עקרונית הייתי מחלק את הדיון לשתי סוגיות נפרדות לחלוטין.
קודם כל ה"למה" וה"כמה". כלומר למה בכלל צריך קרן חירום, וכמה כסף לשים בה. השאלה הזו רלוונטית בעיקר למשקי בית ללא אוריינות פיננסית מספקת, שרגילים "להתגלגל" בחיים מאירוע לאירוע. ושם הקרן נועדה למנוע הידרדרות לבור של חובות והלוואות בריבית קצוצה.
הסוגיה השניה היא איפה מחזיקים את הכסף הזה בפועל. סביב שאלת ה"איפה" יש ספקטרום רחב מאוד של אפשרויות, אבל המיקום על הציר לא צריך להיקבע לפי האוריינות הפיננסית של מתכנן האסטרטגיה, אלא לפי האוריינות הפיננסית של המבצע בעל האוריינות הנמוכה ביותר במשק הבית (בן/בת הזוג, או מי שייאלץ לתפעל את העסק אם קורה משהו).
כשמתכננים קרן חירום, חובה לבנות אותה לפי התסריט הפסימי ביותר. במישור האישי, לא לבנות על המוח הכלכלי הכי חריף של בני הבית כשהוא בשיאו, אלא לקחת בחשבון מצב שבו הוא מנוטרל ומי שנשאר לנהל את הכסף פועל תחת ערפל וחרדה. במישור המערכתי, להסתמך על "אשראי זמין בקליק" זו הנחה שתקפה רק לימי שגרה. בזמן משבר אמיתי אישי (אובדן כושר עבודה, קריסת עסק) או מאקרו-כלכלי, הגופים הפיננסיים משנים גישה ברגע. הבנק יכול פתאום לחתוך מסגרות אשראי, להקשיח תנאים וחברת אשראי יכולה לסרב לתת את אותה "הלוואה בקליק" בדיוק כשחייבים אותה.
מכאן והלאה, שכל אחד ימקם את עצמו איפה שנכון למשפחה שלו. החל מלהחזיק את הכסף פשוט וזמין בעו"ש, דרך קרן כספית שקלית, ועד לפתרונות הפיננסיים הכי אקזוטיים. המפתח הוא לא התחכום של המוצר או הכאב מהפסד של עוד כמה אחוזי תשואה, אלא מידת הפשטות של המימוש שלו ברגע האמת.
