בנימה אחרת יש לנו בישראל נטייה לחשוב שאנחנו מרכז העולם. ורק אצלנו יש יוקר מחיה ופקקים ותשתיות מימי הבניים.
גם אם זה נכון וגם אם לא, זה פשוט לא משנה.
אשמח שתסבירי לי מדוע ישראלי שסובל ממצב פסיכולוגי או רפואי חריג, שהיה מקבל תמיכה מכל מדינה מתפקדת אחרת אבל ספציפית בישראל אינו זכאי לעזרה. בנוסף לזה, צריך להתמודד עם יד קשורה מאחורי גבו, עם פוליטיקה ישראלית בעבודה, עם "חוצפ'ה ישראלית" שביבי אוהב להתגנדר בה, עם פקקים במערכת כבישים לא יעילה, עם זיהום אוויר לא קטן רוב הזמן לפי אתר איכות הסביבה, עם ריכוזיות גבוהה, הון-שלטון, מזג אנושי חם לטוב ולרע, וגם מזג אויר חם ולחות..
ואם לא דיי בכך, גם טילים איראניים מעל הראש, מחבלים מתאבדים ותקיפות ממדינות שכנות.. ותירוצים בנוסח "רמת החיים לא משהו כי צריך להזרים הכסף למלחמה מול לאיראן/הבעיה הישראלית-פלסטינית/ביטחון ידה ידה ידה"..
וכל זה בשביל לשרוד עם הראש ממש מעט מעל המים, להבדיל ממדינות אחרות שבהן מאמץ = רמת חיים גבוהה.
ואחרי כל זה, הישראלי הזה פוגש ישראלי אחר שחי 10 שנים בפרבר נעים ונוח באחת ממדינות ארה"ב, שמעדכן אותו שהוא מצביע למפלגה אנטי-ציונית, לדוגמה.
גם אם המצב הזה דווקא מועיל לישראלים, וחוקי לגמרי גם במדינות אחרות, עדיין יש כאן דילמה מוסרית שזועקת לשמים. גם ראוי לזכור שדעה פוליטית ובחירה איזה פתק לשים בקלפי מושפעים בהכרח ממצב העניינים במדינה, ומהקשיים וההטבות שהאזרחים נהנים או סובלים מהם. במקרה שלי לדוגמה, בגלל אותו דטרמיניזם ישראלי כבר שנים שאני לא הולך לקלפי, ואני מסוגל להעלות בדעתי שיש כמה ישראלים בחו"ל שתחילה הייתה להם עמדה מאוד ברורה בעד ציונות, יהדות, ישראליות.. ואחרי שהם חיו לצידם של מתנגדי ציונות, העמדה שלהם נהפכה לפחות חזקה ובטוחה.
ציינתי דוגמה שכביכול לישראלי המקומי "קשה" יותר בהשוואה לישראלי השוהה בחו"ל, המצב גם יכול להיות הפוך והטענה שלי על דילמה מוסרית עדיין תהיה תקפה לגמרי.
אנחנו בני אדם ומושפעים מכל זה, לכן יש מקום לבחון את האפשרות הזאת מחדש לדעתי.