שלום,
בפוסט על
סיבולת סיכון מתוארים אנשים שקנו מניות ב-2008 כבעלי סיבולת סיכון גבוהה.
אני מסיק מזה שזה היה רעיון טוב ורווחי לקנות מניות בזמן המשבר, כל עוד יש לך בטן לזה.
השאלה האם זה לא ניסיון לתזמן את השוק, וסתירה מוחלטת לתאורית שוק יעיל?
כמי שהיה פה בקורונה, ברור לכולם שעדיף ורצוי לקנות כשהשוק יורד. לא, אין צורך בקיבה חזקה. אם הבנת מה זה מדד פאסיבי, הרי שעובדת מחירי יחידות המדד העולמי זולות מבעבר זה סימן שחסכת לעצמך את הירידה שכבר הייתה, שהידיים החלשות ביותר עזבו, ושכעת לך יש את הידיים החזקות לקנות את המניות בזול יותר (אם יש לך אופק השקעה שמאפשר את זה).
מה שמונע מאנשים מלעשות את זה, ממה שקראתי בפורום הוא לא פחד או קיבה חלשה. זו בעיקר חמדנות.
אנשים תוהים אם "זאת נקודת שפל", מביטים בחדשות ואומרים "המדד עוד ידרדר, אל תקנו עכשיו". הם נשמעים מאד חכמים, בטוחים ומבינים. אלו סוג הדיונים שהיו פה במרץ שלפני שנה - האם עכשיו זה הזמן או עוד טיפה.
חטאתי בדיונים האלה גם אני, והצטערתי שלא הכנסתי יותר כסף במרץ האחרון.
ומצד שני, כשהשוק עולה, אז כולם מחכים לנפילה הבאה. "אל תקנו עכשיו, עכשיו זה השיא". שוב שעתם היפה של מביני העניין, שזורקים מונחים כמו מכפילי שוק וגורמים לרבים לשבת על הגדר.
הבעיה איתם הרבה יותר גרועה מאילו הם היו טועים ומטעים לחלוטין.
ויותר גרועה מאילו היו צודקים לחלוטין.
הבעיה איתם שהם לפעמים טועים ולפעמים צודקים - וזה הכי גרוע כי בלתי ניתן לדלות מזה שום מידע. הם הרבה פעמים טועים, וכשהם צודקים הם מתהדרים בכך שהם ידעו ו"מי הפראייר שנכנס, אמרנו לכם לא להכנס".
אחת מהתכונות החשובות של המשקיע הפאסיבי בעת הנוכחית היא לסנן את רעשי הרקע האלה, ולהסכים לצאת "פרייאר".
מי שמתפאר לפעמים תופס גל, וזה אחלה, אבל לרוב אלו אנשים שחיכו עם כסף מזומן זמן רב והפסידו תשואה עודפת.
יש לי לא מעט ביקורת על הגישה הסולידית בפרמטרים אחרים, אך זאת דוקא נקודת ההשקה שלי עם הגישה.