בכל מקרה הכל תלוי במסלול הנבחר.
לפני פרישה, אם סך היוון הקצבאות האמורות להיות משולמות לשארים קטן מסך הצבירה של המבוטח אז ההפרש בין היוון הקצבאות לבין הצבירה ישולם לוירשים.
אחרי הפרישה ההפרש הזה הולך ל"כיס" של הביטוח הקולקטיבי ומתחלק בין כל המבוטחים.
לגבי מסלולים:
לפני פרישה
אתה יכול לבחור אחוז כיסוי לשארים (או לבטל לחלוטין את ביטוח השארים אם אתה רווק). זה מקטין מצד אחד את הקצבה שהשארים יקבלו אבל יקטין גם את סכום ההיוון ולכן בפוטנציה יכול להגדיל את הסכום שהיורשים יקבלו.
במסלול ברירת מחדל האלמנה מקבלת 60% מהשכר המבוטח וכל ילד מקבל 30% (עד גיל 21), כאשר כל הילדים יחדיו מוגבלים ב40% סה"כ.
במסלולים אחרים הכיסוי קטן בצורה שווה (כלומר אם אתה מבטח רק 50% כולם יקבלו חצי).
אחרי הפרישה
יש אפשרויות שונות שאתה יכול לבחור ביניהן. כל אפשרות בעצם משנה לך את הקצבה כי היא משנה את המקדם (הדרך הקלה "לגבות" ממך כסף).
יש מסלול שמבטיח מינימום קצבאות (נניח 120 קצבאות), ואז אם אתה מת לפני שמשכת את מס הקצבאות המובטח, שאר הקצבאות עדיין ישולמו ליורשים (כלומר מובטח שאתה/היורשים שלך יקבלו לפחות 120 קצבאות).
מעבר לזה יש מסלולי ביטוח, שגם שם ברירת המחדל דומה למה שיש לפני הפרישה - האלמנה מקבלת 60% וכל ילד מקבל 30% עד גיל 21, כאשר כולם ביחד יקבלו 40% לכל היותר.
שים לב שיש הבדל בין שארים (שהם אלו שיקבלו קיצבה מתוקף הביטוח) לבין יורשים (שהם אלו שיקבלו את הסכום הנשאר בקופה).
בד"כ שני הגורמים דומים, אבל אין הכרח שזה יהיה המצב.
וגם אם הם דומים, ילד מעל גיל 21 למשל לא זכאי לקצבת שארים אבל כן יקבל חלק מכספי הירושה (בד"כ לפחות).
נערך לאחרונה ב:
