מה לדעתכם הסיכונים בישראל ?

[isalidiq]

אני לא טוען כמובן שזה דבר טוב או רע, אבל להתעלם מהמציאות זו שיטה לא יעילה במיוחד.

אני מסכים איתך, אבל חושב ש- @האחד מתכוון מבחינת השיח ביום יום בין אנשים, לאו דווקא בחדשות עצמם.
כלומר בישראל חושבים שכל בנאדם שני בקנדה מדבר על ישראל (לטוב או לרע), כשבפועל זה לא מעניין אף אחד (כדבריו).

 

[האחד]

התכוונתי לשניהם. בין האנשים בכלל לא אכפת לאף אחד מישראל אלא אם כן שומעים שאתה מישראל ואז שואלים אותך מה דעתך. לגבי החדשות אין לזה שום קשר לכמות האוכלוסייה במדינה כי הבעיות בישראל הן על הגבול וזה בעיות שנמשכות כבר עשרות שנים לעומת סוריה שזה רק שנים ספורות.
ויש כאן כל הזמן בלאגן אז כשיש בלאגן מזכירים את זה באיזה שורה בחדשות אבל זה באמת לא מקבל יותר מאיזה שורה בתחתית החדשות, אז כן כשאתה מריץ מנוע חיפוש הוא יאסוף את השורה הזאת ואם כל יומיים יש איזה בלאגן חדש בישראל אז כל יומיים ישראל תופיע לעומת סוריה שהיה שמה בלאגן מרוכז במשך כמה חודשים\שנים וזהו.
לרוב לא מזכירים מדינה בחדשות כשהבעיות הן פנימיות, ובסוריה הבעיות ברובן פנימיות. גם על ישראל אף אחד לא ידבר על זה שמפגיני ימין תקפו מפגיני שמאל.

 

[יעקב 1]

אף אחד לא חושב שישראלי ממוצע בטוח שאזרחי הולנד פותחים את היום בשאלה ''מה קורה היום בישראל?''.
השאלה הייתה האם המדינה הזו יותר מעניינת משאר המדינות בעולם.
אינדיקטור לא רע לשאלה הזו היא מידת האיזכור בעיתונות העולמית, גם אם זו שורה אחת בעיתון.
היית מנחש שישראל תהיה במקום הראשון?
תירוצים אד הוק, אפשר לייצר בקלות, אבל בשביל להציב סימן שאלה גדול זה מספיק בהחלט.

 

[oferM]

נו ברצינות, באותה מידה יכולת לכתוב שלא קראת.

הנתונים שם מדהימים.
מבחינת מספר האיזכורים האבסולוטי של מדינות העולם בחדשות, סין נמצאת במקום הראשון, שזה דיי הגיוני. במקום השני נמצאת ארצות הברית, שזה עדיין הגיוני, ובמקום השלישי - ישראל הקטנה שלנו, עם אוכלוסייה שהיא 3% מזו של ארה''ב וכמה עשיריות האחוז מזו של סין.
לפני הודו הענקית, לפני רוסיה ואוקראינה בריטניה צרפת וכל שאר מדינות העולם.

ונתון עוד יותר מוזר.
כאשר מנרמלים את האיזכורים לנפש, ישראל נמצאת במקום החמישי, אבל אם בודקים קצת יותר לעומק מגלים כי 4 המדינות הראשונות בטבלה הן פסבדו מדינות, הוותיקן, נאורו, מונקו ואיי פלאו. כולן מדינות בעלות מספר תושבים נמוך מזה של גבעתיים.
ולסיכום, ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם, מבחינת איזכורים לנפש, ובמקום השלישי בעולם במספר אבסולוטי של איזכורים בתקשורת.

ורק נזכיר, שבסכסוכים אחרים בעולם נהרגו הרבה הרבה הרבה יותר אנשים מכל הסכסוך בן שבעים השנים שלנו.
רק במלחמת האזרחים אצל סוריה שכנתנו נהרגו כחצי מיליון אנשים.

השונות הזו מצריכה הסבר, ולטאטא אותה מתחת לשטיח לא יעזור כלום.
אני לא טוען כמובן שזה דבר טוב או רע, אבל להתעלם מהמציאות זו שיטה לא יעילה במיוחד.

לגבי אזכורים לנפש - כנראה מדינות עם אוכלוסיה קטנה זוכים להרבה אזכורים לנפש. כנראה מדד לא רלבנטי.

לגבי אזכורים אבסולוטיים - אם נניח,באופן תאורטי לחלוטי, שהיינו מבצעים רצח עם של הפלסטינאים או משהו בסגנון. זה מושך תקשורת. בלי ככ קשר לגודל.

דוגמה: הרוצח טד באנדי.

 

[Joe_1]

אני רוצה להשקיע בהיתוך קר.

יש מגבלה פיזיקלית לגודל של ביט. לכן כבר לא מצליחים להתקדם בקצב של חוק מור ויגיעו לרוויה.
לשיטות תוכנה חדשות יש הרבה מקום. אבל ב100 השנים האחרונות רוב השיפור הטכנולוגי הגיע מנגישות לחומרה ואנרגיה.
קיוביטים עשויים להיות יעילים גם לחישובים קלאסיים.

ראשית בקשר לקיוביטים -
מבחינת כוח חישובי יש שיח ער היום לייעול צריכת האנרגיה מעבר לחישובי ענן. זה אומנם לא חוק מור קלאסי אבל ברגע שלא אכפת לי מגודל ה'יפ כי המחשב שלי יושב בכלל באיזה חור באריזונה, עדיין אפשר להכפיל את כוח המחשוב באמצעות הוזלה של צריכת החשמל / ייצור החום ואפילו שטח.
כל זה בלי לקחת בחשבון בכלל את שיטות התוכנה החדשות שכפי שציינת צפויות להביא לשיפור משמעותי בחישובים מסויימים. אנ לא חושב שלקיוביטים יש קשר כאן, זה פשוט כלי מאוד שונה.

בקשר להיתוך קר, לי זה נמע קצת לא סביר... שמעתי שיש נסיונות להקטין את פוטנציאל הדחייה עם כל מיני חלקיקים אקזוטים אבל אני סבור שכימית לא אפשרי לקרב גרעינים מספיק כדי להקטין את פער הפוטנציאל בצורה מספקת להיתוך בטמפרטורת החדר.
הבעיה בסוף היא שסקאלת האינטקאציה של גרעינים היא פמטו מטר אל מול אנגסטרם של אנטראקציות כימיות. יש כאן 5 סדרי גודל שצריך לעבור כדי לבצע היתוך וזה דורש או מאיץ או טמפרטורה מאוד גבוהה. בינתיים כל שיטות ההיתוך מתבצעות כך ואני לא מתפלא.

 

[שלומו]

ראשית בקשר לקיוביטים -
מבחינת כוח חישובי יש שיח ער היום לייעול צריכת האנרגיה מעבר לחישובי ענן. זה אומנם לא חוק מור קלאסי אבל ברגע שלא אכפת לי מגודל ה'יפ כי המחשב שלי יושב בכלל באיזה חור באריזונה, עדיין אפשר להכפיל את כוח המחשוב באמצעות הוזלה של צריכת החשמל / ייצור החום ואפילו שטח.
כל זה בלי לקחת בחשבון בכלל את שיטות התוכנה החדשות שכפי שציינת צפויות להביא לשיפור משמעותי בחישובים מסויימים. אנ לא חושב שלקיוביטים יש קשר כאן, זה פשוט כלי מאוד שונה.

בקשר להיתוך קר, לי זה נמע קצת לא סביר... שמעתי שיש נסיונות להקטין את פוטנציאל הדחייה עם כל מיני חלקיקים אקזוטים אבל אני סבור שכימית לא אפשרי לקרב גרעינים מספיק כדי להקטין את פער הפוטנציאל בצורה מספקת להיתוך בטמפרטורת החדר.
הבעיה בסוף היא שסקאלת האינטקאציה של גרעינים היא פמטו מטר אל מול אנגסטרם של אנטראקציות כימיות. יש כאן 5 סדרי גודל שצריך לעבור כדי לבצע היתוך וזה דורש או מאיץ או טמפרטורה מאוד גבוהה. בינתיים כל שיטות ההיתוך מתבצעות כך ואני לא מתפלא.

יעילות אנרגטית יכולה להיות מושגת על ידי שימוש בחומרה מסוג שונה. למשל מחשוב עם רכיבים אופטיים יכול להיות יעיל יותר.
ממה שאני מכיר לחישוב קלאסי צריך פחות קיוביטים לעומת ביטים. היום זה לא רלוונטי כי קיוביטים עולים הרבה סדרי גודל לעומת ביטים.

הזכרתי גילוי היתוך קר בתור הגזמה לגילוי מוליך על בטמפרטורת החדר. יש לי רעיון הזוי שבטמפ' מאוד נמוכות ייתכן היתוך בגלל התרחבות פונקציית הגל (יש כזה אפקט בכימיה) אבל אני לא מהתחום.

 

[שלומו]

הבעיות בישראל הן על הגבול וזה בעיות שנמשכות כבר עשרות שנים לעומת סוריה שזה רק שנים ספורות.

הבעיות בסוריה שקמה שנתיים לפני מדינת ישראל קשות הרבה יותר מאשר של ישראל גם בממוצע רב שנתי. ייצרו והשתמשו בסוריה בנשק כימי יותר מכל מדינה אחרת בעולם. המלחמה האחרונה בה נמשכת 15 שנה ולא כמה שנים ספורות. הבעיות של סוריה ממש לא רק פנימיות יש בסוריה מאבק בין אירן רוסיה תורכיה אמריקה ישראל המפרציות הסוניות וג'יהאד עולמי. היא גם ייצרה והפיצה סמים בכל רחבי המזרח התיכון.

כרגע מסתמן שיהיה בה שליטה ג'יהדיסטית בחסות תורכית עם שליטה אמריקאית באזורים של הנפט והכורדים ונמל רוסי באזור של העלווים והגנה מסויימת על הדרוזים בדרום על ידי ישראל.

