בית » השקעות » זמן טוב להעריך את סיבולת הסיכון שלכם

זמן טוב להעריך את סיבולת הסיכון שלכם

מדד ה-S&P 500 (הלא הוא מדד הדגל של שוק המניות האמריקני) רשם תשואה של 8.65% מתחילת השנה. דרך ארוכה עוד לפנינו, אבל אם 2017 תסתיים כך, תהיה זו השנה התשיעית ברציפות שבה שוק המניות האמריקני סוגר תשואה חיובית – שיא שכמותו לא נרשם בארה"ב מאז השוק השורי הסוער של 1999-1991.

מה שאפילו יותר מדהים הוא העובדה שהתנודתיות בשוק כמעט התפוגגה. חלפו לא פחות מ-233 ימים מאז שהמדד תיקן בלמעלה מ-5%-. למעשה, הירידה הממושכת ביותר השנה הסתכמה ב-2.8%-.

ההתנהגות הזו חריגה. היסטורית, השקעה במניות כרוכה בתנודתיות גבוהה וכואבת בהרבה. התיקון התוך-שנתי הממוצע שרשם ה-S&P 500 בין 1950 ל-2017 עומד על 13.5%-. התיקון החציוני עומד על 10.5%-. אחת לשש שנים, בממוצע, השוק רושם תיקון תוך-שנתי של 20%- ומעלה.

ולמרות זאת, התשואה השנתית הממוצעת של ה-S&P 500 מאז 1950 היא 11%+. כלומר, תוחלת התשואה מהשקעה במניות היא חיובית. זאת להבדיל מסיכון כספים בקאזינו, בטוטו או בלוטו, שם תוחלת התשואה היא שלילית.

הלקח ההיסטורי, אם כן, הוא ששוק המניות צפוי ליפול מעת לעת, ואפילו ליפול חזק. אך למרות ההפסדים,  הרווחים גדולים מספיק כדי שמשקיעים לטווח ארוך יהנו, בתוחלת, מתשואה חיובית על השקעתם.

הבעיה היא שכשהתנודתיות "נעלמת" מהשוק, גם הלקח הזה עלול להישכח. משקיעים רבים, במיוחד הטריים שבהם, עלולים להתרגל למי המנוחות הללו, ולהסיק בטעות שהיוצא מן הכלל מעיד על הכלל. אם התשואה גבוהה והתנודתיות אפסית, הם חושבים, למה שלא נגדיל את החשיפה למניות ל-100%?

הביטחון העצמי המופרז הזה הוא מאפיין טיפוסי של סביבת שוק "שורית". כשהבורסה לא מפסיקה לשבור שיאים, קל למשקיעים לטפוח על החזה ולהצהיר בקול גדול שכשהנפילה תגיע, הם לא רק יחזיקו מעמד, אלא גם ירכשו מניות נוספות בזול.

כשהשוק באמת מתרסק  הם כבר נשמעים אחרת. במקום לרוץ היישר לספינה הטובעת, הם נמלטים בפאניקה לסירות ההצלה וזורקים לים את כל מי ומה שעלול לגרום להן לשקוע. או כמאמרו של האורקל מאומהה: "כשהגלים מתחזקים, רואים מי נשאר ללא בגד ים".

גלים

ככל שהשוק "רגוע" תקופה ממושכת יותר, כך גדלה הסכנה שגם תיקון מזערי ונורמלי לחלוטין יגרום למשקיעים להילחץ  ולהסיק ששוק המניות נמצא כפסע לפני התרסקות, על כל ההחלטות האמוציונליות העלולות להיגרם בשל כך. כך, דווקא חוסר התנודתיות, באופן פרדוקסלי, עלול לעורר חרדה בקרב משקיעים.

הזמן הגרוע ביותר לקנות ביטוח נגד שריפות הוא לאחר שהאש פרצה. זה נכון גם לגבי השקעה בשוק המניות. לכן, כדאי לנצל דווקא את התקופה הרגועה שהשוק בשיאו כדי להעריך אם מוכנותכם (ונכונותכם) לקראת המפולת הבאה, כשזו תבוא.

מפלצת ושמה סיכון

סיכון, בתמצית, מתייחס לחוסר הוודאות בנוגע לתשואה שתניב השקעה מסוימת.

סיכון הוא ההמחיר שאנו משלמים, כמשקיעים / קפיטליסטים, עבור עצם האפשרות הפוטנציאלית לקצור תשואה חיובית על השקעתינו.

