עכשיו הסתכלתי על התאריך בפוסט המקורי, וראיתי שעברה עוד שנה. וואו, איך הזמן עף.
אז מה קרה בזמן הזה:
תיק ההשקעות היה משעמם כמו שרק תיק פסיבי יכול. יושב בשקט, זז עם השוק למעלה למטה ולצדדים, ותופח לאיטו מההפקדות. משעמם.
במישור הפיננסי בכללי, אני עומד לא-כזה-הרבה-זמן לפני כניסה לקבע, מה שצפוי להביא להגדלה די משמעותית של ההכנסה. זמן להגדיל את הסכום המוחלט של החיסכון, ולערוך היכרות מקרוב עם אינפלציה אישית.
לא הצלחתי להיגמל מקריאת רעש שמתחזה לחדשות פיננסיות, אבל אני כבר יותר מזלזל בכותרות, ומצפה ש"וול סטריט בנפילות החדות ביותר.." ייתרגם ל"ירידה של אחוז וחצי ביום, שמחר כבר כולם ישכחו ממנה".
שמתי לב שאני חש רתיעה מסוימת משיחות על השקעות עם חברים (מלבד החבר שהכיר לי את הסולידית). בדרך כלל זה רק הגיוני, יש דברים יותר מעניינים בעולם, אבל גם כשנושא עם הקשר פיננסי עולה (מה שקרה לטבע, האם לסגור תכנית חיסכון, נדל"ן כצורת השקעה יחידה) יש לי מה, אבל אני מרגיש איזה מחסום מכל דיבור בנושא. משהו בין חשש מהתנשאות לתחושת חוס שייכות ל"דיבורים של מבוגרים" כאלה. בשבועות האחרונים יצא לי לשבור מעט את המחסום הזה, מה שאני רואה כהתפתחות חיובית. בתקווה למצוא עוד בני שיח מתעניינים, כי יש גבול כמה אפשר לחפור לאדם אחד
.