פחות מדברים על סוריה כי זה פחות קשור לאידאולוגיה של רוב התקשורת. גם לא מדברים מספיק על הרעב בתימן ואפגניסטן (מדינות חזקות צבאית ממדינה אירופאית ממוצעת) רצח שיטתי של נוצרים בניגריה.

 

[יעקב 1]

לגבי אזכורים לנפש - כנראה מדינות עם אוכלוסיה קטנה זוכים להרבה אזכורים לנפש. כנראה מדד לא רלבנטי.

לגבי אזכורים אבסולוטיים - אם נניח,באופן תאורטי לחלוטי, שהיינו מבצעים רצח עם של הפלסטינאים או משהו בסגנון. זה מושך תקשורת. בלי ככ קשר לגודל.

דוגמה: הרוצח טד באנדי.

תראה, תמיד אפשר לדחות ולפרש ולתת תירוצים.
אבל שורה תחתונה, לגבי השאלה האם המדינה הזו מעניינת יותר מאחרות? התשובה היא פשוט כן, וזאת מפני שאיזכורים בתקשורת, הם בהחלט אינדיקטור ל'מה מעניין אנשים'.
אני מסכים שכדאי לבדוק יותר, לראות לגבי שנים אחרות וכו', אבל בכל זאת המחקר הזה מעניין. מקווה להשיג את החוקר עצמו לגבי שנים אחרות.

 

[oferM]

תראה, תמיד אפשר לדחות ולפרש ולתת תירוצים.
אבל שורה תחתונה, לגבי השאלה האם המדינה הזו מעניינת יותר מאחרות? התשובה היא פשוט כן, וזאת מפני שאיזכורים בתקשורת, הם בהחלט אינדיקטור ל'מה מעניין אנשים'.
אני מסכים שכדאי לבדוק יותר, לראות לגבי שנים אחרות וכו', אבל בכל זאת המחקר הזה מעניין. מקווה להשיג את החוקר עצמו לגבי שנים אחרות.

זאת שאלה טובה מה קרה בתקופות אחרות.
שאלתי את הצאט, לא אימתתי אז בערבון מוגבל :

כן, היו מספר תקופות מובהקות שבהן הסיקור החדשותי הבינלאומי של ישראל היה חיובי ברובו. תקופות אלו חפפו בדרך כלל לרגעים שבהם ישראל נתפסה כ"אנדרדוג", כקורבן לתוקפנות ללא התגרות, כעושת שלום אמיצה או כנס טכנולוגי.

הנה התקופות והאירועים העיקריים שיצרו עיתונות בינלאומית חיובית:

1. עידן "האוטופיה הסוציאליסטית" (שנות ה-50 – אמצע שנות ה-60)​

בעשורים הראשונים, חלק ניכר מהעולם המערבי (במיוחד השמאל הפוליטי באירופה) ראה את ישראל דרך עדשה רומנטית.

• תנועת הקיבוצים: הקיבוץ סוקר בהרחבה כניסוי מוצלח בסוציאליזם דמוקרטי. הוא ריתק את התקשורת המערבית, שהציגה את הישראלים כחלוצים מחוספסים ושוויוניים ש"מפריחים את השממה". תקופה זו ראתה אלפי מתנדבים בינלאומיים (כולל דמויות כמו ברני סנדרס והלן מירן) נוהרים לישראל, מה שחיזק את הסיקור החיובי מפה לאוזן.
• אהדה לאחר השואה: היה נרטיב רווח של תיקון מוסרי, שבו הקמת המדינה נתפסה כתשובה הכרחית וצודקת לזוועות מלחמת העולם השנייה.

2. מלחמת ששת הימים (יוני 1967)​

תקופה זו מצוטטת לעתים קרובות כשיא ההערצה הבינלאומית לישראל.

• נרטיב דוד מול גולית: בשבועות שקדמו למלחמה, מנהיגים ערבים איימו במפורש "לזרוק את היהודים לים", מה שיצר פחד אמיתי משואה שנייה. כשישראל ניצחה ניצחון מכריע בשישה ימים בלבד נגד שלושה צבאות, הסיקור היה אופורי.
• הערצה צבאית: הצבא הישראלי זכה לשבחים בתקשורת המערבית על התושייה והיעילות שלו. תדמית ה"צבר" (עוקצני מבחוץ, מתוק מבפנים) הפכה לארכיטיפ פופולרי.
• הערה: ניצחון זה סימן באופן פרדוקסלי את תחילת הסוף של "תור הזהב" של הסיקור, כשישראל עברה בעיני התקשורת ממעמד של אנדרדוג מאוים לכוח כובש חזק.

3. מבצע אנטבה (יולי 1976)​

בעוד שהסיקור הכללי הפך לביקורתי יותר באמצע שנות ה-70, אירוע ספציפי זה יצר גל אדיר ועצמאי של חדשות חיוביות.

• מבצע כדור הרעם: החילוץ הנועז של מעל 100 בני ערובה מאוגנדה סוקר כניצחון הטוב על הרע. זה נתפס כפעם הראשונה שדמוקרטיה השיבה מלחמה בהצלחה נגד חטיפות בינלאומיות. הדבר הוביל לסרטים וספרים רבים שחגגו את המבצע.

