תקציר הפרקים הקודמים בקורות הכלכליים שלי:
את השנים הראשונות שלי כבוגר ביליתי בלימודים אינטנסיביים של ניהול עסקים מהשטח.
לא ממש בחרתי בכיוון הזה אבל הוא הגיע אלי וסחף אותי לתוכו,
רציתי ללמוד איך לעשות כסף. אבל לא היה לי הרבה מושג מה זה חסכון.
המושגים שלי על כסף היו מעולם הצריכה ואני, בחלום שלי, רציתי ליצור, בדומה לאיש העסקים שגידל אותי, מערכת שיודעת לכסות את כל הוצאות המחיה שלי כך שלעולם לא אצטרך לחשוב על כסף.
כמי שלא היה לו הרבה מושג על כסף, לא ייחסתי לו יתר חשיבות בתכניות שלי.
עד גיל 30 לא ניסיתי ולא חסכתי ולו שקל אחד. ולא הכרתי גם סביבי אנשים שחוסכים.
היו את החברים שהיו ממשפחות ש'יש להם'. והיו את אלו שבאו ממשפחות רגילות, כאלו שהיה להם בית במשכנתא וההורים עבדו מהבוקר עד ערב לשלם אותה ואת החשבונות ככה עד הפנסיה.
ידעתי שאני רוצה משהו אחר לעצמי אבל לא היה לי שום מושג איך בונים משהו אחר.
בגיל 25 פתחתי עסק. אבל במקום ליצור לי רווחה העסק סיבך אותי עד שנאלצתי לסגור אותו ולאבד את הכספים המעטים שהיו ברשותי. ירושה צנועה מאבי שנפטר בטרם עת.
מתישהו בסוף תקופת העסק התוודעתי לסולידית והתחלתי לקרוא את הבלוג שלה.
בתקופה הזו היו לי חובות כבדים והלוואות בלי סוף, ולא ידעתי מה אוכל כבר לעשות במידע הזה.
ועדיין ינקתי אותו בעקשנות לתוכי. לומד על דרך אחרת מזו שהכירו ההורים שלי. חולם על דרך כזו.
בגיל 31 זנחתי את העסקים לטובת פשיטת רגל.
אני זוכר שחשבתי איך אני עומד בעולם ואין לי כלום וגם בטח לעולם לא יהיה לי.
אבל באיזו צורה משונה ההבנה הזו לא דיכאה אותי ולא גרמה לי לוותר מראש.
החלטתי שעליי לעבוד קשה ולבנות את עצמי מחדש והייתי מוכן להשקיע את הזמן שנדרש בשביל זה.
החיים בצל חובות כבדים לימדו אותי איך לחיות בצמצום ואיך לפתח את שריר החיסכון בתוכי, עוד לפני שהייתי מודע כלל לקיומו. בצורה מעניינת כשאתה לומד להחזיר סכומים גדולים באופן קבוע. ברגע שאין לך סכומים להחזיר נשאר הרבה יותר כסף בכיס שלך, לפחות אם אתה ממוקד בעניין.
לקחתי עבודה במה שיכלתי למצוא שייצר כסף ובמקביל התחלתי ללמוד תחום שהיה נראה לי טבעי לכישורים שלי ושעניין אותי מאוד אחרי החוויות שלי - הנהלת חשבונות.
די מהר מצאתי את העבודה הראשונה שלי כמנהל חשבונות בחברת הפקות. והתחלתי לבנות את החסכון שלי ממש מאפס.
מתרגש לרשום חודש אחרי חודש את הסכומים הראשונים שמצטברים בו.
דיי מהר התגלתה לי תופעה משונה - לא הייתי רגיל להיות שכיר בצורה הפשוטה. מאז ומתמיד התעניינתי בעסקים ופעלתי ללמוד ולשפר אותם. פתאום כמנהל חשבונות, הייתי מסיים את העבודה שיש ומגלה שלרוב נשאר לי זמן פנוי בשפע. המעסיק שלי רצה שאשב במשרד שעות מסוימות וכך הייתי מבלה את היום בהרבה מאוד זמן פנוי שלא ידעתי מה לעשות בו.
תקופה מסוימת אחרי כן הגיעה אלי הצעה שאעבוד עבור עמותה של חברה של המעסיק שלי. התחלתי לעבוד במקביל וגיליתי שזה שימוש מצוין לשעות הפנויות שלי בהם יכלתי לעבוד על ענייני העמותה.
פתאום היו לי הכנסות משני מקורות וההוצאות שלי היו מאוד נמוכות.
בהמשך לקחתי עוד לקוח, ועוד אחד ועוד אחד. זו נהייתה סוג של אובססיה, לראות כמה אצליח לקחת עלי וכמה כסף אצליח להכניס.
