T
The Citizen
שלום לכולם,
אני בחור בן 21.5. למרות גילי ההצעיר ניסיון החיים שלי חשף אותי למצבים לא קלים בלשון המעטה (ועדיין כמובן). רגעים של שבר מוחלט אינם זרים לי.
והנה הגעתי לגיל בגרות גלובאלי, עם הון עצמי של רבבות שקלים בודדים, כרגע ללא חברים (כל אחד הלך לכיוון אחר, ודרכינו נפרדו), זוגיות עדיין לא הייתה לי, שאיפות רבות ורשימה ארוכה מאוד של דברים שאני רוצה להספיק בחיים. לאחר סשנים ארוכים של סיעור מוחין, הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שעל מנת להספיק את כל רצונותיי בחיים עליי לחתור לפרישה מוקדמת ככל האפשר, ולהתנתק מההכרח הדכאוני הזה לקום לעבודה אפורה בכל בוקר, עם אפס יכולת לביטוי עצמי.
התכנון המקורי היה לסיים תואר בכלכלה בפתוחה, תוך כדי עבודה בבנק (שכרגע אני עובד בו) ולאחר מכן להתקדם אט אט בסולם הדרגות בחברה הפיאודלית שלנו. לאחר זמן לא רב הרגשתי שביני לבין כל אנדרואיד מסרט מד"ב רנדומלי אין כל הבדל, שנינו ריקים מתוכן, ולמעשה אני בסה"כ משתכר 4000 שקלים בחודש. שום פרישה מוקדמת ושום נעליים.
תהיות רבות אם לחיות את הרגע בסגנון ה-Carpe Diem או לחיות כדי לתכנן את העתיד הכלכלי, הניבו מסקנה שפשוט צריך להגדיל את ההשתכרות שלי, ללא תלות בתואר ראשון (שגם ככה לא באמת יקדם הרבה).
הבעיה היא שלהגדיל את ההשתכרות החודשית שלי בלפחות הכפלה של הסכום הנוכחי, שאינה כרוכה במכירת נשמתי ללוציפר (או בשמו השני, תעשיית ההייטק), נראית בלתי אפשרית. וכאן אתם נכנסים לתמונה, חבריי הוירטואלים חסרי הפנים.
כיצד אוכל להגדיל את ההשתכרות שלי, כך שאוכל לחסוך כמה שיותר ויותר בחודש? שאלת השאלות.
יש לציין שאני בוגר כיתת מחוננים, עם תעודת בגרות בהצטיינות, כך שבהתחלה הרעיון לוותר על לימודים באוניברסיטה נשמע לי מחריד, אבל הבנתי שכך אני מכניס את עצמי עוד יותר עמוק למירוץ העכברים. אני לא איש של עבודת כפיים, ואני גם לא איש שישתלב בתעשיית העבדות המודרנית. כיצד תיסלל הדרך אל החופש?
תודה לכולם מראש.
אני בחור בן 21.5. למרות גילי ההצעיר ניסיון החיים שלי חשף אותי למצבים לא קלים בלשון המעטה (ועדיין כמובן). רגעים של שבר מוחלט אינם זרים לי.
והנה הגעתי לגיל בגרות גלובאלי, עם הון עצמי של רבבות שקלים בודדים, כרגע ללא חברים (כל אחד הלך לכיוון אחר, ודרכינו נפרדו), זוגיות עדיין לא הייתה לי, שאיפות רבות ורשימה ארוכה מאוד של דברים שאני רוצה להספיק בחיים. לאחר סשנים ארוכים של סיעור מוחין, הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שעל מנת להספיק את כל רצונותיי בחיים עליי לחתור לפרישה מוקדמת ככל האפשר, ולהתנתק מההכרח הדכאוני הזה לקום לעבודה אפורה בכל בוקר, עם אפס יכולת לביטוי עצמי.
התכנון המקורי היה לסיים תואר בכלכלה בפתוחה, תוך כדי עבודה בבנק (שכרגע אני עובד בו) ולאחר מכן להתקדם אט אט בסולם הדרגות בחברה הפיאודלית שלנו. לאחר זמן לא רב הרגשתי שביני לבין כל אנדרואיד מסרט מד"ב רנדומלי אין כל הבדל, שנינו ריקים מתוכן, ולמעשה אני בסה"כ משתכר 4000 שקלים בחודש. שום פרישה מוקדמת ושום נעליים.
תהיות רבות אם לחיות את הרגע בסגנון ה-Carpe Diem או לחיות כדי לתכנן את העתיד הכלכלי, הניבו מסקנה שפשוט צריך להגדיל את ההשתכרות שלי, ללא תלות בתואר ראשון (שגם ככה לא באמת יקדם הרבה).
הבעיה היא שלהגדיל את ההשתכרות החודשית שלי בלפחות הכפלה של הסכום הנוכחי, שאינה כרוכה במכירת נשמתי ללוציפר (או בשמו השני, תעשיית ההייטק), נראית בלתי אפשרית. וכאן אתם נכנסים לתמונה, חבריי הוירטואלים חסרי הפנים.
כיצד אוכל להגדיל את ההשתכרות שלי, כך שאוכל לחסוך כמה שיותר ויותר בחודש? שאלת השאלות.
יש לציין שאני בוגר כיתת מחוננים, עם תעודת בגרות בהצטיינות, כך שבהתחלה הרעיון לוותר על לימודים באוניברסיטה נשמע לי מחריד, אבל הבנתי שכך אני מכניס את עצמי עוד יותר עמוק למירוץ העכברים. אני לא איש של עבודת כפיים, ואני גם לא איש שישתלב בתעשיית העבדות המודרנית. כיצד תיסלל הדרך אל החופש?
תודה לכולם מראש.