שלום לכולם,
אני רוצה לשתף אתכם בהתלבטות שיש לי לאחרונה. מעין שרשור פעמונים לעשירים. אולי חכמת הציבור תאיר לי את הדרך. ההתלבטות היא ברוח הכותרת אבל בגדול מדובר על בניית אסטרטגיה לשנים הבאות. וגם אם לא, תוכלו להנות מלרחרח קצת פרטים על חיים של מישהו אחר ואולי זה יהיה רלוונטי למישהו.
אני כמעט חדש כאן בפורום, אבל יצרתי יוזר במיוחד בשביל השרשור הזה כי אני רוצה לחשוף קצת פרטים ולא רוצה חיבור עם הקיום הגשמי שלי.
הנה זה בא.
יש לי שני ילדים מתחת לגיל 10 ואני נשוי באושר. אני עובד בעבודה שאני בסך הכל אוהב, אני עצמאי, ומפוזר על הרבה פרוייקטים ותחומים, כך שאני יכול יחסית בקלות להפחית עבודה או להחליט כמה מהר אני רוצה לרוץ. אני עוסק קצת בהוראה, הדרכה, ייעוץ, קצת כשכיר, קצת כעצמאי. גם אשתי.
נכון לעכשיו אני רץ די מהר. יש תקופות, כמובן. אני ואשתי יחד מכניסים 24,165 נטו בחודש בממוצע. (זה מה שיצא באקסל של 2014.) אני צופה כ 26,000 נטו לשנת 2015 וקצת יותר ל 2016. יש משהו לא ודאי בעבודות שלנו כי אנחנו לא שכירים. מצד שני עוד לא קרה לנו שנפלנו בלי עבודה, ובמקצועות שלנו גיל ונסיון זה דווקא ייתרון.
אני מחשיב את עצמי בר מזל. אבל לא מספיק בר מזל כדי להיות עצמאי כלכלית כבר עכשיו. זה כאילו להריח את המאפה בלי לנגוס בו.
בנוסף, בשביל לחסוך את ה 10,000 ש"ח האלה כל חודש, אני עובד די הרבה. החיים אינטנסיביים מדי והאופק של עצמאות כלכלית לא קרוב מספיק לטעמי. אם נמשיך לחסוך באופן הזה, נוכל תוך פחות מ 10 שנים להיות עצמאיים. אם נתכלב עוד קצת נוכל לצאת לגמלאות עוד 8 שנים. העניין הוא שקשה לי מאוד לראות את עצמי ממשיך ככה 10 שנים. אני חושב שמדובר ממש באיזה עוות פסיכולוגי - אני יכול לחשוב 5 שנים קדימה, מוכן לעבוד ממש קשה 3 שנים. אבל 10 שנים פשוט נראה לי רחוק, מעורפל, ולא רלוונטי. להקריב את 10 השנים הבאות בשביל לצאת לפרישה מוקדמת בגיל 50? לא יודע. הילדים שלי צריכים אותי עכשיו, לא כשיהיו בני עשרים ויחפשו את עצמם.
האלטרנטיבה שאני שוקל היא להפחית עבודה וככה גם להפחית את החיסכון, מה שכמובן רק ירחיק את העצמאות הכלכלית הנכספת, אבל ישחרר אותי כבר עכשיו לעשות יותר דברים שאני אוהב, להיות נוכח יותר בבית, בקיצור לחיות את החיים.
אז מצד אחד - שאלה כלכלית, האם יש משהו מספרי שאני מחמיץ כאן לגבי העצמאות?
שאלה אחרת היא יותר אידאולוגית, או עניין של סגנון חיים וערכים. האם מישהו האט את הקצב במקום לעבוד קשה ולחסוך באגרסיביות? האם מישהו כאן הקדיש 10 שנים לילדים ואז חזר לעבוד? בכלל אשמח לשמוע מכל אחד. תמיד טוב ללמוד על מודלים חדשים ומרעננים.
תודה!
אני רוצה לשתף אתכם בהתלבטות שיש לי לאחרונה. מעין שרשור פעמונים לעשירים. אולי חכמת הציבור תאיר לי את הדרך. ההתלבטות היא ברוח הכותרת אבל בגדול מדובר על בניית אסטרטגיה לשנים הבאות. וגם אם לא, תוכלו להנות מלרחרח קצת פרטים על חיים של מישהו אחר ואולי זה יהיה רלוונטי למישהו.
