בנסיון חיי, 30% סיכוי של sh*t happens זה מספיק כדי לעשות פעולה מחושבת למנוע בעיות. רק דיברנו על קורונה, נכון? שיעורי המתגרשים גבוהים כרגע משיעורי הנדבקים בקורונה. :-P
אני אגיד לך מה הנסיון שלי: היתה לי הסכמה לגבי משהו עם הגרוש שלי בנושא חלוקת הרכוש. באותו הרגע, לא היתה שום בעיה, והוא גם כתב בכתב ידו וחתם על דף קרוע מהמחברת של אחד הילדים שהוא קיבל ממני X ש"ח בנוגע לענין כלשהו. שנה לאחר מכן, בבית משפט, הוא עמד והעיד שלא קיבל את הסכום. הוא עמד שם, הזיל דמעה, ואני בטוחה שמבחינתו הוא לא שיקר. הוא לחלוטין שכח שקיבל את הסכום הזה והוא פשוט כעס מאד, ובראש שלו, זה הסתדר שדפקתי אותו גם בנושא הזה. כשהוצאתי את המסמך והראיתי לשופט, והוא שאל אותו מה כתוב שם (זה היה כתוב בכתב היד שלו), הוא לא הצליח להסביר. בסוף הוא ניסה לטעון שהוא בכלל לא זוכר שכתב את זה, ושאולי אני הכרחתי אותו לכתוב את זה בהזדמנות אחרת, ואולי הוא כתב תאריך לא נכון ואולי... השופט הסתכל על זה ואמר שהוא מאד "משכנע", אבל המסמך אומר אחרת ואין שום סיבה שאדם בתהליך גירושין יכתוב בעצמו משהו שהוא לא מתכוון אליו ויחתום עם תאריך לא נכון. יותר מזה, כשהשופט הסתכל על זה, הוא בכלל טען שאני לא חייבת לו את הסכום הזה, והסביר שחוקית זה לא כסף שהגיע לו, ואפילו דרש ממנו להחזיר לי את כל הכסף. זה מראה ש: א. הזכרון שלנו לא שווה כלום כשאנחנו מאד פגועים. ב. אנחנו לא מבינים מספיק בחוק ואנחנו לעתים קרובות מסכימים, בסיטואציה רגשית, למשהו שכשיושבים עליו בשקט, עם עורך דין מנוסה, מדובר בצורה רציונלית ומעובד כמו שצריך.
אחרון, גם לא רק למקרה של גירושים, במקרים של צוואות, למקרה חו"ח שאחד מבני הזוג נפטר בגיל יחסית מוקדם, ואחר כך השני חי ולפעמים יש לו זוגיות שניה, הסכם ממון יכול לעזור מאד בקביעת הרכוש ששייך לכל אחד מבני הזוג. שוב, זו ההמלצה שלי, כל אחד שיעשה מה שנראה לו.
