שיר ששמעתי היום ברדיו

[אנא-אל]

של ויאצ'סלב קופריאנוב:
"אָדָם הִמְצִיא כְּלוּב לִפְנֵי שֶׁהִמְצִיא כְּנָפַיִם// בְּתוֹךְ הַכְּלוּבִים/ שָׁרִים בְּעָלֵי כְּנָפַיִם/ עַל חֵרוּת הַמָּעוֹף/ מִחוּץ לַכְּלוּבִים/ שָׁרִים מְחֻסְּרֵי כְּנָפַיִם/ עַל צִדְקַת הַכְּלוּבִים...."


אשמח לשמוע דעתכם על השיר ועל משמעות השורה הראשונה.
האם היא לא סותרת את השורה השנייה? האם גם אנשים בעלי כנפיים חייבים כלוב רק כדי לחלום על לפרוש כנפיים מחוץ לו?

 

[mudale222]

זה נראה לי אוקסימורון מכוון. הכוונה היא שהכלוב גורם לאנשים לפתח כנפיים אבל ברגע שיוצאים מהכלוב נעלמות הכנפיים.
או בקיצור טבע האדם לחלום על החופש אבל כשנותנים לו אותו הוא לא עושה עם זה כלום.
ג"נ, לא מבין כלום בשירה לא מייעץ

 

[אנא-אל]

@mudale222
אני חושבת שאתה צודק פשוט רציתי בכוח שהשיר ינטה לכיוון של להלל אנשים עם כנפיים. אבל האוקסימורון יותר מוצלח וכנראה זו הביקורת המדויקת האם היא נכונה, אני מניחה שרובנו אכן בעלי כנפיים בתוך כלוב (קרי חולמים על פרישה מוקדמת) האם אלה שפרשו (קרי בעלי כנפיים שיצאו מהכלוב) אכן בהכרח מתגעגעים לכלוב? או צריכים כלוב חדש..
יש פה מעט שאולי ידעו לפחות בהקשר של פרישה מוקדמת. בעיניי זו שאלה מעניינת.
(אני דווקא מנחשת שהאוקסימורון די מדויק)

 

[אלמונית]

"מִחוּץ לַכְּלוּבִים/ שָׁרִים מְחֻסְּרֵי כְּנָפַיִם/ עַל צִדְקַת הַכְּלוּבִים...."
הכוונה לדעתי היא :
מחוסרי הכנפים מצדיקים את הכלובים= כלומר מצדיקים את המצאת הכלוב ואת מעשה הכליאה.
ולכן לדעתי בעצם מדובר על אנשים מחוסרי כנפים, מחוסרי מעוף, דמיון וכושר המצאה הכולאים אנשים בעלי כנפים שכל רצונם הוא לעוף ולהיות חופשיים.
אולי הם עושים את זה בגלל קנאה, בגלל חוסר הבנה של האחר. בכל מקרה, כוונת המשורר מן הסתם לא ידועה לי , אבל מה שחשוב זה הפירוש האישי.

מרוב כלובים, כמעט שכחתי כמה אני אוהבת שירה , מקסים! תודה

 

[אנא-אל]

בעיניי צדקת הכלובים מתפרשת גם כסוציאליזם שרואה בחוקים להגבלת החופש למען שוויון דבר מוסרי

 

[Rachel]

אני חושבת שהאוקסימורון מתקיים ביותר בקרב ה'אוכלוסיה הרגילה', או כפי שהגדיר אותה מישהו (לצערי, אין לי מקור) 'הבטטות'.
רוב האנשים, לצערנו, ממלאים את השיגרה בלי לחשוב עליה יותר מידי, כך רגילים, ודי.
גוררים רגליים, ממשיכים להשתרך במעלה השנים.
בעיני, השיר מתאים להם יופי:
כשהם צעירים הם חושבים שיש להם כנפיים, בטוחים שלו רק היה להם יותר זמן פנוי הם היו--- כובשים את העולם.
למעשה, הם לא טורחים להתאמץ כדי לקנות לפחות את זמנם הפנוי בעתיד.
ואז, כשהם מגיעים לגיל הפרישה, הם יוצאים לפנסיה. עייפים, מחוסרי כנפיים, חסרי מעוף.
הם מסתכלים על שוכני הכלובים בקנאה, ומשתדלים, גם בשביל עצמם, להצדיק את העבודה, כדי שההחמצה לא תכה בהם.
זו הפרשנות שלי,
בכל מיקרה, שיר נפלא, נהניתי מאוד,
ותליתי אותו במשרד, כדי שלא אשכח לצאת מפה לפני שייגמרו לי הכנפיים...

 

[אנא-אל]

@Rachel פרשנות יפה!