שליחת ילדים לפנימייה

[אנא-אל]

אין לי ילדים (עדיין?) אבל אני תוהה לגבי המצב ההיפותטי שאם היו, האם הייתי שולחת אותם לפנימייה?
היתרונות במצב ההיפותטי זה הכנה טובה לחיים בוגרים, משמעת ופחות פינוק, פיתוח כישורים חברתיים ויותר זמן פנוי להורים במהלך השבוע.
החסרונות- ביקורת חברתית.
אבל גם ככה התהייה התחילה בגלל משפט שקראתי: best modern parenting =/ best child...

 

[Fitch]

(עדיין?)

רק את יודעת

היתרונות במצב ההיפותטי זה הכנה טובה לחיים בוגרים, משמעת ופחות פינוק, פיתוח כישורים חברתיים

למה את חושבת שמשהו מזה מתקיים במסגרת של פנימיה?!

 

[nick]

יותר זמן פנוי להורים במהלך השבוע

נו, עוד אין לך ילדים. למה ליצור בעיה?

החסרונות- ביקורת חברתית

זה הכל?
בתור מי שמכיר לא מעט שעברו במסגרות כאלה, אני יכול לומר, שלטוב ולרע, זה מוציא כל שליטה על חינוך הילד מידי ההורים.
ולא, זה לא שזה נמסר בידי הילד עצמו או משהו ניו-אייג'י כזה.
פשוט החינוך שלו נמסר בידי דבר כאוטי, שנקרא - החברים שלו, או החבר'ה שלו, או מה שלא יהיה.
הרבה מעתידו יהיה תלוי בגורמים אקראיים כמו עם מי יצא לו לחלוק חדר, וכד'

 

[Osterreicher]

בתור יוצא פנימייה קיבוצית אני יכול להגיד שהחוויה שלי, ועד כמה שאני יודע, של חברי הייתה חיוביות ביותר.

לא נכון לדעתי לשקול שליחת ילדים לפנימייה על סמך המושג "פנימייה" עצמו. כל מוסד שונה מאוד מהאחר והחוויה של הילד תשתנה בהתאם.

הרבה מאוד משתנים בדבר...

 

[מתכנת]

האם הייתי שולחת אותם לפנימייה?

כשמנסים להכריע לפי שיקולים, קצת צורם לי לערב שיקולים מהותיים

היתרונות במצב ההיפותטי זה הכנה טובה לחיים בוגרים, משמעת ופחות פינוק, פיתוח כישורים חברתיים ויותר זמן פנוי להורים במהלך השבוע.

עם שיקולים תדמיתיים

החסרונות- ביקורת חברתית.

אגב, על איזה גילאים מדובר?

 

[אנא-אל]

דיון תיאורתי על דעתכם ונסיונכם כהורים או בוגרי פנימייה

 

[מרק עוגיות]

אני חושבת שדיון תאורטי בנושא כזה הוא קצת לא רלוונטי. באופן מעשי, רוב הפנימיות בארץ לילדים חילונים שאין להם בעיות במשפחה או בעיות אישיות הן לגיל תיכון. בגיל הזה יש המון שיקולים, כמו מה הפנימיה נותנת לילד (למשל פנימיה בנושא מסוים שאין אפשרות ללמוד בבית ספר רגיל בסביבה), כמה הילד בוגר, כמה הפנימיה טובה, האם אפשר לסמוך על הילד שילמד, שלא יסתכן, שלא יתקשה מאד בלי הוריו. דוקא זמן פנוי להורים הוא לא ממש שיקול כי ילד בגיל הזה כבר לא צריך מי יודע מה טיפול. לעומת זאת קשר עם ההורים זה חשוב בכל גיל, ושוב יש כאן שאלה של איזון. יש ילדים שדוקא זקוקים למרחק מהבית כדי לפתח עצמאות, ויש כאלה שזה בכלל לא מתאים להם. יש הורים שמוכנים לתת לילד להתרחק ולסמוך עליו, ויש כאלה שלא. אי אפשר לומר מי צודק באופן כללי, זה תלוי בכל הגורמים המעורבים.

בקיצור התשובה הנכונה היא: זה תלוי.

 

[avik]

הבעיה בדבר הזה שנקרא חינוך הוא שמדובר במשהו כל כך כאוטי שאין לנו אלא להגדירו כמערכת בלתי ניתנת לחיזוי. כלומר: יש כל כך הרבה משתנים בנוגע לילד וכל כך הרבה שלא בשליטתנו, שקשה ליצור נוסחת קסם שתוציא את מה שאנחנו רוצים (וזו מסקנה די מאכזבת לקהל ההיפר מתוכנן ורציונלי שחובש את ספסלי הפורום הזה).

