קושי בעבודה עם קולגה - אשמח לתובנות

[לב מישקין]

שלום לכולם,

אני עובד מזה כשנתיים בעבודה משרדית צמוד עם קולגה כוחנית ואגרסיבית.

בפועל זה בא לידי ביטוי מולי בעיקר ב:

א. לחתוך אותי באמצע משפטים במהלך דיונים מרובי משתתפים
ב. ניסיון אינסופי להגחיך את הדברים / המעשים שלי בצורה קטנונית מול אנשים אחרים
ג. זלזול בכל רעיון או הצעה שאני מעלה

אני בנאדם נוח ומעט מופנם ובהתאם לכך ספגתי וספגתי וספגתי ברמה שזה משפיע על בריאותי הנפשית ושלוות הנפש שלי.

אני מעוניין להישאר בעבודה הנוכחית ולצבור ניסיון. העבודה עצמה מעניינת אותי.

אבל אני רוצה לעשות שינוי השאלה מה הדבר הנכון?

אפשרות א': להתחיל להציב גבולות בצורה אסרטיבית יותר מולה.

- יתרון: זה כלי חשוב לתרגל בחיים. תמיד הרי יהיו אנשים כוחניים סביבי
- חסרון: במידה והיא לא תכבד את הגבולות האלה (מה שיש לי חשד שיקרה) אני אצטרך להיגרר כל הזמן לקרבות קטנים שייקחו ממני מאמץ נפשי ואנרגיה וכתוצאה מזה גם אפסיד מזה

אפשרות ב': להציף מול המנהל הישיר את הקושי הבין אישי מול הקולגה ולבקש להפריד ביננו

- יתרון: במידה וזה יתאפשר אני ארוויח רווחה נפשית
- חסרון: אולי זה קצת "אימפוטטנטיות" שכזו מצדי. לא כדאי שאנסה להציב גבולות באסרטיביות ולא כל כך לחשוש מעימותים? במקום זה אני מצפה שהמנהל יעשה את זה?
- חסרון: זה אולי נתפס רע שאני אדבר אחרי שנתיים ככה על קולגה? למה לא דיברתי עד עכשיו?

אפשרות ג': להציף מול המנהל הישיר את הקושי הבין אישי מול הקולגה ולבקש תקופת ניסיון בה אני אציב גבולות יותר ולבחון אם זה עובד וניתן להמשיך יחד

- יתרון: תקופת ניסיון בה אני אציב גבולות מול הקולגה בצורה יותר אסרטיבית
- חסרון: למה מראש לא לבקש להפריד ושלום ?


אני ממש אודה לתובנות ועצות באשר למצב שלי. ובכלל ניסיון החיים שלכם. תודה רבה. : )

 

[Bonfire]

מצטער לשמוע. סיטואציה קשה ולא פשוטה.

- חסרון: זה אולי נתפס רע שאני אדבר אחרי שנתיים ככה על קולגה? למה לא דיברתי עד עכשיו?

תן לי להרגיע אותך - זה לא נתפס רע. לכולם ברור שקשה להעלות נושא כזה. אל תחשוש, זה לא מה שהמנהל/ת יחשבו.

- יתרון: זה כלי חשוב לתרגל בחיים. תמיד הרי יהיו אנשים כוחניים סביבי

אכן, זה חשוב מאוד. אני מבין את החשש סביב פתיחה בריב, אבל כפי שכתבתי בעבר בפורום - אם פחד זה מה שמניע אותך, תחשוב כמה מפחיד לבלות את השנים הקרובות בהתכופפות לקולגה הזו ולתת לו לעקוף אותך בזכות ההתבהמות שלו.

תקופת ניסיון בה אני אציב גבולות יותר ולבחון אם זה עובד וניתן להמשיך יחד

תוכל להסביר? זה לא ברור כל כך.

 

[לב מישקין]

מצטער לשמוע. סיטואציה קשה ולא פשוטה.