4. מלחמת המפרץ (ינואר 1991)​

למשך מספר שבועות, הנרטיב התקשורתי התהפך מ"ישראל כתוקפן" ל"ישראל כקורבן".

• מתקפות הסקאדים: עיראק ירתה טילי סקאד לעבר ערי ישראל. לבקשת ארה"ב (כדי לשמור על שלמות הקואליציה הערבית), ישראל לא הגיבה.
• איפוק: תמונות של אזרחים ישראלים יושבים בחדרים אטומים עם מסכות גז יצרו סימפטיה בינלאומית עצומה. התקשורת שיבחה את "האיפוק" וה"בגרות" של ישראל בכך שלא תקפה חזרה, ניגוד חד לביקורת שהיא קיבלה בדרך כלל על פעולות צבאיות.

5. תהליך אוסלו (1993 – 1995)​

תקופה זו התאפיינה בתחושה של "תקווה חסרת תקדים".

• לחיצת היד: התמונה של יצחק רבין ויאסר ערפאת לוחצים ידיים על מדשאת הבית הלבן סוקרה כפריצת דרך היסטורית.
• רנסנס דיפלומטי: בתקופה זו מדינות רבות כוננו יחסים עם ישראל. הסיקור התמקד ב"מזרח תיכון חדש", כשישראל נתפסה כמי שלוקחת סיכונים אמיתיים למען השלום. חיוביות זו נמשכה ברובה עד רצח רבין ב-1995 וגל פיגועי ההתאבדות שבא אחריו.

6. ההתנתקות מעזה (אוגוסט 2005)​

כשישראל נסוגה באופן חד-צדדי מכל ההתנחלויות והכוחות הצבאיים מרצועת עזה, הסיקור הבינלאומי היה חיובי מאוד לזמן קצר.

• "צעד אמיץ": מנהיגים ומערכות עיתונים ברחבי העולם שיבחו את המהלך כצעד כואב אך הכרחי לקראת פתרון שתי המדינות. זה הוצג כהוכחה לנכונותה של ישראל להקריב קורבנות מוחשיים למען השלום.

7. עידן ה"סטארט-אפ ניישן" (2009 – שנות ה-2010)​

במאה ה-21 חל פיצול בסיקור. בעוד שהסיקור הפוליטי נותר מקוטב מאוד או ביקורתי, הסיקור העסקי והטכנולוגי הפך לחיובי באופן גורף.

• פריחה טכנולוגית: בעקבות פרסום הספר "סטארט-אפ ניין" (Start-Up Nation), התקשורת הבינלאומית הירבתה להבליט את מגזר ההייטק הישראלי, Waze, מובילאיי וחידושי סייבר. נרטיב ה"סיליקון ואדי" יצר אפקט הילה שחגג את היצירתיות והחוסן הישראליים, במנותק מהסכסוך.

סיכום השינוי​

היסטוריונים מציינים לעתים קרובות "נקודת מפנה" לאחר 1967 ובוודאות לאחר מלחמת לבנון הראשונה ב-1982. לפני תאריכים אלה, המסגרת התקשורתית הדומיננטית הייתה "ישראל נלחמת על קיומה". בעשורים המאוחרים יותר, המסגרת עברה ל**"ישראל ככוח/כובש אזורי"**. סיקור חיובי בעידן המודרני נוטה להיות אפיזודי (קשור ליוזמות שלום ספציפיות או מבצעי חילוץ) או ספציפי למגזר (טכנולוגיה ומדע) ולא ברירת המחדל כפי שהיה בשנות ה-50.

 

[שלומו]

זאת שאלה טובה מה קרה בתקופות אחרות.
שאלתי את הצאט, לא אימתתי אז בערבון מוגבל :

כן, היו מספר תקופות מובהקות שבהן הסיקור החדשותי הבינלאומי של ישראל היה חיובי ברובו. תקופות אלו חפפו בדרך כלל לרגעים שבהם ישראל נתפסה כ"אנדרדוג", כקורבן לתוקפנות ללא התגרות, כעושת שלום אמיצה או כנס טכנולוגי.

הנה התקופות והאירועים העיקריים שיצרו עיתונות בינלאומית חיובית:

1. עידן "האוטופיה הסוציאליסטית" (שנות ה-50 – אמצע שנות ה-60)​

בעשורים הראשונים, חלק ניכר מהעולם המערבי (במיוחד השמאל הפוליטי באירופה) ראה את ישראל דרך עדשה רומנטית.

• תנועת הקיבוצים: הקיבוץ סוקר בהרחבה כניסוי מוצלח בסוציאליזם דמוקרטי. הוא ריתק את התקשורת המערבית, שהציגה את הישראלים כחלוצים מחוספסים ושוויוניים ש"מפריחים את השממה". תקופה זו ראתה אלפי מתנדבים בינלאומיים (כולל דמויות כמו ברני סנדרס והלן מירן) נוהרים לישראל, מה שחיזק את הסיקור החיובי מפה לאוזן.
• אהדה לאחר השואה: היה נרטיב רווח של תיקון מוסרי, שבו הקמת המדינה נתפסה כתשובה הכרחית וצודקת לזוועות מלחמת העולם השנייה.

