אני מרגיש שאני תקוע בלופ של התמרמרות, וכל הזמן חוזר אליו.
קשה לי להתנתק מהמחשבה על איך המדינה תכננה והפעילה תוכנית אפלייתית כלפי אלה שרכשו דירה שנה לפני התוכנית – שפשוט ריסקה את מי שניסה ללכת בדרך הישר.
אני שומע כל הזמן על זוגות שקנו דירות “בנזיד עדשים” – מחירי רצפה – ובלי לעשות דבר, הנכסים שלהם האמירו לשחקים.
ואני?
כבר 12 שנה שאני עובד קשה, משקיע, נלחם על כל שקל – ולא הגעתי אפילו לרבע מההישגים של אנשים שפשוט היו במקום הנכון בזמן הנכון.
קניתי דירה במחיר מלא – 1.3 מיליון – שהיום שווה אולי 2.1.
בזמן שאחותי, לפני 4 שנים בלבד, קנתה דירה ב־1.6 והיום היא שווה 4 מיליון.
זה לא רק מספרים. זה פער שאי אפשר לסגור.
התחושה היא שאני לא יכול להתקדם לשום מקום.
כדי לעשות עוד צעד – אני צריך להוסיף הון עצמי של מיליונים. ואין לי את זה.
למה המדינה חילקה מתנות נדיבות לאנשים מסוימים – כשאני עבדתי קשה שקל לשקל?
אני לא מצליח לצאת מהמעגל הזה.
כל פעם שאני שומע חברים שקנו במחיר למשתכן במחירים מגוחכים – והיום שווים פי כמה ממני – זה מדליק בי מחדש את התחושת חוסר הצדק.
זה מרגיש כאילו אני כן התקדמתי – אבל הם רצו קדימה חמישה צעדים… ושילמו הרבה פחות.
אני באמת לא מצליח להירגע מזה.
זה אוכל אותי מבפנים.
קשה לי להתנתק מהמחשבה על איך המדינה תכננה והפעילה תוכנית אפלייתית כלפי אלה שרכשו דירה שנה לפני התוכנית – שפשוט ריסקה את מי שניסה ללכת בדרך הישר.
אני שומע כל הזמן על זוגות שקנו דירות “בנזיד עדשים” – מחירי רצפה – ובלי לעשות דבר, הנכסים שלהם האמירו לשחקים.
ואני?
כבר 12 שנה שאני עובד קשה, משקיע, נלחם על כל שקל – ולא הגעתי אפילו לרבע מההישגים של אנשים שפשוט היו במקום הנכון בזמן הנכון.
קניתי דירה במחיר מלא – 1.3 מיליון – שהיום שווה אולי 2.1.
בזמן שאחותי, לפני 4 שנים בלבד, קנתה דירה ב־1.6 והיום היא שווה 4 מיליון.
זה לא רק מספרים. זה פער שאי אפשר לסגור.
התחושה היא שאני לא יכול להתקדם לשום מקום.
כדי לעשות עוד צעד – אני צריך להוסיף הון עצמי של מיליונים. ואין לי את זה.
למה המדינה חילקה מתנות נדיבות לאנשים מסוימים – כשאני עבדתי קשה שקל לשקל?
אני לא מצליח לצאת מהמעגל הזה.
כל פעם שאני שומע חברים שקנו במחיר למשתכן במחירים מגוחכים – והיום שווים פי כמה ממני – זה מדליק בי מחדש את התחושת חוסר הצדק.
זה מרגיש כאילו אני כן התקדמתי – אבל הם רצו קדימה חמישה צעדים… ושילמו הרבה פחות.
אני באמת לא מצליח להירגע מזה.
זה אוכל אותי מבפנים.