תן לי להרגיע אותך - זה לא נתפס רע. לכולם ברור שקשה להעלות נושא כזה. אל תחשוש, זה לא מה שהמנהל/ת יחשבו.


אכן, זה חשוב מאוד. אני מבין את החשש סביב פתיחה בריב, אבל כפי שכתבתי בעבר בפורום - אם פחד זה מה שמניע אותך, תחשוב כמה מפחיד לבלות את השנים הקרובות בהתכופפות לקולגה הזו ולתת לו לעקוף אותך בזכות ההתבהמות שלו.


תוכל להסביר? זה לא ברור כל כך.

תודה : )

התכוונתי להציב לעצמי בראש תקופה נאמר של 2/3 חודשים שבה אני אקטיבית מבהיר מול הקולגה מה מתאים ומה לא (סגנון דיבור, התנהגות וכו') ובודק האם יש התקדמות או לא.

ולפני זה להציף את הקושי מול המנהל ולומר שאני מנסה תקופה לראות אם אני מתמודד מול הקולגה בצורה שאני יכול לחיות איתה.

 

[kerenX]

במידה והיא לא תכבד את הגבולות האלה (מה שיש לי חשד שיקרה) אני אצטרך להיגרר כל הזמן לקרבות קטנים שייקחו ממני מאמץ נפשי ואנרגיה וכתוצאה מזה גם אפסיד מזה

אף אחד לא צריך "לכבד" את הגבולות שלך. אתה צריך לשמור עליהם בשביל עצמך. להיגרר לקרבות זה לא לשמור עליהם.
קצת קשה לדעת איך לענות. אם תוכל לתאר חלק מהאינטראקציות אולי אדע לענות אם לפי דעתי זה משהו שצריך להתמודד איתו לבד או משהו שמצריך שינוי. מה גם שלהרוויח כבוד מול אנשים כאלו אחרי ששנתיים היא דורכת עליך זה קשה.
בכל מקרה לא הייתי מעלה שזה בגללה. הייתי אומרת שאתה רוצה לעבוד עם מישהו אחר בשביל... להרחיב אופקים. לעבור לצוות אחר. לעבור לפרוייקט אחר. אולי אני בראש קצת יותר מיושן אבל מבחינתי המנהל הוא לא הבייביסיטר. אלא אם יש בעיה מערכתית (לדוגמא הרבה אנשים סובלים איתה) אם יש מישהו שאני לא מסתדרת איתו, זה עלי לסדר את הדברים.

 

[האזרח הקטן]

פתחת בעבר מספר שרשורים בנושא, נראה שהבעיה לא רק שלא משתפרת עם הזמן אלא מחריפה.
לדעתי למען הבריאות הנפשית שלך אתה חייב להחליט על שינוי - בין אם להילחם בה (מה שהצגת כאפשרות א׳), בין אם להיפרד (אפשרות ב׳) ובין אם לחפש עבודה בחברה אחרת.

מאיך שתיארת אותה ואותך, אני מעריך שיהיה לך קשה לגלות פתאום אסרטיביות מולה - אסרטיביות זה לא משהו שבונים בין לילה, ובטח לא בסביבה שכבר מכירה אותך.

 

[pizzaman]

כמה זמן היא עם החברה וכמה אתה? האם עמיתך היא בעיקר יצרנית או פוליטיקאית? אם מחר מגיעה הוראה מלמעלה שאחד מכם חייבים לפטר מי ילך?

 

[Lamur]

אפשרות ב': להציף מול המנהל הישיר את הקושי הבין אישי מול הקולגה ולבקש להפריד ביננו

מאוד תלוי במנהל אבל אם אתה מרגיש שאתה יכול לדבר איתו בצורה פתוחה והוא יהיה לצידך, לא רואה למה לא לעשות את זה, זה התפקיד שלו בין השאר.
מה שכן, מנהל טוב כנראה כבר היה שם לב לאישיות הבעייתית והיה שואל אותך ביוזמתו האם אתה מסתדר עם הקולגה ואם יש בעיות שהוא צריך להיות מודע אליהן.

