הילדים שלי נושקים לגיל 18, ואני לא רואה שום יכולת שלהם לנהל כספים ברמה של איפוק ומינימליזם. לא רק זה, אם הייתם רואים את הדור הצעיר שאני רואה בעבודה שלי, הייתם מזדעזעים. רובם הגדול נתמך במשך שנים רבות על ידי ההורים, חלקם על ידי הורים שעובדים קשה והיטב, והילדים שלהם פשוט פרזיטים. אני בטוחה בחינוך שלי, אבל יודעת שאי אפשר לשלוט בילדים שהם כבר מבוגרים צעירים, ולמבוגר צעיר לפעמים קניה של רכב יקר וחדש, שכירות במקום יקר או נסיעה מענגת לחו"ל זה "מאסט" (ציטוט לא שלי ולא של ילדי... אבל הבנתם). בקיצור, הפיתוי גדול מאד.
הערה: לגבי מה שעמוס אמר, שקשור לגירושין, זה לא מדויק וגם כספים שניתנו לפני הנישואין, בנסיבות מסוימות, יחולקו בין בני הזוג. למשל, כאשר בית שנקנה על ידי הורי אחד מבני הזוג נמכר, ותחתיו נקנה בית אחר ששולמה עליו משכנתא מחשבון משותף במשך שנים. במקרה כזה עדיף להתיעץ.
ספציפית, הילדים שלי נהנים מתוכנית חסכון על שמם שעשו להם הסבים ויש בה סכום יחסית שולי שיספיק ללימודים באוניברסיטה. אני חוסכת להם כסף ולא "צובעת" אותו לפי ילדים או לפי חישובים אחרים. זה גם לא משנה לי - בבוא היום, כשאחליט לחלק כספים, אתן להם אז חלקים שווים, ולכן לא אכפת לי מתי סכום מסוים נחסך. כמו מרק עוגיות, גם אני חושבת שלא בקלות אשחרר להם כספים, ורק אחרי שאבהיר לעצמי האם הם יכולים להיות אחראים איתם ולעשות איתם דברים שמקובלים עלי. אני מאלה שחושבים שכסף שאני חסכתי הוא כסף שמאפשר לי לממן דברים שנראים בעיני חיוביים, ואני לא חייבת לתת לילדים שווה בשווה אם לא יראה לי, מכל מיני בחינות. אני כרגע מקווה להיות במצב לתת לילדי דירה, לכל אחד מהם, והכוונה לדירה להשקעה שמחירה זול ויש ממנה הכנסה פאסיבית. נראה לי יותר שימושי מאשר סתם סכום כסף בבנק, פחות נזיל ולכן גם יותר קשה לעשות נזקים.