התשואה, במילים אחרות, היא פיצוי עבור נכונותנו להעמיד בחוסר ודאות את הכסף שעמלנו קשה כדי לחסוך ולהרוויח. כידוע, סיכון ותשואה הולכים יד ביד: לא סיכנת, לא הרווחת. זה מה שהופך מניות לנכס השקעה שראוי להשקיע בו מלכתחילה.

הסיכון בשוק המניות עשוי ללבוש צורות שונות. לפעמים תהיה זו צניחה של 5% בשבוע. לפעמים זו קריסה שמוחקת 20% בשנה. לפעמים זו ירידה עקבית, רב-שנתית, עם תשואות שליליות רצופות. חשוב להבין: התיקונים הללו אינם "באגים" במערכת הפיננסית, אלא מאפיינים אינהרנטיים שלה.  היסטורית, השוק נוטה להתאושש בעקבות מפולות כאלה בחלוף מספר שנים.

סיבולת הסיכון היא היכולת להתמודד עם המופעים השונים הללו של סיכון בשוק המניות. זו היכולת הפסיכולוגית והרגשית לחרוק שיניים ולשרוד את הטלטלות מעוררות הקבס שהשוק מעביר אותנו מעת לעת, עד להתאוששותו.

בנקודה מסוימת במסע לתחתית, משקיעים עלולים לאבד את זה ולהרים ידיים. בנקודה זו הם ימהרו להיפטר מהנכסים המפסידים שלהם – העיקר להציל משהו מחסכונותיהם. מתי אתם תישברו? כשהתיק ירד ב-10%? 20%? 50%? 90%?

זו השאלה שעליה אנו מנסים להשיב כשאנו מעריכים את סיבולת הסיכון: מהו השיעור היחסי מתיק ההשקעות, או סכום הכסף האבסולוטי, שאובדנו יגרום לכם להזיע, להיכנס לפאניקה, לאבד שעות שינה, לסטות ממדיניות ההשקעה שהגדרתם לעצמכם מבעוד מועד, ולקבל החלטות מהבטן?

סיבולת

אם אינכם מסוגלים לשאת את המחשבה שמא שווי תיק ההשקעות שלכם ייחתך בשיעור משמעותי, לפרק זמן משמעותי,  סימן שסיבולת הסיכון שלכם אינה גבוהה כפי שאתם חושבים.

סיבולת הסיכון היא הבסיס הפסיכולוגי של הקצאת הנכסים בתיק ההשקעות. הרכב התיק צריך להיות כזה שיקטין למינימום את הסיכון שתניפו דגל לבן כשהשוק יחליט שלא מתחשק לו לשתף איתכם פעולה.

קונקרטית, ככל שסיבולת הסיכון נמוכה יותר, כך החשיפה למניות צריכה לקטון בהתאם, ובמקומה צריכה לבוא חשיפה לנכסים כמו אגרות חוב ממשלתיות ומזומן.

כלל האצבע השכיח בספרות הוא % המניות בתיק = % הפסד נסבל מקסימלי * 2.  לדוגמה, אם ההפסד המקסימלי שאתם מוכנים לספוג הוא לכל היותר 30%, גודלו של הפלח המנייתי בתיק ההשקעות שלכם לא יעלה על 60%. גם כאן – מדובר בערך מקסימלי. זה לא אומר שאתם חייבים למתוח אותו עד קצה גבול היכולת.

הקצאת נכסים אגרסיבית מדי, שתפקיר את התיק שלכם לחסדי שוק המניות, עלולה לגרום לכם להיבהל, למכור בתחיתית ולשוב לשוק, אם בכלל, רק לאחר שזינק בערכו.

ההחלטה על סיבולת הסיכון היא אישית. איש זולתכם לא יכול לקבוע אותה עבורכם. זו לא בושה להודות שסיבולת הסיכון שלכם נמוכה, ולהפחית בשל כך את החשיפה למניות בתיק. למעשה, זו מופת של התנהגות אחראית פיננסית.

הבעיה היא שבניית תיק השקעות שישקף את סיבולת הסיכון שלנו היא משימה רציונאלית לחלוטין – שבני אנוש, כיצורים אמוציונליים, לא מצטיינים בה. קשה מאוד להעריך במדויק ומבעוד מועד את מידת היכולת שלנו לעמוד בעומס הנפשי הנלווה לסערות בשווקים. הסכנה האמיתית היא לגלות מאוחר מדי, בעיצומה של התופת, שהפרזתם בהערכת הסיבולת, ולתת לאמוציות לתפוס פיקוד.