 

[מרק עוגיות]

יש כל כך הרבה משתנים בנוגע לילד וכל כך הרבה שלא בשליטתנו

הבעיה העיקרית בעיני הוא המחסור במסגרות שעושות מה שאנחנו חושבים שצריך ומאוכלסות בצוות שמסוגל להגשים את זה. לדעתי אפשר להשיג המון במסגרת הנכונה, רק שיש נגישות מאד נמוכה למסגרות כאלה. נכון שזו מערכת לא צפויה, אבל כשאנשים טובים עובדים מול הילדים הם יכולים להתאים את עצמם, ואפשר להשיג תוצאות הרבה יותר טובות מאשר "שגר ושכח" שמבוסס על מתכון כלשהו.

 

[Lali]

על גופתי המתה. ממש כך.
למעט מקרים מאד ספציפיים, ואני מכירה אחד מקרוב של ילדה שעברה לפנימיית מצטיינים (בלי בעיות בבית או קשיים אחרים, פשוט הרגישה ששם מתאים לה חברתית), וגם זה בכיתה י"א י"ב.
עשיתי את הילדים שלי כדי להיות איתם. בגילאים קטנים, זה פשוט אכזרי לשלוח ילדים לפנימיה. בגילאים מאוחרים יותר, הם בכלל לא "עבודה" - אלה בשר מבשרי ואני מתגעגעת אליהם גם כשיש יום עבודה בצופים. מה, אני השתגעתי, לשלוח אותם למקום אחר? כאילו לא מספיק קשה שיום אחד יעזבו את הבית. אני נהנית להיות איתם, אני מייחלת להיות איתם, ואני חושבת שרוב הילדים מקבלים טיפול יותר טוב בבית של ההורים שלהם מאשר בכל פנימיה.
זה לא אומר שלילדים שלי אין חיי חברה פעילים, שהם לא הולכים וחוזרים, יוצאים ומבלים, ואני לא מכריחה אותם לשבת איתי בבית, אבל אין כמו שיחה אחרי ארוחת ערב, להתפנק ביחד מול סדרה בטלביזיה או לשמוע את הדברים המצחיקים שקרו להם היום. גם אם זה מוגבל מאד (בגללם, לא בגללי!), אני לוקחת מה שיש.

 

[סולידי]

האם הייתי שולחת אותם לפנימייה?

את לא!

על גופתי המתה.

אלה בשר מבשרי ואני מתגעגעת אליהם גם כשיש יום עבודה בצופים. מה, אני השתגעתי, לשלוח אותם למקום אחר? כאילו לא מספיק קשה שיום אחד יעזבו את הבית. אני נהנית להיות איתם, אני מייחלת להיות איתם, ואני חושבת שרוב הילדים מקבלים טיפול יותר טוב בבית של ההורים שלהם מאשר בכל פנימיה.

אין כמו שיחה אחרי ארוחת ערב, להתפנק ביחד מול סדרה בטלביזיה או לשמוע את הדברים המצחיקים שקרו להם היום

אחרי שכל זה נאמר, הייתי שנתיים בפנימיה צבאית והתקופה הזאת היא אחת מחויות הילדות הטובות שלי. אבל כאבא קשה לי להיפרד מהילדים שלי, קשה לי כשהבת הגדולה מסתובבת כבר 3 חודשים בטיול במזרח למרות שהיא נהנית מאוד במדינות שאני אוהב, קשה לי כשהבן השני שלי נעלם לשבועיים בצבא, ומיוזמתי לא הייתי מוציא אף אחד מהם מהבית.

 

[משה]

הייתי בפנימיה כל התיכון (כיתות ט-יב)

היה אחלה

 

[singleton]

יש טענה שהפנימיות לא באמת מכינות לחיים הבוגרים של אחרי הלימודים. ילדים בלי מסגרת משפחתית תומכת מוצאים עצמם אבודים בכל מה שקשור להתנהלות מול בנקים ורשויות, חוסר מודעות לזכויות שלהם בעולם העבודה וכו'. המקרה בכתבה המצורפת די משקף לדעתי http://www.mako.co.il/nexter-weekend/Article-dc59431a5b29e41006.htm

 

[קפה שחור]

יש טענה שהפנימיות לא באמת מכינות לחיים הבוגרים של אחרי הלימודים. ילדים בלי מסגרת משפחתית תומכת מוצאים עצמם אבודים בכל מה שקשור להתנהלות מול בנקים ורשויות, חוסר מודעות לזכויות שלהם בעולם העבודה וכו'. המקרה בכתבה המצורפת די משקף לדעתי http://www.mako.co.il/nexter-weekend/Article-dc59431a5b29e41006.htm

קח עיצה, אל תקרא "כתבות" ב Mako, בכלל.