2. מלחמת ששת הימים (יוני 1967)​

תקופה זו מצוטטת לעתים קרובות כשיא ההערצה הבינלאומית לישראל.

• נרטיב דוד מול גולית: בשבועות שקדמו למלחמה, מנהיגים ערבים איימו במפורש "לזרוק את היהודים לים", מה שיצר פחד אמיתי משואה שנייה. כשישראל ניצחה ניצחון מכריע בשישה ימים בלבד נגד שלושה צבאות, הסיקור היה אופורי.
• הערצה צבאית: הצבא הישראלי זכה לשבחים בתקשורת המערבית על התושייה והיעילות שלו. תדמית ה"צבר" (עוקצני מבחוץ, מתוק מבפנים) הפכה לארכיטיפ פופולרי.
• הערה: ניצחון זה סימן באופן פרדוקסלי את תחילת הסוף של "תור הזהב" של הסיקור, כשישראל עברה בעיני התקשורת ממעמד של אנדרדוג מאוים לכוח כובש חזק.

3. מבצע אנטבה (יולי 1976)​

בעוד שהסיקור הכללי הפך לביקורתי יותר באמצע שנות ה-70, אירוע ספציפי זה יצר גל אדיר ועצמאי של חדשות חיוביות.

• מבצע כדור הרעם: החילוץ הנועז של מעל 100 בני ערובה מאוגנדה סוקר כניצחון הטוב על הרע. זה נתפס כפעם הראשונה שדמוקרטיה השיבה מלחמה בהצלחה נגד חטיפות בינלאומיות. הדבר הוביל לסרטים וספרים רבים שחגגו את המבצע.

4. מלחמת המפרץ (ינואר 1991)​

למשך מספר שבועות, הנרטיב התקשורתי התהפך מ"ישראל כתוקפן" ל"ישראל כקורבן".

• מתקפות הסקאדים: עיראק ירתה טילי סקאד לעבר ערי ישראל. לבקשת ארה"ב (כדי לשמור על שלמות הקואליציה הערבית), ישראל לא הגיבה.
• איפוק: תמונות של אזרחים ישראלים יושבים בחדרים אטומים עם מסכות גז יצרו סימפטיה בינלאומית עצומה. התקשורת שיבחה את "האיפוק" וה"בגרות" של ישראל בכך שלא תקפה חזרה, ניגוד חד לביקורת שהיא קיבלה בדרך כלל על פעולות צבאיות.

5. תהליך אוסלו (1993 – 1995)​

תקופה זו התאפיינה בתחושה של "תקווה חסרת תקדים".

• לחיצת היד: התמונה של יצחק רבין ויאסר ערפאת לוחצים ידיים על מדשאת הבית הלבן סוקרה כפריצת דרך היסטורית.
• רנסנס דיפלומטי: בתקופה זו מדינות רבות כוננו יחסים עם ישראל. הסיקור התמקד ב"מזרח תיכון חדש", כשישראל נתפסה כמי שלוקחת סיכונים אמיתיים למען השלום. חיוביות זו נמשכה ברובה עד רצח רבין ב-1995 וגל פיגועי ההתאבדות שבא אחריו.

6. ההתנתקות מעזה (אוגוסט 2005)​

כשישראל נסוגה באופן חד-צדדי מכל ההתנחלויות והכוחות הצבאיים מרצועת עזה, הסיקור הבינלאומי היה חיובי מאוד לזמן קצר.

• "צעד אמיץ": מנהיגים ומערכות עיתונים ברחבי העולם שיבחו את המהלך כצעד כואב אך הכרחי לקראת פתרון שתי המדינות. זה הוצג כהוכחה לנכונותה של ישראל להקריב קורבנות מוחשיים למען השלום.

7. עידן ה"סטארט-אפ ניישן" (2009 – שנות ה-2010)​

במאה ה-21 חל פיצול בסיקור. בעוד שהסיקור הפוליטי נותר מקוטב מאוד או ביקורתי, הסיקור העסקי והטכנולוגי הפך לחיובי באופן גורף.

• פריחה טכנולוגית: בעקבות פרסום הספר "סטארט-אפ ניין" (Start-Up Nation), התקשורת הבינלאומית הירבתה להבליט את מגזר ההייטק הישראלי, Waze, מובילאיי וחידושי סייבר. נרטיב ה"סיליקון ואדי" יצר אפקט הילה שחגג את היצירתיות והחוסן הישראליים, במנותק מהסכסוך.

סיכום השינוי​

היסטוריונים מציינים לעתים קרובות "נקודת מפנה" לאחר 1967 ובוודאות לאחר מלחמת לבנון הראשונה ב-1982. לפני תאריכים אלה, המסגרת התקשורתית הדומיננטית הייתה "ישראל נלחמת על קיומה". בעשורים המאוחרים יותר, המסגרת עברה ל**"ישראל ככוח/כובש אזורי"**. סיקור חיובי בעידן המודרני נוטה להיות אפיזודי (קשור ליוזמות שלום ספציפיות או מבצעי חילוץ) או ספציפי למגזר (טכנולוגיה ומדע) ולא ברירת המחדל כפי שהיה בשנות ה-50.