איך להעריך את סיבולת הסיכון?

מקום טוב להתחיל בו הוא בחינת מצבכם הפיננסי הכולל.  הנכונות הסובייקטיבית לקחת סיכון מושפעת, אם לא נגזרת באופן ישיר, מעצם היכולת הפיננסית, האובייקטיבית, לעשות זאת.

כלומר, הסיבולת הרגשית תלויה במשתנים פיננסים אובייקטיביים כמו אופק ההשקעה (טווח הזמן שאתם מתכוונים להחזיק בתיק), ההון אנושי (יציבות ההכנסה), הצורך בנזילות (מידת הצורך בכסף בטווח הזמן הקרוב) ומידת התלות שלכם בהכנסה מתיק ההשקעות.

נניח שיש לכם משכורת של 20,000 ש"ח, חיסכון בגובה  30,000 ש"ח, ו-35 שנים עד לפרישה. הפסד של 50% מהתיק בתרחיש זה ככל הנראה לא יזעזע את עולמכם, משום שתוכלו להוסיף סכום גדול פי שניים בשנה שלאחר מכן באמצעות הכנסתכם השוטפת. למעשה, יתכן שתחושו מעודדים מהירידה, בגלל האפשרות לקנות יותר מניות בזיל הזול. בדוגמה הזו, המסוגלות האובייקטיבית מקרינה לחיוב על הנכונות הסובייקטיבית להסתכן.

לעומת זאת, אם אתם על סף פרישה, יש לכם משכורת של 20,000 ש"ח וחיסכון בגובה 3,000,000 ש"ח, הפסד של 50% מתיק ההשקעות רגע לפני הפרישה עלול להיות הרסני, משום שקשה יהיה להתאושש ממנו  בעקבות הוספה של כסף חדש לתיק. אתם תלויים לחלוטין בחסדי השוק וביכולתו להשתקם במהרה. בדוגמה הזו, המסוגלות האובייקטיבית מקרינה לשלילה על הנכונות הסובייקטיבית להסתכן.

לכן, ככלל, למשקיעים צעירים (עם אופק השקעה ארוך) יש מסוגלות פיננסית גבוהה יותר ליטול סיכונים בהשוואה למשקיעים מבוגרים (עם אופק השקעה קצר).

למשקיעים שנהנים מיציבות תעסוקתית גבוהה, שלהכנסתם יש אופי של אגרת חוב (למשל: אנשי קבע במסלול מיועד לפרישה, או פרופסורים עם קביעות) יש מסוגלות פיננסית גבוהה ממשקיעים שהכנסתם מחזורית יותר והיא "מנייתית" באופיה (למשל: יזמים ואנשי עסקים).

ל"סולידים", שיודעים שחירותם אינה תלויה רק בהון פיננסי אלא גם במיומנויות מחייה (כמו היכולת לייצר הכנסה מעבודה חלקית או להקטין הוצאות בחדות) יש יכולת ליטול סיכון פיננסי רב יותר מאשר צרכניסט טיפוסי שזקוק להון תועפות כדי למלא את כל צרכיו ושאינו מסוגל לנווט את דרכו בעולם מבלי לשלוף את כרטיס האשראי.

מובן שאם אתם שקועים בחובות כבדים, סובלים מתזרים מזומנים בלתי יציב או צופים שתזדקקו לכסף בטווח הזמן המיידי, סימן שמבחינה אובייקטיבית מצבכם הפיננסי אינו מתיר לכם לקחת סיכון רב בשוק המניות, גם אם מבחינה פסיכולוגית יש לכם תיאבון רב לסיכון.

סיבולת סיכון, אם כן, איננה רק רגש אנושי; היא מושתתת על היחסים בין גובה ההכנסה ורמת הוודאות שלה, לבין גודל תיק ההשקעות, לבין אופק ההשקעה.

אבל איך לכמת רגשות?

אז מיפינו את המשתנים האובייקטיביים. אבל מה עושים עם התחושות? איך אפשר למדוד כוח סבל פסיכולוגי – ועוד לקראת אירוע שעדיין לא קרה?

