אני שייך לקהילה ישראלית וקהילה יהודית באזור שאני גר בו. הקהילה הישראלית גדלה בקצב שלא גדלה מעולם, ולא ניכר שיש האטה. קצב ההגירה של יהודים מכאן לישראל, שהיה לא מבוטל בעבר, ירד מאוד- גם מרושם אישי וגם במספרים שהמדינה מפרסמת. הסיפור של גלי היהודים שאוטוטו יעלו לארץ בגלל האנטישמיות הגואה, לא נתמך במספרים- אולי הם פחות מתרשמים מהאנטישמיות, או יותר מתרשמים יותר ממה שקורה בארץ. קצב הגירת המשכילים מישראל ידוע. אני לא טוען שאין אנטישמיות, אבל הרושם בארץ מוגזם מאוד, מסיבות ברורות. אף אחד לא חושב שקל לעזוב, או שכל אחד יכול לעשות את זה. אף אחד לא חושב שזה פיתרון קסם. הישראלים מסביבי לא אוכלים חצץ, הם חיים בביטחון, ברמת חיים גבוהה, ובעיקר עצובים על מה שקרה, קורה ונראה שימשיך לקרות בארץ, אבל מאוד ברור להם איפה יותר טוב להם ולילדים שלהם. שכל אחד יעשה מה שטוב לו... לספר סיפורים כמה יותר בטוח (!), טוב וכו בארץ וכמה מסוכן, בודד ומפחיד בגולה הדוויה... בין שכנוע עצמי בצד אחד של הספקטרום לתעמולה בצד השני.