פעם, האמא הייתה בבית. לא עם כפכפי בית של "עוזרת בית", אלא עם סמכות של שרת חינוך, שרת בריאות ושרת האוצר – הכל באישה אחת. היא ידעה מי רב עם מי בגן, מה הילד אכל בצהריים ואיזה ילד מהכיתה גנב סוכריות. היום? האמא רצה. לא מרתון, קריירה. משרד. אקדמיה. ניהול. הישגים. שגר ושכח.
בוא נתחלף, שהאבא ישאר בבית ויהיה עם סמכות של שר חינוך, שר בריאות ושר אוצר והכל בגבר אחד. ידע הכל. האישה תנהל קריירה.
הילד חוזר מהגן, בן ארבע וקצת, פותח טלוויזיה ומחכה. ובשעה 18:47 בדיוק נשמעת דפיקה בדלת – לא, זו לא אמא. זו השליח עם השווארמה. אמא תגיע עוד שעה, אולי. עם התיק הענק, הטלפון ביד, ועיניים שמבקשות רק דקה של שקט.
"מאמי, איך היה לך בגן?" היא שואלת תוך כדי פתיחת לפטופ.
"סיפרתי לגננת שאני מתגעגע אליך," עונה הילד.
"איזה מתוק אתה, תכתוב לי את זה בוואטסאפ, אני בפגישה בזום."
הילד כותב וקורא בגיל 4? זה לא רע. אני מקווה גם שהילד בן ה-4 לא לבד בבית עד שבע בערב. מי איתו בדיוק בסיטואציה הזאת? אין לו אחים? סבא וסבתא? משפחה?
אני לא אומר שאין משפחות בכלל שאולי ההתנהלות היא כזו שיש בייביסיטר מסביב לשעון וכו', אבל זה בטח לא מעיד על הכלל. אני כמובן מכיר לא מעט הורים שפעם בשבוע באמת סבא וסבתא מוציאים מהגן או שיש בייביסיטר. לאו דווקא דבר רע, ולפחות מנסיוני דווקא טוב.
וזה, חברים, שיא ההגשמה. לא של הילד – של הלינקדאין שלה.
בתור מישהו ששני ההורים שלו עבדו במשרות מלאות כשהיה ילד (עוד לפני שהיה לינקדין) וגם אני ואשתי עובדים במשרות מלאות - אין פוסט יותר הזוי, מנותק, ולא נכון מזה. זה מזכיר את הקומיקסים של החרדים שמראים ילד חילוני אלים עם קוצים לעומת הילד החרדי המתוק והנפלא שמקשיב לרב.
האמת? הגיע הזמן לשבור את הקונספציות המיושנות. למה בעצם רק האישה יולדת? אולי נחלק את זה שווה בשווה – ילד אחד היא, ילד אחד הוא, וילד אחד בקבלנות חוץ. הרי אם כבר שוויון, אז עד הסוף!
אז מה אם האישה יולדת? זה אומר שלאבא יש פטור מלהיות הורה? אני בגינה כמו אשתי ואפילו יותר. מכיר את הילדים בגן, יודע מי החברים וההורים האחרים.
ולגבי מי נמצא עם הילדים – נכון, אני אולי לא בגינה בצהריים, אבל גם לא על הירח. ועדיין, כל מי שעבר ליד גן שעשועים אחד יודע: ילדים היום גדלים יותר עם האייפד מאשר עם ההורים.
מה הטענה? איך זה שונה מילד שסתם תקוע מול הטלוויזיה מלפני עשרים שנה? כן, יש פתרונות קלים וזה מפתה מאוד - בלי קשר לעבודה או דברים אחרים. ילד יכול להיות תקוע מול הטלוויזיה או מול האייפד בזמן שההורה שלו יושב לידו על הטלפון.
צודק, הכללה גסה כי יש עדיין נשים שלא איבדו את השפיות לגמרי והם עדיין עקרות בית או עובדות בעבודה שמתאימה לאמא לילדים, כדוגמת הוראה וכו', חוזרות הביתה בשעות הצהריים המוקדמות,
אפשר פשוט לקחת חופש בחלקים גדולים ביולי/אוגוסט, יש גם קייטנות (אני חושב שכדאי שתהיה מסגרת כלשהי כמה שניתן). אפשר גם לעבוד פחות, או לארגן שחוזרים הביתה מוקדם וסוגרים פינות אחרכך. יש המון פתרונות חוץ מלסגור נשים בתפקידים מאוד מסוימים. יכול להיות למה לגברים כמובן זה נוח מאוד שהם יכולים לא להתעסק בהורות, לא להתעסק עם הילדים ולהגיע הביתה לאוכל החם שמחכה להם בבית!