תעשיית ייעוץ ההשקעות "פתרה" את הבעיה הזו באמצעות שאלוני הערכת סיכון. הנשאל מתבקש להשיב על סדרת שאלות היפוטתיות, ובסופן האלגוריתם מחשב, על סמך תשובותיו, מהי רמת הסיכון המתאימה לו. מכאן אמור להיגזר שיעור המניות האופטימלי עבורו, באופן שיאזן בין הצורך בתשואה מצד אחד, לבין הצורך להבטיח שלא ייבהל וינוס על נפשו ביום בו אדון שוק יתעורר על רגל שמאל.

השאלונים הללו, לרוע המזל, מספקים מענה חלקי ביותר. רובם מתעלמים מהעובדה שסיבולת הסיכון משתנה לאורך זמן, בהתאם לנסיבות החיים. להפסיד 2,000 ש"ח, אחרי הכל, שונה מלהפסיד 200,000 ש"ח. באותה מידה, מפולת בגיל 30 מרגישה אחרת ממפולת בגיל 60.

בנוסף, הם לא לוקחים בחשבון שלמשקיעים שונים סיבולת סיכון שונה עבור יעדים פיננסיים שונים.  כך, הניסיון לזקק ערך הומוגני ואחיד של סיבולת סיכון מתעלם ממלוא המורכבות של הבעיה.

עובדה נוספת ממנה מתעלמים השאלונים הללו היא שהחוויות האישיות, ההטיות והנסיבות הסביבתיות של המשיב משפיעות על תשובותיו. בסביבות שוק עולות סיבולת הסיכון של הנשאלים באורח פלא גבוהה בהרבה מאשר בסביבות שוק יורדות.

הנקודה העיקרית היא אף שאלון היפוטתי, אף בלוג, מאמר או ספר, לא יצליח להמחיש את המשמעות של פאניקה אמיתית בשוק ההון. המילה הכתובה פשוט לא יכולה ללכוד, כל שכן לבטא, את ההלם הרגשי, תחושת השקיעה האיומה וחוסר האונים שחווה שאדם כשהוא רואה את חסכונותיו נחתכים בשיעור של עשרות אלפי שקלים ביום, שעה שכשכל עצב מעצביו זועק "תמכור".

הדרך הוודאית היחידה לקבוע אם דייקתם בהערכת סיבולת הסיכון שלכם היא כמובן להעמיד אותה במבחן "על רטוב". רק מפולת אמיתית, ממושכת, תאפשר לכם להבין היכן אתם עומדים בתווך שבין משקיע שמרן למשקיע אגרסיבי.

האופן בו פעלתם במשבר 2008/09, לדוגמה, עשוי לפיכך להוות אינדיקציה טובה לסיבולת הסיכון הנוכחית שלכם.

פלאשבק ל-2007

ינואר 2007. מדד ה-S&P 500 עומד  על כ-1500 לאחר שטיפס באופן עקבי במשך מספר שנים. לפתע ניכרים סימני התנגדות. המדדד מדשדש, מגיע לשיא של 1550 ובסופו של דבר מסיים את 2007 בהפסד מינורי, כשערכו עמד על 1450.

נהדר, חושבים המשקיעים – הרי זה התיקון שהשוק חיכה לו. או שמא?

ב-2008 משבר הסאב-פריים מכה במלוא עוזו.  בסוף השנה השוק כבר עומד על 927 נקודות, לאחר שאיבד 36% מערכו.  בתחילת השנה השקעתם 500,000 ש"ח במדד ה-S&P 500. בסוף השנה חשבונכם שווה רק 320,000 ש"ח.

כולם סביבכם מוכרים. התקשורת הכלכלית בהיסטריה.  זה רק מחריף את הירידות. השוק חייב להתאושש, אתם חושבים. אבל משהו מציק. הרי הפסדתם 180,000 ש"ח. אתם מנסים לחשוב כמה זמן לקח לכם לחסוך את הסכום הזה. הבטן שלכם מתהפכת.

במרץ 2009 הכל באמת מתפרק. המדד כבר נושק ל-624 נקודות . 500,000 השקלים שלכם שווים עכשיו 215,000 ש"ח. עסקים כבר בקושי עושים עסקים. בנקים משותקים. חלקם קורסים. ממשלת ארה"ב נכנסת לפעולה, אבל איש לא בטוח אם תכניתה תעבוד. הציניות חוגגת. הספקולציה ההזויה שמא בא קיצה של המערכת הפיננסית הופכת לאפשרות מעשית.

