@Roi אני לא יודע באיזה מקום אתה נמצא, אבל אנסה להסביר את נקודת המוצא שלדעתי רוב מוחלט של יהודי ישראל שותפים לה. תוכל להסכים או לחלוק עליה כמובן, אבל אני כותב בכנות כדי להבהיר את העמדה הזו, ומדוע התלונות האלו עיוורות בעיני וגם מסוכנות.
אני קרוב לגיל 40, וכל חיי מאז ילדותי נמצאים בצל של 'איראן מנסה לפתח פצצת גרעין'.
הנקודה הזו נמצאת אצלי מחוברת בין ספרי השואה המזוויעים שקראתי וסיפורי הסבים שלי שהיו עבורי תמונת העבר, לבין פצצת האטום שעוד רגע איראן עלולה להגיע אליה, כשזו היוותה את תמונת העתיד המחרידה שעשויה להיות לנו.
@קפיצת הדרך אמרה את זה כל כך יפה
אנחנו נמצאים במלחמה מול איראן. איראן!!
משהו שהיה ברור שבשלב כזה או אחר נצטרך להתמודד איתו. ואני לפחות חושבת שזו אחת המלחמות היותר ברורות של ״מלחמת אין ברירה״.
המצב כרגע קשה ומפחיד נורא נורא נורא. אבל אנחנו במלחמה מול איראן!
(והייתי מוסיפה עוד כמה סימני קריאה….)
אני זוכר מול עיני, שיחה שלי מלפני עשרים שנה עם סבי זכרונו לברכה, כשאחמדינזא'ד נבחר לנשיא והדיבורים האלו העירו בו בבת אחת את כל הזכרונות האיומים. זה המיינדסט שלי בכל הקשור למלחמה הזו. ולא רק שלי אלא של המון אנשים.
אנחנו נמצאים במלחמה נוראה ומפחידה, שאין לנו שום ברירה אלא להילחם בה. ואנו נכאב כל אדם שקצה ציפורנו תיפגע כתוצאה מהמלחמה הזו, אבל באמת שאין לנו שום ברירה אחרת.
נכון, לרוב הציבור כאן יש ביקורת כזו או אחרת על הממשלה/פקידים/השלם את המיותר, במידה רבה או במידה מועטה, אבל לבכות עכשיו על בעיות של יציאה מהארץ זה פינוק, זה פשוט פינוק. לחשוב שזה פגיעה בזכויות אזרח או משהו בסגנון, מלמד על פינוק וניתוק מההוייה הזו.
התרגלנו שאפשר לצאת מתי שרוצים ולחזור מתי שרוצים, לשמחתנו אנו כבר לא בימי מפא''י בהם אי אפשר היה לצאת מהארץ בחופשיות, יצאנו מזה, אבל אנחנו בהחלט מסוגלים להרבה כאב וסבל בשביל לנצח את המלחמה הזו. הבכיינות הזו היא מורך מסוכן. אחרי ההקרבה העצומה והסיכון האדיר שלוקחים על עצמם הטייסים והסוכנים וכל כוחות ההגנה, אם יש לי כאדם בעורף משהו שיכול לסייע לניצחון הזה, הוא להבין שהבכיינות היא מסוכנת. אם אנו לא מסוגלים לסבול קשיים כל כך מינוריים, הרי שאנו עשויים להפסיד במערכה הזו.
אין לנו את הפריביליגיה הזו.