אצלנו למשל, מקובל מאוד להביא ילדים למשרד ויש חדרי משחקים ואירוח עם עמדות עבודה להורים, וגם באוכל דואגים למנות עבור הילדים.
יולי אוגוסט נמצאים יחד עם הילדים, הם מעדיפות להישאר פרמיטיביות ולשחק עם הילד דמקה או שש בש, או לרדת עם הילד לגינה כשהוא עדיין עירני בשעה 3 אחה''צ ולא ב5 כשחוזר מהמעון רחוץ ועטוף בפיגמה.
איפה המעון הזה שמחזיר ילדים רחוצים עם פיג'מה בחמש? חוץ מזה שעדיין ממש חם בשלוש ויש שמש חזקה. מנסיוני הגינה ריקה לגמרי בשעות האלה וכולם רק מחפשים מזגן.
ברור שזה לא דעה פופולארית בעידן של היום, אבל זו דעתי, בביתי הילדים חוזרים מדי יום מהבית ספר לבית עם ריח של בישולים ולאמא רגועה ללא לחץ מהעבודה.
אבא יכול לבשל ולא לעבוד ואמא תהיה בעבודה.
באמת, כמעט כל הטיעונים פה הם 99% דמגוגיה ואחוז אחד של טיעונים ענייניים. כל זוג ומה שעובד לו. יש נשים שאוהבות להיות בבית ולהיות אמא במשרה מלאה, וזה אחלה. אבל אין שום סיבה להניח כדיפולט שהגבר לא יכול להיות עם הילדים, או לצאת מוקדם מהעבודה, או לבשל או דברים אחרים (כפי שאבא שלי היה עושה גם). אפשר להתחלק, אפשר לעשות הרבה מאוד דברים בלי להתפשר על הורות. אם לתפיסתך הגבר לא צריך לעשות כלום עם ילדיו, זו באמת סיטואציה שמציבה את האישה במקום שהיא חייבת את כל עבודות הבית על עצמה. זה גם כמובן שם את האישה בעמדת תלות חזקה בגבר שיממן אותה וכו', ומי רוצה את זה???
אני לא אומר
שאין אוריינטציה נשית או אוריינטציה גברית לדברים, וגם ברור שיש תפיסות חברתיות מובנות. הרבה יותר נשים אוספות מהגן, ונשים יותר פעילות בקבוצת הווטספ, ויש "משרות אם" ואין "משרות אב". אפילו באיזושהי חצי שנה כשכמעט רק אני לקחתי ואספתי מהגן עדיין אם היה קורה משהו או אם היתה מחלה או משהו כזה היו שולחים הודעה לאשתי. בסדר, יא הבניות חברתיות, אז מה - לא אומר שצריך להצמד אליהן.
אחרי קריאת התגובות
עדיין לא הבנתי את הטיעון של "הלמס לא מודד נכון "
מישהו יכול לתת לי דוגמא מספרית איך במשך 12 חודשים המחיר עולה כל חודש ב0.5% (לפי הלמס) אבל בפועל המחיר יורד
למיטב ידיעתי כבר שנים ההטבות לא מעמיקות, לצורך העניין של לפני 3 שנים הוצע לי 90/10 על פרוייקט ועדיין מוצע שם 90/10 ..
מספיק לקרוא את ההודעות האחרונות של בנק ישראל ומשרד האוצר ששניהם אמרו שהלמ"ס לא מודד נכון את כמות העסקות עם המימון. גם התיקון המצחיק שהם עשו עם מדד תשומות הבנייה בינואר. התנהלות הזויה.
בסדר... אבל עזוב אינפלציה וחישובי מפית.
זוג צעיר היה מקבל עד יחסית לא מזמן (עשור? עשור וחצי?) עזרה מהזקנים של 100K ש"ח מכל צד - יצא מבסוט. זה המון המון כסף.
היום לדעתי מקבל עזרה מהזקנים של 200K ש"ח מכל צד - יוצא מבסוט. זה המון המון כסף.
בעוד כלום שנים (שנתיים? שלוש שנים?) זוג צעיר שלא יקבל עזרה מהזקנים של 400K ש"ח מכל צד - יעלב ויחשוב שדפקו אותו. זה המון המון כסף.
מהכרות אישית, לא מכיר אנשים שהתייחסו ככה להוריהם. ודאי שיש, אבל מי שכן, הסכום לא רלוונטי. ילדים חרא תמיד יהיו. מכיר גם ילדים שתומכים כלכלית בהורים שלהם דווקא. .
חלילה לא חושב שזו בושה ולא השתמשתי במילה הזו... גם לא כיוונתי אליה.
אם להורים יש לתת - למה לא.
