חלק מהדברים אכן במגמת ירידה (בין היתר בעקבות פעולות נמרצות של הממשלה הנוכחית לדרדור ישראל),
אבל לדעתי חלק גדול מהסיבה שהציבור חושב כך הוא פשוט כי בעיות שהיו קיימות זמן רב הולכות ונחשפות.
אנחנו רואים דברים דומים אבל מפרשים אותם אחרת.
הממשלה מורכבת מנבחרי הציבור. נבחרי הציבור
נבחרו. הם מקדמים (או לפחות אמורים לקדם) חוקים שחשובים לבייס הבוחרים שלהם, משום שבזכות זה הם מקווים להישאר בממשלה ואולי אף להיבחר שוב.
אני מסכים שהממשלה הנוכחית יוצרת בעיות רבות, אבל הממשלה היא לא הבעיה המרכזית אלא רק התסמין. הבעיה המרכזית היא המטרות והרצונות של האנשים שבחרו בממשלה.
הרי העובדה שיש בעיות מהותיות שקיימות כבר זמן רב מעיד על סדר העדיפויות של הבוחרים לאורך ממשלות רבות. אם ניקח לדוגמה את נושא החינוך (שנסכים עליו כמהותי להווה ולעתיד המדינה בכל הרבדים, באופן ישיר ועקיף):
1. חינוך והשכלה מתבסס על מורים ועובדי הוראה. ולמרות זאת, לצעירים ששוקלים מסלול אקדמי יש כיום תגמול שלילי בבחירת מסלול הוראה: שכר נמוך מאוד, תנאי עבודה קשים, פנסיה מבישה. זאת בניגוד מוחלט לתגמול החיובי של מקצועות אחרים רבים (עם נטיה חזקה לעולמות ההייטק הרווחי, שלעיתים אף ניתן להיכנס אליו אחרי קורס הכשרה מקצועי של מס' חודשים בלבד). לכן סביר שמי שבוחר
ונשאר במסלול הוראה לרוב עושה זאת בלית ברירה. ולכן, מתוך הנחה שחלק משמעותי מהמורים שנכנסו למערכת בשנים האחרונות הם בעלי השכלה בינונית-נמוכה ויכולות דומות, רמת ההוראה ותוצריה צפויה להיות תואמת.
2. רבות מהמורות הוותיקות שהתחילו לפני 30-40 שנה קרובות לפרישה או שכבר פרשו כחלק מתוכנית פרישה מוקדמת. כמובן שקודמותיהן כבר פרשו לפני כן. בשונה מהצעירים מסעיף 1, כשהמורות הוותיקות בחרו בהוראה, התנאים אז היו משמעותית פחות גרועים ביחס להיום. חלקן אפילו זכו ונכללו בהסכמי פנסיה תקציבית. התנאים למורים מעולם לא היו טובים, אבל בעבר הם לפחות איפשרו שיפור שכר לפי ותק והכשרה, כך שהיו נוחים מספיק עבור מי שהמסלול התאים לו. ז"א שמשום שבעבר לא היה תגמול שלילי במיוחד בבחירה במסלול הוראה, סביר שלפחות חלק מאלו שבחרו בהוראה בעבר היו עם השכלה טובה ויכולות גבוהות, וכך גם היתה רמת ההוראה שלהם ותוצריה (שניכרים במשק הנוכחי).
3. בהמשך ישיר לשני הסעיפים הקודמים ובגלל הפער בין קצב הפרישה לקצב ההעסקה, יש בשנים האחרונות מחסור גובר והולך במורים. כיום זה אף דוחף בתי ספר להעסיק "מורים" ללא תעודת הוראה כממלאי מקום (עובדה מבוססת עדות ממקור ראשון), אף על פי שמשרד החינוך אוסר על כך דה יורה. התופעה הזאת מחמירה את הירידה ברמת ההוראה שבלאו הכי מדרדרת. וכשרמת ההוראה יורדת, לא בלתי סביר להניח שגם רמת ההשכלה והחינוך יורדים בהתאם. והירידה של אלו צפויה להשפיע לרעה על כל תחומי החיים במדינה בהתאם.
אומנם זרעי הבעיה הזאת נשתלו כבר מזמן על ידי ממשלות שונות ועל ידי הסתדרות/ארגון המורים, אבל "עונת הקציר" התעכבה בזכות זמן ההגעה הארוך של פרישת המורות הוותיקות. לכן בפועל הפירות הראשונים של הבעיה הזו נקצרים רק עכשיו. התלמידים הראשונים שבאמת חווים את הכשל הזה (שאף הוחמר בגלל שיבושי הקורונה והמלחמה) הם כרגע בחטיבה ובתיכון.
מרחק של 1-6 שנים מזכות הצבעה ו3-9 שנים מכניסה למעגל העבודה.
איזה עתיד צפוי להם ולצעירים מהם? אם ההשכלה פחות טובה, מה האחוז מתוכם שיצליח להתקבל לתואר רלוונטי ולהתחרות בעובדים ותיקים על משרה טובה שתכניס להם משכורת מספקת? מה האחוז שיצליח ליזום וליצור עסקים חדשים ומוצלחים שיתמכו במשק ובהיצע המשרות? מן הסתם לא 0%, אבל סביר שמשמעותית פחות ביחס לקודמיהם. וללא שינוי מהותי בתנאי המורים סביר שהמגמה הזאת רק תלך ותחמיר.
כל זה היה רק תיאור שטחי של בעיה אחת בלבד, מני רבות, שנובעת מבחירות הציבור לאורך שנים. ובהתחשב בשלל הבעיות הנוספות והשפעתן הנוכחית, לא אתפלא אם במהלך העשור הקרוב ישראל תתחיל להזכיר מדינה דרום אמריקאית (סטייל קולומביה, ונצואלה, ברזיל) בכל הנוגע לפשיעה, לשחיתות, לשלטון, לשירותים הציבוריים, להשכלה, ואולי אפילו לכלכלה (שכנראה תהיה אחרונה להיות מושפעת).
בכל מקרה, לשאלת פות"ש, ולהוציא מקרה של ברבור שחור, לא צפוי שכל זה ישפיע על כלכלת ישראל באופן מהותי בשנתיים הקרובות.