חודשים ארוכים שהכסף שלכם כאילו מושלך במורד האסלה, יום אחרי יום. אלפי שקלים בכל פעם. אין שמץ של תקווה לצמיחה עתידית. אתם מתחילים לתהות לשם מה אתם בכלל עובדים וחוסכים, אם בלאו הכי הכסף מתאדה בשוק. מה הטעם?

מה עשיתם ב-2008/09? מכרתם? החזקתם? הסתערתם על השוק וקניתם בזול?

ביל ברנשטיין כותב ב-Investor's Manifesto, שבמידה שמכרתם במהלך המשבר, סימן שסיבולת הסיכון שלכם נמוכה. אם רק החזקתם, מבלי למכור או לקנות, סיבולת הסיכון שלכם בינונית. ואם קניתם מניות בזול בתקווה לירידות נוספות –  סיבולת הסיכון שלכם גבוהה.

ברנשטיין מציע לשקלל את סיבולת הסיכון בשלב הקצאת הנכסים.  כנקודת מוצא, הוא מאמץ את כלל האצבע שלפיו גודל הפלח דל-הסיכון בתיק (אג"ח ממשלתי ומזומן) צריך להיות שווה לגילו של המשקיע, כשאת היתרה יש להשקיע במניות (לדוגמה: משקיע בן 30 יפזר את נכסיו כך ש-30% יושקעו באג"ח, ו-70% במניות).

בשלב השני, הוא טוען, יש לסגל את החשיפה למניות בהתאם לסיבולת הסיכון. משקיע בעל סיבולת סיכון נמוכה מאוד עד נמוכה  יפחית את החשיפה למניות בשיעור של 20%- עד 10%- (בהתאמה). משקיע בעל סיבולת סיכון גבוהה עד גבוהה מאוד יגדיל את החשיפה למניות בשיעור של 20%-10% (בהתאמה). לבסוף יש להוסיף לשקלול זה את המשתנים האובייקטיביים (אופק השקעה, צורכי נזילות, יציבות ההכנסה) שנידונו לעיל.

לבתולים מביננו

כל זה כמובן טוב ויפה ביחס למשקיעים ותיקים שחוו את 2008 על בשרם. אבל מה בדבר כל אותם משקיעים צעירים שעדיין לא זכו בתענוג המפוקפק לראות את תיק ההשקעות שלהם לכוד בין מלתעות הדוב?

ובכן, אם אין לכם רפרנס למציאות וטרם חוויתם טבילת אש משמעותית בשוק,  הניחו כנקודת מוצא שההפסדים המשמעותיים הראשונים שלכם  ירגישו הרבה יותר גרוע  מכפי שאתם יכולים לצפות. במילים אחרות: אל תהיו גיבורים. עדיף לקחת טווח ביטחון ולאמץ הקצאת נכסים שמרנית יותר מכפי שאתם סבורים שנדמה לכם.

גישה זהירה כזו מאפשרת לבנות את סיבול תהסיכון בהדרגה. זה עדיף בהרבה על פני ניפוץ פתאומי של הביטחון העצמי בעקבות טראומה בשווקים, שעלולה בתורה להוביל לפאניקה, לנעילת הפסדים, ולרתיעה ארוכת-שנים מהשקעה במניות.

נסו את התרגיל הבא. בחנו את תיק ההשקעות שלכם. רשמו לפניכם את גודלו של הפלח המנייתי (בשקלים, לא באחוזים). חתכו אותו בחצי. דמיינו שזה הסכום שתראו בעוד חצי שנה. הניחו שיחלפו לפחות עשר שנים עד שהפלח המנייתי ישוב לשוויו הנוכחי.  האם המחשבה על כך גורמת לכם להחליף צבעים ולקלל את הרגע שבו התחלתם להשקיע? אם כן, חזרו על התרגיל, רק שהפעם דמיינו שההפסד הוא רק 25%. אחר כך 20%. בהמשך 10%. נסו לאתר את הנקודה שבה ההפסד נעשה נסבל, והגדילו את החשיפה לנכסים דלי-סיכון בהתאם.

דוב

נהלו את הסיכון

שוק ההון היא ממלכת אי-הוודאות. הסיכון הוא אינהרנטי, ולא ניתן להעלימו או לבטלו לחלוטין – וטוב שכך, שהרי כאמור, ללא סיכון, אין תשואה.

ולמרות זאת, יש כמה דברים שאתם יכולים לעשות, כמשקיעים פרטיים, שיאפשרו לכם לנהל את הסיכון, ולהקטין למינימום את הסיכוי לכך שהמפולת הבאה תגרום לכם לנזק הרסני ובלתי הפיך.