נתת דוגמא חיה לאיך הורים יכולים לעזור לצאצאים שלהם, וזו דוגמא מעולה, ואיך עזרה שכזו במספרים גדולים יכולה לדחוף את שוק הנדל"ן קדימה ולמעלה (אני מקווה שאני מצליח להסביר את עצמי) - ככל שהורים יעזרו יותר לצאצאים שלהם, יותר ויותר, הם מורידים מעצמם ומעבירים לילדים, ככה יוצא שהילדים שלהם יוכלו לקחת משכנתא יותר גדולה או להגיע למעמד רכישת נדל"ן עם הון עצמי גדול יותר, להיות יותר "חמדנים" (נניח לקנות דירת 5 חדרים עם חדר אחד פנוי "שיהיה" במקום לקנות את מה שהם צריכים - שזו דירת 4 חדרים), יתחייבו יותר ובסכומים גדולים יותר (=ייקחו יותר חוב), ייקנו ביותר יקר ויאכילו את כל שוק הנדל"ן בכפית על חשבון הגב שלהם באופן ישיר ועל חשבון הגב שלה ההורים שלהם באופן עקיף.
זה לא קרה פעם שהורים עזרו לצאצאים שלהם? - קרה ועוד איך...
לדעתי, להרגשתי ולתחושתי - הרבה הרבה פחות (להורים של פעם היה הרבה פחות לתת? המדינה והאזרחים היו יותר עניים הרי לא?).
אבל, וזה האבל שאני מנסה להסביר, כשיוקר המחייה ועלות הנדל"ן כל כך גבוה כמו היום, הורים שעוזרים יותר לצאצאים שלהם (מדבר במספרים גדולים, לא בדוגמאות אנקדוטליות) - מאכילים את כל תרבות החוב ותרבות הלקנות ביקר במחירי שיא (לא מחירי בועה, מחירי שיא, שיעלו לעוד שיא, ושימשיכו לעלות לעוד ועוד שיאים).
במילים אחרות - הורים עשירים יותר, שעוזרים יותר, ונותנים יותר, וכולנו עשירים יותר היום מפעם (רמת החיים עלתה, ההייטקס התפתח, המשכורות עלו, אנשים נהיו יותר משכילים מפעם ועם הרבה יותר תארים מפעם ומרוויחים יותר מפעם, וכלכלת השירותים והמשרדים גדולה יותר מפעם - יש פחות ישראלים שהם פועלים מפעם ביחס ל- % האוכלוסיה העובדת וכו'), מאכילים את שוק הנדל"ן על חשבון העושר הפרטי שלהם.
שוק הנדל"ן הוא בעיקר המדינה (שמספספרת בקרקעות) והיזמים/קבלנים/מתווכים וכו'.
אמרו לאנשים לחכות עם נדלן לפני חמש שנים, ולפני עשר שנים, ובסוף הכל "ברח" להם. גם אם מחירי הנדלן ירדו ב20%, זה יחזיר את זה במקרה הטוב למחירים שאמרו שהם בועה כבר אז. גם אמרו לאנשים שאם הם רוצים לקנות דירה הם לא יכולים לשים בבורסה כי לטווח קצר זה יכול ליפול. נוצר מצב כזה שאי אפשר לשים כסף בסנופי או בדירה. קשה גם להתמודד זה שכל הזמן המחירים רק עולים, ובסוף ההרגשה שדברים בורחים.
אם לוקחים משכנתא נורמלית ויציבה (בין היתר כמובן כזו שלא צמודת מדד) שהיא לא התאבדות כלכלית, קניית דירה למגורים מאפשרת תכנון טווח ארוך. במידה רבה (תלוי כמה הצמדה עשית), לא צריך לחשוש איזו שכירות תשלם עוד חמש שנים, או עוד עשר שנים, ולחשוש מהאינפלציה, ושבעל הדירה יעלה את השכ"ד. בין 2008 ל-2023 למשל, השכירות עלתה במשהו כמו 70% (ואני משער שיש שונות רבה בין ערים שונות). כמובן שאתה משלם על זה הרבה כסף, על הבטחון הזה.
תכל'ס?
אתה צודק. פתאום אני קולט שזה גם מה שאני רוצה לומר בין השורות.
אבל לא רק את הזוגות הצעירים, מאשים גם את ההורים שלהם!.
כן. אין ספק שגם הורים אשמים, המציאות היום מבחינת הכנסה וכמות משכורות לדירה רחוקה שנות אור ממה שהיה בזמנם, אבל עדיין רבים לוחצים על הילדים שלהם לקנות דירה - "בגילך כבר קניתי את מכרתי את הדירה הראשונה וקניתי את הדירה השנייה...". טוב שהם לא מנהלים מו"מ בדולרים כמו שהיה נהוג פעם.
