תאורטית, השקעה מנייתית סדירה יכולה בהחלט לסדר לילדים שלכם עצמאות כלכלית עשרות שנים לפני גיל הפרישה המקובל.
השאלה המעניינת היא אם בכלל ראוי לעשות את זה.
הפרספקטיבה שלי מצומצמת בעניין משום
שאין לי ילדים, ולכן כדאי להתייחס אליה בערבון מוגבל. למרות זאת, אינסטינקטיבית, אני חושבת שהתשובה לשאלה הזו שלילית.
עצמאות כלכלית היא התוצר, או ה”פרס”, שאותו מקבל אדם שלומד “לאלף” את הכסף, לשלוט בו, ובעיקר – לא להישלט על ידו.
החיסכון המפלצתי שאדם צובר בחייו הוא ביטוי ליעילות, כושר תכנון, משמעת, יכולת דחיית סיפוקים, ובעיקר – יכולת לשחות נגד הזרם ולהפנות עורף לביצה הצרכניסטית — שמעדיפה לחיות את הרגע ולבזבז כל שקל שהיא מכניסה.
תהליך הלמידה הזה הוא תהליך אישי, עצמאי, ומבוסס על החלטות אישיות, עבודה קשה והתמדה. זה משהו שלטעמי ילד צעיר צריך לחוות על בשרו, ללמוד, ולהשיג – לא לקבל מן המוכן.
“בוכטה” ענקית של מזומנים שנוחתת על הילד משום מקום,
מבלי שהוא עצמו יודע איך להתנהל עם כסף, היא הדבר הרחוק ביותר ממחולל “עצמאות” או “אי-תלות” שאפשר להעלות על הדעת.
למעשה, היא מחוללת את ההיפך המוחלט: מעמיקה את תלותו הכלכלית של הילד בהורה ומפחיתה את המוטיבציה לעבור את תהליך הלמידה הזה באופן עצמאי.
אם נאמר לילד קטן שכל שעליו לעשות כדי להסתדר כלכלית בחיים הוא לשרוד עד גיל 40-35 –נדמה לי שנסב לו יותר נזק מתועלת. מעשית, הבטחת מתנה מהסוג הזה עלולה ליצור “
סיכון מוסרי” שרק יעודד אותו להתנהג בחוסר אחריות.