  • זכרו שמשקיעים מפוצים עבור נטילת סיכון. כשהשוק סוער, הזכירו לעצמכם שכעת אתם "מרוויחים" את התשואה ארוכת הטווח. אלה שמתקפלים ומוכרים בשפל – מוותרים למעשה על התשואה ארוכת הטווח — לטובתכם. פרספקטיבה כזו מאפשרת לחשוב על סיכון בצורה צלולה ורציונאלית יותר. בנוסף, זכרו שהשקעה בשוק ההון היא פעילות לטווח ארוך מאוד, שיש להעריך במונחים של עשורים ולא בשנים בודדות.
  • גבשו תכנית השקעה ודבקו בה. הגדירו יעדים כמותיים, פרטו את הקצאת הנכסים שבחרתם ומדוע, וצרו מקת"גים ("מקרים ותגובות") שיסייעו לדעת כיצד לתהנהל בתרחישי שוק שונים. העלו את התכנית על הכתב. שמרו אותה במקום נגיש, כדי שתוכלו לעיין בה רגע לפני שאתם מקבלים החלטה פזיזה.
  • פזרו את ההשקעות בין מגוון נכסי השקעה, יבשות ושווקים. הקטינו למינימום את התלות בנכס השקעה בודד.
  • צרו אסטרטגיה תקופתית לאיזון מחדש של התיק ודבקו בה. איזון מחדש מחייב את המשקיע לרכוש נכסים במחיר נמוך ולמכור נכסים במחיר גבוה – ההיפך מהתנהגות של המשקיע הטיפוסי.
  • מצעו את הכניסה לשוק המניות. במקום להשקיע סכום גדול בבת אחת, חלקו אותו למנות, והשקיעו אותן לאורך זמן. כך תקטינו את הסיכון למפולת שתתרחש למחרת ההפקדה הגדולה.
  • ודאו שהרכב הנכסים בתיק ההשקעות הולם את אופק ההשקעה.
  • שלטו ברגשות. בצעו אוטומציה לתהליך ההשקעה, והימנעו מנסיונות לתזמן את השוק – זה מתכון לאסון שעלול לדרדר אתכם למעגל קסמים של פחד וחמדנות.
  • בהינתן בחירה, בחרו תמיד באפשרות הפשוטה ביותר.
  • חסכו יותר, ושאפו להקטין למינימום את תלותכם בכסף / הון פיננסי כדי לפתור בעיות.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

23 תגובות

  1. ביולוג ירושלמי

    פוסט פשוט מעולה.
    תודה רבה על כל התובנות 🙂

  2. פוסט חשוב ללא ספק. העליות הרצופות בשנים האחרונות יוצרות הרבה מתח וציפייה לקראת משבר שלא מגיע. אכן זמן טוב להעריך סיבולת סיכונים מחדש

  3. פוסט מעניין וחומר קריאה מצוין.
    הערה קלה – הציטוט המדויק של באפט הוא "כשהגאות חולפת, רואים מי שוחה ללא בגד ים״, אבל גם הפרפרזה מעבירה את המסר היטב.

  4. יפה, מלחיץ.

  5. החיפאי

    מנסה להיכנס לשוק לראשונה עם כמה מאות אלפי שקלים שצברתי. כל פעם שאני חושב שאני יודע מה אני רוצה אני מקבל רגליים קרות. הנה המחשבות שעוברות לי בראש:
    – מניות – כולם מפחידים מהתיקון/קריסה שבטח אוטוטו מגיע (או שלא…). אבל אם אפסיד עכשיו שנתיים של המשך עליות?
    – אג״חים – מתומחרים בטירוף, כל עליית ריבית תרסק אותם אז נראה לי שעדיף להימנע בשלב זה.
    – נדל״ן פרטי בארץ – אין מצב כרגע. מאמין בכחלון וכבר רואים ניצני שינוי מגמה קל.
    – נדל״ן מסחרי בארץ – אופציה טובה, אבל אין לי ידע או יתרון על פני מקצוענים שמחפשים מציאות לעבודתם.
    – נדל״ן בחו״ל – אין ידע כרגע ופחות נוח לתפעול שוטף.
    – הכנסת כסף למשכנתא – יתן לי 4% (גובה המסלול היקר שלי) תשואה אבל הכסף נסגר ולא יוכל לשמש אותי לקניית נכסים טובים יותר אם/כאשר תהיה המפולת.
    – לשים הכל על אדום (בצחוק!).
    אשמח מאד לשמוע מה דעתכם ומה הייתם עושים…

    • לפי איך שאתה מדבר.. תכסה משכנתא. זה ריבית בטוחה שתרוויח (תחסוך)

    • משכנתא זה 4% נטו, מקביל לרווח של 5.33% ברוטו באפס סיכון. אני לא רואה איפה פה ההתלבטות…

  6. מתחילת השנה הדולר צנח מול השקל ב-8% כך שהמשקיע הישראלי לא הרוויח כלום.