היא ממש לא כשלה בתפקידה... ומצחיק שאתה חושב ככה.
המדינה חזירה, והמדינה רוצה לקחת כמה שיותר מכל מי שמוכן לתת לה.
המדינה ומערכת המיסוי הדרקונית שלה + הספסרות שלה בקרקעות + המונופולים שהיא לא מוכנה להוריד לעצמה מהגב (מונופול המלט, המועצות הסובייטיות וכו') - היא טפיל שמתארח בגוף של האזרח "הפשוט" ומוצץ אותו ככל שניתן העיקר שהוא לא ימות.
המדינה מוצצת עוד ועוד היא צריכה להאכיל מכף ידה אוכלוסיות שלמות לא יצרניות וגם יצרניות וקומבינטריות ולשלם על חטאי העבר (מפא"י, פנסיות תקציביות ולא רק לאנשי הקבע וכו' וכו').
המדינה עושה כאילו היא דואגת לאזרחים שלה, אבל זורקת להם הגרלה (הגרלה!) על דירות כאילו היינו בגלגל המזל עם ארז טל.
אני יכול להמשיך. אין טעם.
האזרחים משתתפים ברצון במשחק הזה. על חשבונם.
אני מסכים שלא סתם המחירים התחילו לעלות בטירוף תחת שלטון הליכוד ונתניהו. אני לא חושב שכל שלטון הוא כזה, אבל בוודאי שלטון מושחת שמבסבסד את האוכלוסיות המקורבות אליו צריך עוד ועוד כסף ויש לו אינטרס חזק להעלות את מחירי הדיור. נאמר זאת כך, לתפיסתי - שלטון אמור לדאוג לכך שיהיה היצע של דירות לרכישה (לא טוען שהשלטון צריך לבנות - אבל לדאוג לאישורי בנייה מהירים וכו'), או מסגרת נורמלית של דיור לטווח ארוך להשכרה, וסידור תמריצים (קרי מס) כך שתינתן עדיפות לרוכשי דירה ראשונה ופחות למשקיעי נדלן. בפועל כמובן, הורידו את המס על רוכשי דירה שנייה בתקופת הקורונה, ויש פטורים כאלה ואחרים על שכ"ד.
פרדוקסלי...
תעסוקת הנשים ש"יצאו מהבית" בגלל המון סיבות היא לא פרדוקסלית. היא חלק מהמכונה וחלק מהרעיון של שיחרור האישה מצד אחד וכבילתה מהצד השני לשוק העבודה המודרני התאגידי והנצלני.
שוק של ביקוש והיצע שבו לעובדים אף פעם לא מספיק ולמעבידים אף פעם לא מספיק (והכלכלה צומחת וגדלה, אז הכל בסדר).
אני יכול להבין את ההסתכלות הזו על המציאות, אבל באותה המידה ניתן לטעון על הגבר שכבול לשוק העבודה המודרני התאגידי והנצלני (ואני מעריך שזה מה שאתה חושב). יחסי עבודה זה תמיד משהו מורכב, ויש בזה אלמנטים של הגשמה עצמית אבל גם כמובן כסף. כל עוד שוק הדיור ממשיך לעלות, ואנשים רוצים מקום שבו הם בבית והם יכולים להרגיש בו בטוחים, זו המציאות. מה שכן, (לפי מה שזכור לי לפחות) בעולם (בכללי) כמות שעות העבודה דווקא יורדת, ואני לא יודע אם זה נכון אבל להערכתי כמות האנשים שעובדים חמישה ימים בשבוע הרבה יותר גדולה היום מאשר שהיתה פעם.
עוד כמה זמן לדעתך תעסוקת נערים/ילדים תחזור להיות אופנתית?...
הרי פעם הם ניקו ארובות.
היום הם כבר יודעים לקודד בעצמם וגם להיות משפיענים.
סתם מחשבה לא מגובשת.
בפלורידה כבר הורידו הרבה הגבלות לתעסוקת נערים מגיל 16, וגם הורידו חלק קטן יותר מההגבלות לגילאי 13-14. אנשים שוכחים למה ההגנות של היום קיימות ולמה הן נוצרו. במובן מסוים, זה קצת מזכיר מתנגדי חיסונים.
- בהחלט יש עיוות מיסוי לטובת נדל"ן. יותר הכוונה היא לרמת הקושי של דיווח, חישוב מס ותשלום. אני אזרח ארה"ב ואין כמעט שום מיסוי שם שלא מסתבך איכשהו. החוק שם מבחינה טכנית יכול להיות מאוד לא הגיוני עם מלא סתירות.