אחרי שהצטבר הסכום הראשון המשמעותי התחלתי לפזול עוד ועוד לעבר הבורסה.
היה לי את כל מה שלמדתי מהבלוג והפורום. אבל כל הזמן הרגשתי שהשקעה פאסיבית לא מתאימה לי. לא לאופי שלי, לא לאמונות שלי. אבל לא הכרתי דברים אחרים.
התחלתי בזה שהשקעתי בכמה מניות של חברות מוכרות סכומים קטנים- 5000 שח למניה. ניסיתי ללמוד על החברות בזמן שהשקעתי (לרוב אחרי שקניתי
) ולנסות לגבש איזה הגיון מזה.
במקביל קראתי הרבה ספרות קלאסית על השקעות ערך וחקרתי כמה בלוגים של השקעות.
בהתחלה לא קרה הרבה-
הייתי מוכר מניות מיד שהיו מגיעות לרווח קטנצ'יק ובעיקר מבלה את הזמן בלמידה על רטוב.
חוויתי מפולת אחת בדצמבר 2018 ונוכחתי למירב שמחתי שאני דיי עמיד פסיכולוגית למשברים - לא מימשתי ולא מכרתי ורק הצטערתי שאין ביכולתי לנצל את ההזדמנות כדי לקנות עוד מניות.
ובמקביל פיתחתי את הנישה שבה אני מרגיש בנוח להשקיע והתחלתי לפתח עוד ועוד את תכנית ההשקעות.
ההון הראשוני נבנה מחיסכון נטו -
40-50% של ההכנסה שהוקצה לטובת ההשקעות ובצורה מופלאה ממש זה גדל מ0 לסכום של כמה מאות אלפים מכובדים.
ב2020 בקורונה הגיעה השנה הראשונה שהתחלתי להרוויח סכומים משמעותיים בשוק ההון. לאחר ששוב עמדתי במבחן הפסיכולוגי הגדול של מרץ בלי לעשות את הטעות הרווחת.
ואני עומד היום קרוב מאי פעם ליעדים שרציתי להשיג.
ובמקביל אני מרגיש סוג של אי נחת מהעבודה שלי - איזה קול מבפנים שרוצה כבר לקפוץ אל תוך העולם שלא מותנה בייצור כסף פעיל באופן חודשי קבוע ושמעוניין להיות מעבר לכל זה.
ואומר תודה לדרך שהייתה ולזו שעוד תהיה. וקצת מכיר בה.
זה מרגיש טוב.
את השנים הראשונות שלי כבוגר ביליתי בלימודים אינטנסיביים של ניהול עסקים מהשטח.
לא ממש בחרתי בכיוון הזה אבל הוא הגיע אלי וסחף אותי לתוכו,
רציתי ללמוד איך לעשות כסף. אבל לא היה לי הרבה מושג מה זה חסכון.
המושגים שלי על כסף היו מעולם הצריכה ואני, בחלום שלי, רציתי ליצור, בדומה לאיש העסקים שגידל אותי, מערכת שיודעת לכסות את כל הוצאות המחיה שלי כך שלעולם לא אצטרך לחשוב על כסף.
כמי שלא היה לו הרבה מושג על כסף, לא ייחסתי לו יתר חשיבות בתכניות שלי.
עד גיל 30 לא ניסיתי ולא חסכתי ולו שקל אחד. ולא הכרתי גם סביבי אנשים שחוסכים.
היו את החברים שהיו ממשפחות ש'יש להם'. והיו את אלו שבאו ממשפחות רגילות, כאלו שהיה להם בית במשכנתא וההורים עבדו מהבוקר עד ערב לשלם אותה ואת החשבונות ככה עד הפנסיה.
ידעתי שאני רוצה משהו אחר לעצמי אבל לא היה לי שום מושג איך בונים משהו אחר.
בגיל 25 פתחתי עסק. אבל במקום ליצור לי רווחה העסק סיבך אותי עד שנאלצתי לסגור אותו ולאבד את הכספים המעטים שהיו ברשותי. ירושה צנועה מאבי שנפטר בטרם עת.
מתישהו בסוף תקופת העסק התוודעתי לסולידית והתחלתי לקרוא את הבלוג שלה.
בתקופה הזו היו לי חובות כבדים והלוואות בלי סוף, ולא ידעתי מה אוכל כבר לעשות במידע הזה.
ועדיין ינקתי אותו בעקשנות לתוכי. לומד על דרך אחרת מזו שהכירו ההורים שלי. חולם על דרך כזו.
בגיל 31 זנחתי את העסקים לטובת פשיטת רגל.
אני זוכר שחשבתי איך אני עומד בעולם ואין לי כלום וגם בטח לעולם לא יהיה לי.
אבל באיזו צורה משונה ההבנה הזו לא דיכאה אותי ולא גרמה לי לוותר מראש.
