רגע של עברית

[YPV]

חוזים, ובכלל הסטנדרטים של כותבי משפטית, לא מצטיינים בטקסט ברור. הבכורה לכללי טקס ולא לקריאות.
ככל ו..., על מנת, ו/או, עובר ל..., למצער, ברחל בתך הקטנה.

שימוש בביטויים בארמית

 

[doc29]

כדי ולא בכדי

אנטגוניזם ולא אנטיגוניזם (שמעתי לא מעט)

אינטונציה ולא טונציה (למשל "חשוב לא רק מה אתה אומר, אלא גם האינטונציה בה אתה אומר זאת")

היות ש ולא היות ו

אין כזה דבר במידה ו (כפסוקית תנאי)

על ידי (לידי) לעומת על ידיי (אני עשיתי)

Fסטיבל ולא Pסטיבל

 

[Homer]

פן, ולא פאן
פן, צורת יחיד של פנים, צד אחד.
פאן, אל הרועים היווני, על שמו חליל הרועים, חליל פאן.

 

[paskar]

"פן" הזכיר לי...
לזכר: כֵּן, לא כֵּנֶה.

 

[Deleted member 8236]

אין ספור או אינספור?

 

[ירח אפל]

אין ספור או אינספור?

הנכון זה אין ספור

 

[paskar]

אין ספור או אינספור?

אולי לא נהוג לחבר בדוגמא הזו, אבל לדעתי דברים כמו "בינעירוני" או "יומיומי" כן בסדר, למרות המלצת האקדמיה.

 

[לאץ']

אותיות אית"ן, אני אקרא

אחד מחברי לעבודה לשעבר כנראה חשב שהאותיות הן אותיות הית"ן, כי הוא היה כותב לא פעם "אני השמח" במקום "אשמח" (לצערה של כותבת הפוסט המבואסת).

 

[paskar]

חשבתי שזה זוג טעויות שהולך ביחד:
אני אפעל -> אני יפעל
הוא יפעל -> הוא הפעל

 

[סולידי]

בר - מארמית בן. לדוגמא, בר מזל.
ברבים: בני. אין מילה כזאת ברי. בני מזל, לא ברי מזל.
בנקבה: בת. אין ברת. בת מזל, לא ברת מזל.

 

[Leo]

קורם עור וגידים ולא רוקם עור וגידים

 

[יעקב 1]

בנקבה: בת. אין ברת. בת מזל, לא ברת מזל.

תרגום יונתן בראשית טו ט:
לֵיהּ סַב לִי תִּקְרוּבְתִּין וּקְרֵיב קֳדָמָי עֶגְלָא בְּרַת תְּלַת שְׁנִין וּבְרַחָא בַּר תְּלַת שְׁנִין וְעִיזָא בְּרַת תְּלַת שְׁנִין וְשַׁפְנִינָא וְתַּסִילָא בַּר יוֹן:

 

[יעקב 1]

ריבית דה ריבית

 

[Williamsburg]

ואת הנקודה עצמה מנסים להכניס באמצע מילה...

שלא לדבר על רווח, פסיק. שני רווחים, נקודה.

 

[Williamsburg]

כתובות לא נכון פשוט הכל כתוב ככה רצוף בלי שום סימן ואז אי אפשר להבין אם זה שאלה קביעה אמירה תשובה או מתי נגמר משפט הבנתם

סימן שאלה עולה כסף (לפחות שתי שקל). נדרש להבין מההקשר שזו שאלה.

 

[Williamsburg]

היות ש ולא היות ו

וגם מאשר ש, מפני ש (ולא בגלל ש)

 

[yossik]

סימן שאלה עולה כסף (לפחות שתי שקל). נדרש להבין מההקשר שזו שאלה.

שני שקל לא שתי שקל.

 

[Williamsburg]

שני שקל לא שתי שקל.

שני שקלים. אחד עשר שקל.

 

[Homer]

שני שקל לא שתי שקל.

אתה צודק כמובן, למרות שאם כבר אז כבר... שני שקלים. עד המספר 10 אומרים את שם העצם ברבים. מעל 10 אפשר או יחיד או רבים:
11 איש או 11 אנשים .

עשרים שקל או עשרים שקלים? - האקדמיה ללשון העברית

עד המספר 10 שם העצם הנמנה בא בצורת הרבים, למשל 'שלושה שקלים' (ולא "שלושה שקל"). מהמספר 11 ומעלה אפשר לנקוט את שם העצם הן ביחיד הן ברבים, למשל: 'עשרים שקלים' או 'עשרים שקל'.

hebrew-academy.org.il

 

[AsherV]

נדרש להבין מההקשר שזו שאלה.

נכון.
אבל כשאני רואה כמה שורות בלי פיסוק בכלל, בדרך כלל אין לי כוח לקרוא ואני מדלג.