מסיכום התובנות בבלוג יש אווירה שפרישה מוקדמת מהווה יעד בפני עצמו 'עצמאות כלכלית', אני חושבת שצריך להסתכל על עבודה במבט רחב יותר.
האם העבודה עבורי היא רק אמצעי לפרנסה הרע במיעוטו או שדרך העבודה אני מגשימה את עצמי. האם נכון להשקיע את המאמץ בשנים הראשונות בצבירת הון במטרה להשיג חופש או במציאת עבודה שתביא סיפוק, כשהדרך לכך היא התמקצעות במה שאני רוצה לעשות, חיפוש מקום עבודה מתאים או פיתוח עסק עצמאי בתחום, כשבמקביל לתת מבט איך אפשר מההתמחות שלי להכניס כסף יותר מהממוצע.
לדוגמה אני אוהבת את החינוך וההוראה אוהבת את הילדות הקטנות מתמלאת סיפוק מהקידום שלהם, מלכתחילה הבנתי שעבודה בחינוך לא מכניסה הרבה אבל זה מה שאני אוהבת ובעבודה זו אני שמחה "לשרוד" עד הפנסיה (אולי בהמשך הדרך אני יראה את הדברים אחרת מי יודע). לעומת זאת עבודה שכל תכליתה היא כסף לדוגמה חנות מסחר וכדומה לא ענינה אותי בצעירותי ולא היום.
דוגמה נוספת בעלי שב"ה מכניס הרבה, עושה את מה שהוא רצה לעשות כשהוא חשב על עבודה (כעשר שנים מהחתונה - עד אז הוא למד), כשהא מתחיל ממש מלמטה ועושה שלל תפקידים בתחום, לקח הרבה שנים להתקדם, אבל הוא נהנה לאורך כל הדרך, הוא עשה את מה שהוא יודע ואוהב התמקצע בתחום, ב"ה היום הוא מנהל בתחום כשלצד הניהול הוא מחזיק עסק עצמאי באותו תחום עיסוק.
נכון אין לי את החופש לבחור לעשות מה שאני רוצה כרגע אני לא יכולה לקום ולנסוע לטיול, אני מחויבת לעבודה, אבל אני מגשימה את עצמי בעבודה אני מלאת סיפוק ושמחה, אני פוגשת נשים שלמדתי אותם לפני שנים והם זוכרות ומוקירות.
אני לא חושבת שיש דרך להגשמה עצמית זו שלא דרך המחויבות לעבודה, באם הייתי מחליטה בגיל צעיר שאני מעדיפה הון ובאם בגיל צעיר הייתי נחשפת לתכנים של הסולידית ופועלת במגמה להגיע לפרישה בגיל צעיר, המחיר היה שלא הייתי עובדת בהוראה.
לסיכום לדעתי נכון לצעירים לחשוב איך הם עובדים במה שהם אוהבים לעשות, במה שהם יגשימו את עצמם לצד זאת לחשוב איך מתפרנסים מאותה מקצוע.
האם העבודה עבורי היא רק אמצעי לפרנסה הרע במיעוטו או שדרך העבודה אני מגשימה את עצמי. האם נכון להשקיע את המאמץ בשנים הראשונות בצבירת הון במטרה להשיג חופש או במציאת עבודה שתביא סיפוק, כשהדרך לכך היא התמקצעות במה שאני רוצה לעשות, חיפוש מקום עבודה מתאים או פיתוח עסק עצמאי בתחום, כשבמקביל לתת מבט איך אפשר מההתמחות שלי להכניס כסף יותר מהממוצע.
לדוגמה אני אוהבת את החינוך וההוראה אוהבת את הילדות הקטנות מתמלאת סיפוק מהקידום שלהם, מלכתחילה הבנתי שעבודה בחינוך לא מכניסה הרבה אבל זה מה שאני אוהבת ובעבודה זו אני שמחה "לשרוד" עד הפנסיה (אולי בהמשך הדרך אני יראה את הדברים אחרת מי יודע). לעומת זאת עבודה שכל תכליתה היא כסף לדוגמה חנות מסחר וכדומה לא ענינה אותי בצעירותי ולא היום.
דוגמה נוספת בעלי שב"ה מכניס הרבה, עושה את מה שהוא רצה לעשות כשהוא חשב על עבודה (כעשר שנים מהחתונה - עד אז הוא למד), כשהא מתחיל ממש מלמטה ועושה שלל תפקידים בתחום, לקח הרבה שנים להתקדם, אבל הוא נהנה לאורך כל הדרך, הוא עשה את מה שהוא יודע ואוהב התמקצע בתחום, ב"ה היום הוא מנהל בתחום כשלצד הניהול הוא מחזיק עסק עצמאי באותו תחום עיסוק.
נכון אין לי את החופש לבחור לעשות מה שאני רוצה כרגע אני לא יכולה לקום ולנסוע לטיול, אני מחויבת לעבודה, אבל אני מגשימה את עצמי בעבודה אני מלאת סיפוק ושמחה, אני פוגשת נשים שלמדתי אותם לפני שנים והם זוכרות ומוקירות.
אני לא חושבת שיש דרך להגשמה עצמית זו שלא דרך המחויבות לעבודה, באם הייתי מחליטה בגיל צעיר שאני מעדיפה הון ובאם בגיל צעיר הייתי נחשפת לתכנים של הסולידית ופועלת במגמה להגיע לפרישה בגיל צעיר, המחיר היה שלא הייתי עובדת בהוראה.
לסיכום לדעתי נכון לצעירים לחשוב איך הם עובדים במה שהם אוהבים לעשות, במה שהם יגשימו את עצמם לצד זאת לחשוב איך מתפרנסים מאותה מקצוע.