אני חושב שאף אחד לא צריך לתרץ תירוצים, כי ברור שכל אדם ששירת בצבא או כל שירות ציבורי שהוא, התרומה שלו היא גדולה מאוד, אבל יש חשיבות מיוחדת פסיכולוגית לתרומה שמגיעה ממך אישית, ולא מגוף חיצוני שדורש ממנו את זה, ויש חשיבות גדולה פסיכולוגית לתרומה ברמה חודשית ואפילו יום יומית, ולכן אדם שחצי מהחיים שלו התנדב בארגונים שעוזרים לחלשים, וחצי אחר לא עושה כלום הוא במובן מסוים מפספס, ויחד עם זה אף אחד לא יגיד שהוא לא תרם.
בעייני אפשר לא להתחבר לדת, אבל בעייני במקרה הספציפי הזה אתם מפסידים בענק שלא אימצתם את המנהג הזה, כי הרבה יותר ממה שזה נותן למי שתומכים בו, זה נותן למי שתומך.