החלטתי שעליי לעבוד קשה ולבנות את עצמי מחדש והייתי מוכן להשקיע את הזמן שנדרש בשביל זה.
החיים בצל חובות כבדים לימדו אותי איך לחיות בצמצום ואיך לפתח את שריר החיסכון בתוכי, עוד לפני שהייתי מודע כלל לקיומו. בצורה מעניינת כשאתה לומד להחזיר סכומים גדולים באופן קבוע. ברגע שאין לך סכומים להחזיר נשאר הרבה יותר כסף בכיס שלך, לפחות אם אתה ממוקד בעניין.
לקחתי עבודה במה שיכלתי למצוא שייצר כסף ובמקביל התחלתי ללמוד תחום שהיה נראה לי טבעי לכישורים שלי ושעניין אותי מאוד אחרי החוויות שלי - הנהלת חשבונות.
די מהר מצאתי את העבודה הראשונה שלי כמנהל חשבונות בחברת הפקות. והתחלתי לבנות את החסכון שלי ממש מאפס.
מתרגש לרשום חודש אחרי חודש את הסכומים הראשונים שמצטברים בו.
דיי מהר התגלתה לי תופעה משונה - לא הייתי רגיל להיות שכיר בצורה הפשוטה. מאז ומתמיד התעניינתי בעסקים ופעלתי ללמוד ולשפר אותם. פתאום כמנהל חשבונות, הייתי מסיים את העבודה שיש ומגלה שלרוב נשאר לי זמן פנוי בשפע. המעסיק שלי רצה שאשב במשרד שעות מסוימות וכך הייתי מבלה את היום בהרבה מאוד זמן פנוי שלא ידעתי מה לעשות בו.
תקופה מסוימת אחרי כן הגיעה אלי הצעה שאעבוד עבור עמותה של חברה של המעסיק שלי. התחלתי לעבוד במקביל וגיליתי שזה שימוש מצוין לשעות הפנויות שלי בהם יכלתי לעבוד על ענייני העמותה.
פתאום היו לי הכנסות משני מקורות וההוצאות שלי היו מאוד נמוכות.
בהמשך לקחתי עוד לקוח, ועוד אחד ועוד אחד. זו נהייתה סוג של אובססיה, לראות כמה אצליח לקחת עלי וכמה כסף אצליח להכניס.
אחרי שהצטבר הסכום הראשון המשמעותי התחלתי לפזול עוד ועוד לעבר הבורסה.
היה לי את כל מה שלמדתי מהבלוג והפורום. אבל כל הזמן הרגשתי שהשקעה פאסיבית לא מתאימה לי. לא לאופי שלי, לא לאמונות שלי. אבל לא הכרתי דברים אחרים.
התחלתי בזה שהשקעתי בכמה מניות של חברות מוכרות סכומים קטנים- 5000 שח למניה. ניסיתי ללמוד על החברות בזמן שהשקעתי (לרוב אחרי שקניתי
) ולנסות לגבש איזה הגיון מזה.במקביל קראתי הרבה ספרות קלאסית על השקעות ערך וחקרתי כמה בלוגים של השקעות.
בהתחלה לא קרה הרבה-
הייתי מוכר מניות מיד שהיו מגיעות לרווח קטנצ'יק ובעיקר מבלה את הזמן בלמידה על רטוב.
חוויתי מפולת אחת בדצמבר 2018 ונוכחתי למירב שמחתי שאני דיי עמיד פסיכולוגית למשברים - לא מימשתי ולא מכרתי ורק הצטערתי שאין ביכולתי לנצל את ההזדמנות כדי לקנות עוד מניות.
ובמקביל פיתחתי את הנישה שבה אני מרגיש בנוח להשקיע והתחלתי לפתח עוד ועוד את תכנית ההשקעות.
ההון הראשוני נבנה מחיסכון נטו -
40-50% של ההכנסה שהוקצה לטובת ההשקעות ובצורה מופלאה ממש זה גדל מ0 לסכום של כמה מאות אלפים מכובדים.
ב2020 בקורונה הגיעה השנה הראשונה שהתחלתי להרוויח סכומים משמעותיים בשוק ההון. לאחר ששוב עמדתי במבחן הפסיכולוגי הגדול של מרץ בלי לעשות את הטעות הרווחת.
ואני עומד היום קרוב מאי פעם ליעדים שרציתי להשיג.
ובמקביל אני מרגיש סוג של אי נחת מהעבודה שלי - איזה קול מבפנים שרוצה כבר לקפוץ אל תוך העולם שלא מותנה בייצור כסף פעיל באופן חודשי קבוע ושמעוניין להיות מעבר לכל זה.
ואומר תודה לדרך שהייתה ולזו שעוד תהיה. וקצת מכיר בה.
זה מרגיש טוב.
