למה לא להיכנס במכה אבל עם אחוז אג"ח שמשקף את רמת הסיכון שאתה רוצה לקחת?
למה בהכרח אתה חושב שזה טוב למישהו להגדיל את רמת הסיכון במשך שנה?
אחזור ואבקש, זה לא אני.
אני חשבתי שפות"ש רצה רק מניות. טעיתי ולא קראתי היטב, והצעתך נראית נכונה- שיעריך את הסיכון שהוא מוכן לשאת, ועל פיו יקצה נכסים בין מניות לאג"ח.
מה שכתבתי התייחס לאדם שרוצה 100% מניות, אך חושש שהתקופה הזו עלולה להתברר כשיא גובה. לרכוש אג"ח כהימור על ירידת השוק מתישהו לעניות דעתי אינו פתרון, משום שאדם כזה מעוניין במניות, ולקנות ולאחר כך למכור זה חבל על העלויות. תוכל לומר שגם קניות מרובות במנות זה בזבוז של עלויות (+הפסד התשואה שצוין) וזה נכון, אלא שבסופו של תהליך הוא רכש את מה שהוא רצה, והתגבר על המכשול הפסיכולוגי, כך שבשורה התחתונה לאחר X זמן הוא 100% בתוך השוק, עם ההקצאה שהוא רצה, רק פחד לממש.
ועדיין הצעתך היא רעיון מצוין. ובמיוחד קריאתך לפות"ש להעריך את רמת הסיכון שמתאימה לו. לא חושב בכלל שזה טוב להגדיל את רמת הסיכון ביחס לפרק זמן, רק ביחס למדיניות שהתגבשה בתנאי מעבדה + ניסיון התנהגותי בעבר (אם ישנו).
נניח והסיכוי שבמשבר הבא שווי המניות יהיה נמוך מהיום הוא 50% והסיכוי שהוא יהיה גבוה מהיום הוא 50%. ונניח שהסיכוי שיהיה משבר בשנה הקרובה הוא 50%, אז הגענו לזה שברוב המקרים (75%) עדיף להיכנס במכה אחת ולא במנות.
במחילה, אני חושב שזה לא נכון. כי ברגע שבשאלה הראשונה יתברר שבמשבר הבא השווי יהיה נמוך מהיום (שהסיכוי לכך הוא 50% לפי ההנחה שכתבת) אז זה בכלל לא משנה השאלה השניה- מתי יתרחש המשבר (למעט עמלות הקניה). אלא אם כן הוא יבחר לצאת מהשוק ע"פ תנאים מסוימים (זמן, תשואה מבוקשת), ואז אנחנו מדברים על ניסיון תזמון מתמשך, ולא רק קושי להיכנס למים בגלל שהמפלס גבוה.