    • זה נכון חלקית. אצל מי שחלק מההוצאות שלו נקובות בדולרים יש תועלת בהחזקת חלק מהתיק צמוד דולר.

  7. פוסט נהדר.
    כשאני מגיע בs&p לרווח של ארבע ספרות אני משחרר אותו לחשבון דולרי.

  8. המשתנים האובייקטיבים של היחס בין גובה השכר למפולת או הוצאות מחייה נמוכות, בנוסף להערכת סיבולת סיכון זו נקודה חדשה, תודה.
    אני חושבת שלדמיין מה היינו עושים "אם" גם לא ייתן תמונה טובה ולא כמו נסיון על רטוב.
    הכי קרוב לדעתי הערכת סיבולת סיכון על רטוב למי שורם חווה מפולת, זה לגזור מהסיבולת וסף הכאב (+ משמעת עצמית) מתחומים אחרים בחיים כמו ספורט.

    • טרם*

    • מצטער אבל את טועה. אין שום דרך להקביל את הסיבולת שלך בספורט לזה. איך העובדה שאת מסוגלת לדחוף את עצמך לרוץ עוד חצי קמ קשורה ליכולת שלך לראות את החסכונות שלך, מפעל החיים שלך, הולכים ונמחקים במשך שנים.
      כתבתי שנים ולא חודשים, כי הסולידית טועה. משבר 2008 היה משברון. קריסה של חודשים ספורים ואז אופוריה מטורפת שנמשכה עד היום, ונותנת לאנשים תחושה שגויה שהם עמידים במשבר כי הם לא חוו באת משבר אמיתי והרושם שיש להם הוא שהשוק בסופו של דבר רק עולה. הייתי בשוק ב2008, התיק שלי נחבט בבערך 10% ב"משבר" ואז הכפיל את עצמו תוך פחות משנתיים.
      לעומת זאת ב2001 לא הייתי בשוק באופן פעיל, אבל התחלתי לעבוד בחברה בדיוק כשהמשבר התרחש והתמזל מזלי וקיבלתי חבילת אופציות יפה כשהמניה היתה בשפל היסטורי כך שמאד עניין אותי מצב השוק. אז הדעיכה והדישדוש נמשכו כמה שנים, חברות ענק שהיו שוות עשרות מיליארדים נמחקו, המוני אנשים פוטרו ולא מצאו עבודה במשך שנים, והייאוש היה גדול. אף אחד לא ראה תיקווה, וגם אני מימשתי אופציות ברגע שהמניה עלתה קצת כל פעם, כי מי האמין שאי פעם הכל יתאושש.
      זה מה שאנשים צריכים לשאול את עצמם, כמה חסין אני כשהתיק נחתך ב50%, אני מפוטר, ואין הרבה סיכוי למצוא עבודה במשך כמה שנים. 2008 זה היה סתם מכה קטנה בכנף, לא משבר אמיתי.
      מה שכן כתבה נכון הסולידית שאין דין תיק של 20 אלף כדין תיק של 2 מליון. הרבה יותר קל לחשוב שאתה חסין כשההפסד האבסולוטי קטן.
      מה שכן, היא חוזרת על השטות הקבועה של מיומנויות החיים שמחסנות ממשבר. אם נאסוף את המיומנויות שלה ביחד נקבל חיסכון של עשרים שקל בחודש

      • בן אדם שלא רץ "מימיו" כנראה יעריך את הכושר הגופני שלו יתר על המידה ולמרות שתכנן רבע שעה, כנראה יוותר אחרי 5 דקות מכאבי התכווצויות.
        כושר דורש משמעת עצמית, עמידה בתוכנית המקורית וסיבולת.
        זה כמובן לא בדיוק כמו תיק השקעות שקורס לכמה שנים, אבל יש מספיק דמיון לקבל מושג עצמי בשביל "הבתולים" שביננו.

