא חולמים שנוכל להרשות לעצמנו כזו איכות חיים במדינה בה אנו מתגוררים כעת או בישראל.
מצד שני, לא הייתי רוצה לחיות במדינת עולם שלישי אפילו אם אוכל לחיות שם כמו מלך.