אני כמעט חדש כאן בפורום, אבל יצרתי יוזר במיוחד בשביל השרשור הזה כי אני רוצה לחשוף קצת פרטים ולא רוצה חיבור עם הקיום הגשמי שלי.
יש לי שני ילדים מתחת לגיל 10 ואני נשוי באושר. אני עובד בעבודה שאני בסך הכל אוהב, אני עצמאי, ומפוזר על הרבה פרוייקטים ותחומים, כך שאני יכול יחסית בקלות להפחית עבודה או להחליט כמה מהר אני רוצה לרוץ. אני עוסק קצת בהוראה, הדרכה, ייעוץ, קצת כשכיר, קצת כעצמאי. גם אשתי.
נכון לעכשיו אני רץ די מהר. יש תקופות, כמובן. אני ואשתי יחד מכניסים 24,165 נטו בחודש בממוצע. (זה מה שיצא באקסל של 2014.) אני צופה כ 26,000 נטו לשנת 2015 וקצת יותר ל 2016. יש משהו לא ודאי בעבודות שלנו כי אנחנו לא שכירים. מצד שני עוד לא קרה לנו שנפלנו בלי עבודה, ובמקצועות שלנו גיל ונסיון זה דווקא ייתרון.
- אנחנו בני 40 בערך.
- חוסכים כ 45% מההכנסות.
כלומר, מוציאים 13,200 בחודש וחוסכים 10,800. בערך.
- שתי מכוניות ישנות.
- דירה שלנו, אבל קצת מסובך בגלל תנאי ירושה - לא יכולים למכור אותה בשלב זה של חיינו. שווה בטח 1,800,000. אולי אפילו יותר בתנאי השוק היום. הדירה, אגב, מאוד מיוחדת ככה שלהשכיר אותה למישהו אחר ולעבור למקום זול יותר בתוך העיר זו אופציה מאוד לא אטרקטיבית.
- יש לנו כמליון ש"ח בתיק השקעות (שדי סובל בימים האחרונים!).
אני מחשיב את עצמי בר מזל. אבל לא מספיק בר מזל כדי להיות עצמאי כלכלית כבר עכשיו. זה כאילו להריח את המאפה בלי לנגוס בו.
בנוסף, בשביל לחסוך את ה 10,000 ש"ח האלה כל חודש, אני עובד די הרבה. החיים אינטנסיביים מדי והאופק של עצמאות כלכלית לא קרוב מספיק לטעמי. אם נמשיך לחסוך באופן הזה, נוכל תוך פחות מ 10 שנים להיות עצמאיים. אם נתכלב עוד קצת נוכל לצאת לגמלאות עוד 8 שנים. העניין הוא שקשה לי מאוד לראות את עצמי ממשיך ככה 10 שנים. אני חושב שמדובר ממש באיזה עוות פסיכולוגי - אני יכול לחשוב 5 שנים קדימה, מוכן לעבוד ממש קשה 3 שנים. אבל 10 שנים פשוט נראה לי רחוק, מעורפל, ולא רלוונטי. להקריב את 10 השנים הבאות בשביל לצאת לפרישה מוקדמת בגיל 50? לא יודע. הילדים שלי צריכים אותי עכשיו, לא כשיהיו בני עשרים ויחפשו את עצמם.
האלטרנטיבה שאני שוקל היא להפחית עבודה וככה גם להפחית את החיסכון, מה שכמובן רק ירחיק את העצמאות הכלכלית הנכספת, אבל ישחרר אותי כבר עכשיו לעשות יותר דברים שאני אוהב, להיות נוכח יותר בבית, בקיצור לחיות את החיים.
אז מצד אחד - שאלה כלכלית, האם יש משהו מספרי שאני מחמיץ כאן לגבי העצמאות?
שאלה אחרת היא יותר אידאולוגית, או עניין של סגנון חיים וערכים. האם מישהו האט את הקצב במקום לעבוד קשה ולחסוך באגרסיביות? האם מישהו כאן הקדיש 10 שנים לילדים ואז חזר לעבוד? בכלל אשמח לשמוע מכל אחד. תמיד טוב ללמוד על מודלים חדשים ומרעננים.
תודה!