 

[fliper]

@אנא-אל
באמת שאני לא מתנשא, אבל תהייתך העלתה חיוך על פניי..
תהיות הנוגעות לילדים נבחנות אחרת לגמרי בין אדם ללא ילדים והורה. לאחרון עולם אין סופי של תחושות-רגשות-נתונים כלפי ילדיו שמשוקללים אחרת מבגיר ללא ילדים, וזה עוד לפני שאני מתייחס לשינוי שעובר אדם שהופך להורה. קשה מאוד להסביר את הדברים (אולי כמו ללמד בהתכתבות שחיה/צלילה מישהו שמעולם לא היה במים)

 

[avik]

יש טענה שהפנימיות לא באמת מכינות לחיים הבוגרים של אחרי הלימודים. ילדים בלי מסגרת משפחתית תומכת מוצאים עצמם אבודים בכל מה שקשור להתנהלות מול בנקים ורשויות, חוסר מודעות לזכויות שלהם בעולם העבודה וכו'. המקרה בכתבה המצורפת די משקף לדעתי http://www.mako.co.il/nexter-weekend/Article-dc59431a5b29e41006.htm

מה שניסיתי לומר לעיל הוא שיש אינסוף משתנים ולכן כל ניסיון לטעון טענה על בוגרי פנימיות נידון לכישלון. וכמובן שיש כל כך הרבה סוגים של פנימיות - החל מפנימיות יוקרתיות לנוער מצטיין בתחומים שונים (אומנויות, מוסיקה, ספורט), דרך פנימיות דתיות שמאפשרות את התנאים האידיאליים לניצול שעות רבות ככל שניתן ביממה ללימוד תורה, ועד פנימיות לנוער בסיכון שעדיף לו לא לגור בבית.

 

[Curhx11]

בתור מישהו שלמד בפנימיה כול הנעורים שלו-כיתה ז עד יב, אני לא הייתי ממליץ.

לא רואה שום הבדל בין הכנה לחיים הבוגרים ביני לבין חברי שלא למדו בפנימיות, והחסרון הגדול שזה באמת מוציא את השליטה מההורים. אני די בטוח שהייתי לומד יותר טוב אם הייתי לומד בבית ספר רגיל ולא בפנימייה.

 

[ETL]

בתור מי שהיה בפנימייה שנה אחת מתוך התיכון (ישיבה תיכונית למעשה), אני אומר לך לבדוק ב700 עיניים לפני שאת עושה צעד כזה.
ההורים שלי היו משוכנעים שמדובר במוסד מהמעלה הראשונה וגם שילמו עבורו הרבה מאוד כסף, בפועל היה מדובר על אחד המוסדות האלימים ביותר שהיו באותה תקופה, ואני כולל בספירה גם בתי כלא (ולשמחתי הישיבה הזאת לא קיימת יותר), סבלתי מכל שניה שם ואני מצטער שאיפשרתי למחדל הזה להימשך שניה יותר משרציתי (שזה, בערך, שבוע).
אני, לילדים ההיפוטתיים שלי, לא אמליץ.

 

[רוני]

אין לי ילדים (עדיין?) אבל אני תוהה לגבי המצב ההיפותטי שאם היו, האם הייתי שולחת אותם לפנימייה?
היתרונות במצב ההיפותטי זה הכנה טובה לחיים בוגרים, משמעת ופחות פינוק, פיתוח כישורים חברתיים ויותר זמן פנוי להורים במהלך השבוע.
החסרונות- ביקורת חברתית.
אבל גם ככה התהייה התחילה בגלל משפט שקראתי: best modern parenting =/ best child...

כאב לשני בנים בני 23 ו- 27 המחשבה על לשלוח ילדים לפנימיה קשה לי, גידול ילדים הוא אתגר ולעיתים כרוך בקשיים, סביר להניח שגם אנחנו כהורים עושים טעויות, אך לעולם לא הייתי מוותר על החוויה הזו ושולח אותם בשם החינוך לפנימיות, החוויות שצברנו והזיכרונות מעפילים על הקשיים, הבן שלי הצעיר נפצע קשה בפעילות מבצעית בשנת 2015, קיבלנו אותו במתנה, כל יום שאנחנו רואים אותו אנחנו מודים על כך.
השיקול של החינוך מבחינתי לא רלוונטי, ישנם כאלו המוותרים מראש על הבאת ילדים לעולם וזה בסדר, מי שלא מרגיש שלם עם עצמו שלא יכנס לזה.

 

[nick]

כל הדתיים יוצאים מהחורים
@ETL עכשיו ברור איפה למדת
אכן קשה.
רכב על הילת העבר עד שהמציאות הכריעה.

שמח לראות שלא כולם עושים רומנטיזציה מטופשת של העבר.
יש לי חברים שלמדו שם שמספרים עם זיק בעיניים איך הם חטפו והחטיפו מכות... כאילו שתוך כדי מעשה זה מה שעבר להם בראש