למדתי הרבה מהשרשור הזה. בעיקר כי נתקלתי במשהו ממש דומה. הייתי ראש בראש עם ה"בוס" שהוא בעצם לא כל כך הרבה יותר בכיר ממני, רק שהוא חותם על הצ'קים. אנחנו בני אותו הדור, אבל הוא קלאסי X ואני כניראה נתפס אצלו כ Y. אני משתדל לעבוד מהבית, לתקתק פרוייקטים, לא לעשות רוח, ושיעזבו אותי במנוחה. הוא כמובן רוצה לכבוש את העולם, ועדיף בשבת ובערבים כשהוא מפציץ אותי במיילים.
הסיפור אצלנו יותר מסובך כי אני יושב על כזו פונקציה שאם אני עוזב, חצי עסק מתפרק (הוא בין השאר גם מנהל מאוד גרוע ויצר את הסיטואציה הזו). הייתי עוזב, אבל אני אוהב מדי הרבה חלקים של העבודה הזו. רק לא את התובענות והקריזה. ומה שמעניין זה שהבעיה רק הולכת ומתחדדת עם הצמיחה של תיק ההשקעות. בגלל שאני פחות ופחות תלוי, אני פחות ופחות מוכן לוותר על האוטונומיה שלי. זה לא מתקבל בהבנה. בעיה...
