רשת בטחון כזאת ממילא לא רלוונטית למשפחה בשלב גידול הילדים לדעתי. משפחה עם שני בני זוג עובדים לא צריכה רשת ביטחון של 5 שנות מזומן, היא צריכה ביטוחים טובים של אובדן כושר עבודה ונכות. מי שצריך 5 שנות מזומן הוא מי שכבר פרש ומסתמך על ההון שלו בשביל לחיות. כמו כן בעיני חלק מהמחשבה על רשת ביטחון היא גם ההבנה שבמצב קטסטרופה כזה לא חיים מ12,000 ש"ח לחודש אלא הרבה פחות.
ודרך אגב, נכון שלרוב המשפחות אין אפילו את ה720,000 ש"ח שחישבת, אבל ללא מעט מהמשפחות מהמעמד הבינוני יש משהו קרוב לזה: בעלות (חלקית, בניכוי משכנתא) על דירה. משהו שאפשר לממש אם מגיע יום גשום (או מלכתחילה לא להחזיק בדירה, אבל זה לשרשור אחר).
בהחלט מסכים שכל מי שנכנס עמוק לשלב הפרישה זקוק לרשת בטחון גדולה יותר, וכמובן שבעת משבר (בייחוד כשההוצאה גדולה כמו 12K ניתן לרדת ל 75% הוצאה, צריך לזכור רק שזו פריבילגיה של "עשירים", מי שחי על תקציב "כלבת" של 3K לחודש המרחק שלו מפשיטת רגל (מצב הומלס) הוא יותר קטן ו לחסוך 750 ש"ח בהוצאות זה הרבה יותר קשה, מצד שני אולי יותר קל להגיע ל 5 שנות משכורת בהוצאות הנ"ל )
בנוגע להחשבת דירת מגורים כחלק מההון, אני הייתי נזהר מכך, מעבר לאי נוחות ותחושת הכישלון שבמהלך הזה, זה לדעתי סוג של מצב של ברבור שחור, זה לא רשת בטחון אם נופלים מ 5 מטר, זה מצנח למי שנופל מהאמפייר סטייט
כמו שכתבת שימוש מושכל בביטוחי חיים/בריאות/סיעוד יכל לצמצם ולהקל את גודל הרשת אבל זה לא יחליף התמודדות עם מצבי הפסדים בשוק הון/מיתון/אינפלציה/פיטורים שיקרו בהסתברות מאוד גבוהה למי שמתכוון לחיות עד 120 ( והוא לא בן 110)
נערך לאחרונה ב: