אני פרשתי לפני שנה וחצי בערך. למען האמת לא עסוק יותר מידי ולא עושה דברים שלא הייתי עושה כשעבדתי. נכנסתי למין תרדמת חורף שלא לומר עצלנות יתר בהשוואה לשגרת יומי לפני הפרישה. פתאום כשכל היום עומד לפניי כל פעולה קטנה שאני צריך לעשות נראית לי כמו מטלה כבדה שגוזלת את זמן המנוחה שלי.
בגדול אני מתעורר בלי שעון לקראת הצהריים (תמיד הייתי ציפור לילה רק שעכשיו אין הכרח לקום לעבודה בבוקר) ,3 פעמים בשבוע חדר כושר , פעמיים בשבוע קניות ביציאה מחדר הכושר, יום בשבוע בישולים ואפייה, קצת נקיון בית וסידורים, צורך הרבה אקטואליה דרך האינטרנט והטלויזיה, שורץ בטוויטר...עושה סיבוב רגלי על גדת הנהר ויושב בבית קפה לקפה היומי.
כל השגרה שלי מתנהלת ברגל ברדיוס של 500 מטר מסביב לבית, חדר-כושר, סופרמרקט, בולנג'רי, דואר, חנויות , לשכת אבטלה , עיריה, ביטוח לאומי, קופת חולים , רופא שיניים ועוד ... הכל מסביב לבית . אני אפילו כבר לא קונה יותר כרטיסים למטרו וביטלתי מזמן את החופשי חודשי.
למען האמת בשביל שגרת יום יום כזאת לא ממש שווה להפסיק לעבוד. את הדברים שאני עושה עכשיו עם מריחת זמן עשיתי גם כשעבדתי עם ניהול זמן יותר יעיל (חוץ מבישול ואפייה שזה תחביב שפיתחתי לאחרונה).
אין לי איזה תחביב שאני יכול או צריך להקדיש לו את כל זמני וכל האנשים שאני מכיר נמצאים בשגרת עבודה אז ככה שאין באמת יותר זמן עם חברים מכיוון שהם עסוקים.
אחד הדברים שהייתי מאוד רוצה לעשות זה טיולים ארוכים בעולם אבל זה בעייתי מכיוון שבן הזוג עובד ואני לא מעוניין לטייל לבד ולהזניח את הזוגיות, למזלי יש בצרפת הרבה חופשות אז אנחנו בכל זאת מטיילים אבל לא כמו שהייתי רוצה למשל כמה חודשים באוסטרליה, סין והמזרח ועוד...
חשבנו גם לעבור לגור בדרום צרפת בריביירה הצרפתית על שפת הים התיכון עם מזג אויר כמו בישראל ואפשרות ללכת לים (האופציה של לחזור לגור בישראל בתל אביב ירדה כרגע מהפרק בגלל יוקר המחייה ומחירי הנדל"ן בתל אביב). אבל שוב, גם העניין של מעבר דירה לאיזורים אחרים בצרפת לא יתבצע כל עוד בן הזוג לא מתגרש מהקריירה.
יש לי הרהורי כפירה לגבי הפרישה ומחשבות על חזרה לעולם העבודה לפחות עד שבן הזוג יואיל בטובו להחליט לפרוש. אם אחזור לשוק העבודה זה יבוא ממקום של בחירה ולא מכורח ואני לא אשאר בשום עבודה שתעשה לי רע. חשבתי גם אולי לעשות הסבה מקצועית לתחום שיעניין אותי. נראה, לבינתיים אני זורם עם האי עשייה.
מה שבאמת הכי חשוב לנו זאת העצמאות הכלכלית וגדיעת התלות בתלוש המשכורת ואת זה השגנו. הפרישה משוק העבודה לא הייתה המטרה הראשית, הפרישה היא אפשרות אחת בין עוד אופציות שמאפשרת העצמאות הכלכלית.
כרגע אין שום דבר קונקרטי מכיוון שלמרות מה שתיארתי בסך הכל התרגלתי לשגרה ולשלווה המשעממות לכאורה וגם אין לנו צורך בהכנסות נוספות.