בפועל במלחמת השחרור כל מדינות העולם חוץ מצ'כיה הטילו אמברגו על ישראל. ובמצור על ירושלים האו"ם פיקח שלא יכניסו אוכל יותר מהרמה המינימלית ליהודי ליום כמו שהנאצים עשו כמה שנים לפני.
לפי הזרמים המרכזיים בנצרות ובאיסלם תפקיד היהודי הוא לסבול ולהדגים מה קורה למי שבוגד בברית. בזרמים פרוטסטנטים מודרנים דווקא היהודים צריכים לשגשג לפני הגאולה.

 

[oferM]

בפועל במלחמת השחרור כל מדינות העולם חוץ מצ'כיה הטילו אמברגו על ישראל. ובמצור על ירושלים האו"ם פיקח שלא יכניסו אוכל יותר מהרמה המינימלית ליהודי ליום כמו שהנאצים עשו כמה שנים לפני.
לפי הזרמים המרכזיים בנצרות ובאיסלם תפקיד היהודי הוא לסבול ולהדגים מה קורה למי שבוגד בברית. בזרמים פרוטסטנטים מודרנים דווקא היהודים צריכים לשגשג לפני הגאולה.

אז יש מצב שהצאט חירטט ? טוב נו, בחזרה לשולחן השרטוט
אף פעם לא שמעתי על הקטע שהאו"ם פיקח במצור על ירושלים. אשמח אם תוכל להביא מקור.

 

[יעקב 1]

כן, היו מספר תקופות מובהקות שבהן הסיקור החדשותי הבינלאומי של ישראל היה חיובי ברובו. תקופות אלו חפפו בדרך כלל לרגעים שבהם ישראל נתפסה כ"אנדרדוג", כקורבן לתוקפנות ללא התגרות, כעושת שלום אמיצה או כנס טכנולוגי.

מעניין אם כי לא מפתיע.
בכל אופן, הנושא היה 'מידת הענין בישראל', ולכן מסקרנת התוצאה בין אם היא תשומת לב חיובית ובין אם להיפך. הדבר המוזר שעולה מהמחקר הנ''ל הוא שישראל נמצאת במקום הרבה יותר גבוה ממה שהייתי מצפה לו, בלי קשר לשאלת החיוביות/שליליות. מקווה שאלעד שגב יענה לי.

 

[oferM]

מעניין אם כי לא מפתיע.
בכל אופן, הנושא היה 'מידת הענין בישראל', ולכן מסקרנת התוצאה בין אם היא תשומת לב חיובית ובין אם להיפך. הדבר המוזר שעולה מהמחקר הנ''ל הוא שישראל נמצאת במקום הרבה יותר גבוה ממה שהייתי מצפה לו, בלי קשר לשאלת החיוביות/שליליות. מקווה שאלעד שגב יענה לי.

זה ממחקר של שגב ב2025:


Fear, on the other hand, was associated with countries that are seen as enemies or threatening, and anger with countries that are seen as morally
wrong

https://academic.oup.com/ijpor/article/37/3/edaf048/8247770?login=false

בגדול, תוכן שמעורר רגשות פחד או כעס הוא תוכן אהוב מאוד על ידי האלגוריתם של הרשתות החברתיות, וזוכה לחשיפה רבה בהם.
העיתונות כיום, בגלל שמתפרנסת מפרסומות וחשיפה, יותר משתלם לה לכתוב תוכן שמעורר פחד או כעס.

 

[יעקב 1]

בגדול, תוכן שמעורר רגשות פחד או כעס הוא תוכן אהוב מאוד על ידי האלגוריתם של הרשתות החברתיות, וזוכה לחשיפה רבה בהם.
העיתונות כיום, בגלל שמתפרנסת מפרסומות וחשיפה, יותר משתלם לה לכתוב תוכן שמעורר פחד או כעס.

ועדיין, להיות במקום הראשון בעולם, זה מפתיע ועונה להגדרה 'מעניין', שזו הייתה השאלה שביקשתי לבחון.
המפתח לדעת האם מדובר במשהו סיסטמתי, נמצא בשאלה מה קרה בשנים אחרות. אם בכל שנה יש לישראל סיבה אחרת להיות 'מעניינת', אז ישראל אכן מעניינת. אם זו הייתה שנה ספציפית בלבד - פחות.

 

[oferM]

ועדיין, להיות במקום הראשון בעולם, זה מפתיע ועונה להגדרה 'מעניין', שזו הייתה השאלה שביקשתי לבחון.
המפתח לדעת האם מדובר במשהו סיסטמתי, נמצא בשאלה מה קרה בשנים אחרות. אם בכל שנה יש לישראל סיבה אחרת להיות 'מעניינת', אז ישראל אכן מעניינת. אם זו הייתה שנה ספציפית בלבד - פחות.