        מחשבה ילדותית לחשוב מראש שלא תסבול כלל, אלא עד כמה.

        • גם רצתי בעברי וגם אני רץ בבורסה. הנטיה שלנו היא תמיד להעריך את עצמנו לחיוב יתר על המידה. כמעט כל מי שנכנס ושואל לגבי תיק מומלץ אומר שיש לו עמידות גבוהה להפסד, וזה בגלל שהם לא באמת חוו הפסד של תיק גדול אז הם מניחים שהם יעמדו בזה. בגלל זה כתבתי ש2008 היא לא דוגמא טובה למשבר, כי המשבר נמשך זמן קצרצר ולא נסגרו חברות ענק, ולא היו פיטורים המוניים בלי סיכוי למצוא עבודה. 2001 היא דוגמא הרבה יותר טובה למשבר

  9. או כמו שפרד שווד כתב לפני יותר מ80 שנה -There are certain things that cannot" be adequately explained to a virgin by words or pictures.”

  10. שלומית

    פוסט מעולה! תודה על התובנות החשובות…

  11. הכי טוב שקראתי!

  12. קצת מצחיק לדבר על ׳חסיני הסיכון׳ שקונים כאשר השוק זול לאחר מפולת.

    מי שלא מתרגש מתנודות בשוק בד״כ מחזיק תיק בעל אחוז מניות גבוה יחסית, ואת השאר מחזיק באג״ח וכדומה. כאשר יש מפולת מערכתית כמו ב-2001 ו-2008 וכיו״ב, כל השוק נופל, גם המניות וגם אגרות החוב. כך שאותו חסין סיכון נשאר עם ניירות שנחתכו בערך ב50%, אולם אין לו מזומן להשקיע. הוא פשוט נשאר בשוק עד שהוא עולה חזרה.

    דוקא מי שפוחד מסיכון ומחזיק אחוז גבוה יחסית מהתיק במזומן או שווה ערך יכול לנצל מפולות בשווקים. אלא שאז אנחנו כבר נכנסים לעניינים של תזמון שוק. המסקנה שלי מכל הענין היא שיש לדבוק בחוקי הסולידית באש ובמיים, ולרכוש ניירות ערך בסכום קבוע בפרקי זמן קבועים ללא קשר למצב השוק.

    • לא בהכרח.
      תעבור טיפה על ההיסטוריה ותגלה שאותם מחיקי תיקים של 100% מניות קיבלו דיבידנדים מאוד נאים במהלך משברים שבאמצעותם הם יכלו להמשיך ולרכוש עוד מניות בנוסף לחסכונות השוטפים שלהם.

      הפחדנים שישבו על מזומן ככל הנראה המשיכו לשבת על מזומן גם במהלך 2009 וככל הנראה אפילו בתחילת 2010 כי "זו רק עליה לפני נפילה יותר גדולה" (תרגיש חופשי לחפש בגוגל מאמרים שכאלו מתחילת 2010 ותמצא המון).

  13. תודה רבה על הפוסט זה אכן זמן מעולה לחשוב על הסיכונים.
    האם מחשבה על אסטרטגיה אחרת של להעלות כל הזמן את הסיכון באה בחשבון.
    למשל התחלתי עם תיק שהסיכון בוא נמוך יחסית
    20% מדדי מניות
    30% אג"ח מדינה ארוך
    30% אג"ח מדינה קצר
    20% זהב
    וההמשך זה לעשות הפקדות כל רבעון כך יעלה פלח המניות ל 40%, 25% אגח ארוך, 20% קצר, 15% זהב.

    כך כאשר יהיו ירידות גדולות אז התיק ישאר יציב מצד אחד ומצד שני תהיה אפשרות לאזן אותו וכך לקנות מניות בזול.
    מה שנקרא הפוך על הפוך 😀
    מה אתם אומרים?

  14. מה שלי עזר לעשות את הכניסה לשוק,
    היה לחלק את התיק פיקטיבית לשני תיקים, תיק השקעה לטווח בינוני-קצר -> כל הכסף שאני אולי אצטרך ב5 שנים הקרובות
    ותיק טווח ארוך -> כל השאר.
    הוצאתי לצד עוד כסף חירום -> עלות חודש מחייה * X חודשים
    ואז נשאר לעשות ממוצע ולרכוש בהתאם.
    כך גם אם יש נפילות בשוק, הם מתחלקות, פקטיבית, על שני התיקים.

השאר תגובה