תן לי לנחש, אתה חרדי ?

 

[היום מתה אמא]

אנחנו לא מעניינים יותר, אנחנו מעניינים כמו סכסוכים אלימים במדינות מערביות, רק לנו יש הרבה מהם.

מתחילת המלחמה באוקראינה עד ה 7 באוקטובר אוקראינה הוזכרה יותר פעמים בתקשורת העולמית מאשר ישראל מתחילת ה 7 באוקטובר עד היום, למרות שמדובר על תקופה קצרה יותר (לפי דוקטור צט).

 

[יעקב 1]

@oferM
פרופ' שגב באדיבותו שלח לי מאמר שפירסם בעבר, ממנו עולה כי גם בשנים בהן העימות לא היה בעצימות גבוהה עדיין ישראל ופלסטין היו בצמרת. מצו''ב: https://drive.google.com/file/d/1nAFmmVpsuVGtuNwCQGrAkcIxg71H3xNT/view

 

[יעקב 1]

אנחנו לא מעניינים יותר, אנחנו מעניינים כמו סכסוכים אלימים במדינות מערביות, רק לנו יש הרבה מהם.

זה יכול להיות הסבר כמובן, והשאלה הזו רומזת לשאלה נוספת - ''מהו 'מעניין'?''. ובמובן רחב יותר ''כיצד ניתן לזהות יחודיות''.
רק סייג קטן, כל מה שאכתוב אינו שיפוט של טוב או רע, אלא ניסיון לבחון פוזיטיבית את השאלה.

כל תופעה 'יחודית' ו'מעניינת' עשויה לקבל הרבה מאוד הסברים, מקריים ומקומיים מצד אחד, כאלו המפרקים את הזהות המיוחדת למראית עין ותולים אותה בסטטיסטיקה והמקריות. בקליפת אגוז של הפורום, זהו באפט כמשקיע אקראי בוול סטריט. לעומת זאת יש את ההסברים הטוענים לאינהרנטיות ויחודיות, ותולים את התופעה המוזרה באלמנט יחודי וזה באפט הגאון שמסוגל לנתח חברות באופן מדהים.
אחת הצרות כשמבררים האם תופעה היא יחודית או לא, שתמיד כל חלק מחלקי התופעה אכן עשוי להיות מוסבר כשלעצמו על ידי הסברים מקריים, ורק הצטברות 'מסה קריטית' של נתונים קטנים, היא זו שמביאה בפנינו את השאלה האם מדובר בתופעה יחודית. אם נחזור לבאפט, כל הצלחה של וורן יכולה להיות מוסברת כשלעצמה על ידי גורמים מקריים. הסיבה שאנו מעלים תהייה האם הצלחתו של באפט היא יכולת יחודית של האיש היא, רצף ההצלחות האדיר שלו. רצף שמקטין את הסיכוי שמדובר באוסף אקראי של הצלחות. ועדיין, במקרה של באפט, אם ניקח את כל המשקיעים, נוכל לענות על השאלה האם החריגות שמבטאת הצלחתו של באפט יכולה להיות מוסברת לפי גודלה של בריכת המשקיעים, או לא. תשובה לכך תסייע לנו לדעת האם מדובר בתופעה יחודית או לא.
הבעיות מתחילות כאשר מדובר בתופעות עולמיות והיסטוריות שבהן אין לנו דרך טובה לבחון היתכנות סטטיסטית, כתוצאה מגבולות צרים מידי של מרחב הדגימה. הקושי הזה גורם לויכוח שקשה להכריע אותו.

אם נחזור לנושא שלנו, אתה (וגם אחרים כאן) טוען שלא 'אנחנו' מעניינים יותר, אלא פשוט במקרה יש כאן משוואה שאומרת:
(סכסוך אלים+מדינה מערבית)*כמות גבוהה=איזכור מרובה בתקשורת.
אני לא טוען שזה לא הסבר מובן. אבל אני כן טוען שהסברים מסוג זה מחייבים חשדנות, מכיוון שאין דרך טובה וקלה לבדוק את העדיפות של ההסבר המקרי על ההסבר האינהרנטי. כלומר, קיומה של תופעה מוזרה מחייב לכל הפחות סימן שאלה על ההנחה שהמציאות עובדת כמו שאני מכירים או שמא היא מכילה בתוכה גורם חבוי שלא שמנו לב אליו עד עתה.
בנוסף, הסברי 'צרור מקרים' וצירוף מקרים סטטיסטי, לוקים לעיתים רבות בבעיה נוספת. במקרים רבים, הם פשוט מחביאים מאחוריהם עובדות שהן עצמן מחייבות הסבר.

לדוגמה, אם אומר על באפט כי אין לו יכולת הערכה נדירה של חברות, אלא שבכל מקרה ספציפי הוא הצליח להגיע למידע פנים, ברור לכולנו שאין מדובר בדחייה של ההסבר הייחודי לטובת הסבר מקרי ואנקדוטלי, אלא פשוט העברה של היחודיות למישור אחר. במקום לומר שבאפט מיוחד בכך שהוא מסוגל לנתח חברות בצורה פנומנלית, אנו אומרים שיש לו כישרון מיוחד להגיע למידע פנים.
בדומה לכך, כאשר אנו מעבירים את התהייה על הבולטות של ישראל, ומנמקים אותה בהיותה מדינה מערבית עם סכסוך בלתי פוסק, אנו בעצם יוצרים שאלה חדשה. כעת, במקום לשאול מה גורם לכך שישראל 'מעניינת', אנו בעצם צריכים להבין מדוע הצירוף הזה של מדינה מערבית עם סכסוך בלתי פוסק הוא חריג, ואם כן, מדוע ישראל יוצאת דופן בעולם. אפשר כמובן להמשיך לנמק עוד ועוד, ויש צבים כל הדרך למטה, אך בסופו של דבר אנו נשארים עם השאלה הבסיסית, האם לומר שהחריגות היא סבירה מבחינה סטטיסטית על פי הגורמים המוכרים לנו, או שמא החריגות מחייבת הסתכלות מחדש על ישראל והבנה כי קיים כאן גורם יחודי.

מה גורם לי אישית לחשוב כי ה'מעניינות' אינהרנטית לישראל ולא מקרית?
הנקודה היא שישראל מראה חריגות בכמה נקודות, דבר שמחזק בעיני את העמדה כי ישראל אכן שונה.
1. ישראל היא המדינה היחידה שנוצרה על ידי תכנון מראש. המוני אנשים מהמון מקומות בעולם שהגיעו לכאן כתוצאה ממאמץ משותף ומאורגן של כמה דורות ומיליוני אנשים רחוקים זה מזה.
2. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שנבנתה על גבי חזון ותקווה של אלפיים שנה.
3. ישראל היא המדינה היחידה שהחייתה שפה, וזו השפה שמשמשת אותה בפועל.
4. ישראל מכילה אתרים שקדושים לשלש הדתות הגדולות של המערב. היא ערש של היהדות והנצרות, ובמובן מסוים גם של האיסלאם.
(אפשר להתיחס ליכולות טכנולוגיות ומדעיות המתבטאות בסטרטאפים לנפש, נובל, מיליונרים, ייצוא נשק ופרמטרים דומים, אך כנראה אלו יהיו פחות מובהקים, אז אתעלם מהם)
ניתן גם להוסיף את החריגות של היהודים באופן כללי בעולם, דבר שסביר ויתבטא במדינת ישראל, אך נראה לי שזו הרחבת יתר של היריעה כרגע.

בכל אופן, אני מרשה לעצמי להשתאות בפני השאלה הזו, וחושב שכל אדם יכול להסכים כי לכל הפחות קיימת כאן אפשרות של תופעה ייחודית.

 

[Joe_1]

יעילות אנרגטית יכולה להיות מושגת על ידי שימוש בחומרה מסוג שונה. למשל מחשוב עם רכיבים אופטיים יכול להיות יעיל יותר.
ממה שאני מכיר לחישוב קלאסי צריך פחות קיוביטים לעומת ביטים. היום זה לא רלוונטי כי קיוביטים עולים הרבה סדרי גודל לעומת ביטים.

הזכרתי גילוי היתוך קר בתור הגזמה לגילוי מוליך על בטמפרטורת החדר. יש לי רעיון הזוי שבטמפ' מאוד נמוכות ייתכן היתוך בגלל התרחבות פונקציית הגל (יש כזה אפקט בכימיה) אבל אני לא מהתחום.

אני כמובן מסכים שיעילות אנרגטית תלוייה בתוכנה ואולי נראה מהפכה בצריכת האנרגייה שתוביל להמשכיות של חוק מור בכיוון אחר.

בקשר לחלק השני, מה שאתה כותב בקשר להרחבת פונקצית הגל נכון בתהליכים ספונטניים בלי דחייה, כאשר יש דחייה פונקציית הגל לא חודרת יותר טוב חסם פוטנציאל היא פשוט תהיה כלואה במחסום ממש טוב ותתנהג כמו סינוס מושלם (על מנת שיהיה אי וודאות מוחלטת במיקום החלקיק). אבל בטח שהיא לא תעבור את מחסום הפוטנציאל. אני חושב שאתה מבלבל את המצב עם חלקיק חופשי שם פונקציית הגל מתרחבת כתוצאה מכך שפונקציית המומנטום בטמפרטורה - 0 נהיית פונקציית דלתא.

 

[שלומו]

אני חושב שאתה מבלבל את המצב עם חלקיק חופשי שם פונקציית הגל מתרחבת כתוצאה מכך שפונקציית המומנטום בטמפרטורה - 0 נהיית פונקציית דלתא.

נכון פונקציות הגל של שני החלקיקים מתרחבות בקור וככה יש יותר חפיפה ומינהור דרך מחסום הפוטנציאל. במקום לחדור את המחסום בעזרת אנרגיה קינטית בטמפ' גבוהות אפשר לחדור אותו דרך מנהור בטמפ' נמוכות. זה מה שקורה בכימיה קרה של פחות ממיליקלווין.
cold chemistry