 

[doc29]

אני ממש אודה לתובנות ועצות באשר למצב שלי. ובכלל ניסיון החיים שלכם. תודה רבה. : )

האם זה רק שניכם במשרד? אין עוד אנשים? אם יש- האם האגרסיביות והנבזיות שלה היא רק כלפיך?
כמעט בכל מקום שהייתי/עבדתי בו היה אדם כזה ותמיד כולם היו מודעים לזה מאוד וסבלו את זה כי הוא היה יחסית יעיל.

אני גם לא מאוד אדם שמתעמת, פעם אחת עשיתי את זה וזה עזר לתקופה של כמה שבועות, אבל מה שהכי עבד לי היה לשמור מרחק כמה שיותר, לקצר את האינטרקציות אקטיבית או להימנע מהן לחלוטין ולהזכיר לעצמי כל פעם שאני מתקשר איתו/ה שהוא דפוק ולכן לא להתייחס למה שהוא אומר.

 

[SolidusMaximus]

סיטואציה דומה בעבר - שמתי את זה על השולחן מול הקולגה, דיברנו (בספייס ציבורי) וליבנו את זה בכמה דקות, וזה נעלם. לא לגמרי, הנטיות נשארו, אבל זה הפיג הרבה מתח.

מה בשיחה? פשוט לשים דברים על השולחן, שאין רצון להתנהל כך וחבל שזה כך,killing them softly - אגרסיה מול אגרסיה רק תוביל לאסקלציה.
זאת לצד הבנה שזה לא אבא או אמא - לא נהיה קולגות לנצח, אין צורך לקחת את זה אישי, ואני יכול מעתה והלאה להפחית בכניסה לעימותים עם הקולגה, אם אין ממש חובה.

זה כמובן עובד רק אם א. בצד השני יש אדם שיכול לנהל דיון סביר אמיתי, ב. אין כוונת זדון מהצד השני, אלא רק same old אגו ואגרסיביות טבעית.
באופן כללי ללמוד להציב גבולות זה אחלה ניסיון לחיים, אבל לפרק את זה כמו אדם בוגר זה אפילו טוב יותר. בהנחה שיש פרטנר. לא תמיד יש.
ולפנות לבוס נתפס בהחלט כמו להלשין לגננת - אבל אם כן יש כוונת זדון, אולי זו הבחירה היחידה - עימות ישיר או פנייה עקיפה לבוס, כי שיחת ליבון לא תעזור.

קח בחשבון שלפעמים יש אנשים עם קווים אוטיסטיים, זאת אומרת, אל תניח כוונת רוע איפה שאתה יכול להניח חוסר הבנה. לא ברור איפה זה עומד מבחינת הצד השני.

 

[Camel]

אפשרות א' חד משמעית, אחרת מה שתרגיש זאת תחושת אימפוטנטיות שציינת.
הקטע הוא לעשות את זה בצורה מכבדת אך אסקטיבית.
פעם הבאה שהיא קוטעת אותך, תגיד ברוגע ובאסרטיביות משהו שיוציא אותה היסטרית.
זאת אומנות יותר ממדע, זה כמו לדבר לילד קטן.

 

[SolidusMaximus]

אפשרות א' חד משמעית, אחרת מה שתרגיש זאת תחושת אימפוטנטיות שציינת.
הקטע הוא לעשות את זה בצורה מכבדת אך אסקטיבית.
פעם הבאה שהיא קוטעת אותך, תגיד ברוגע ובאסרטיביות משהו שיוציא אותה היסטרית.
זאת אומנות יותר ממדע, זה כמו לדבר לילד קטן.

באומנות כמו באומנות, אם אין לך את זה אין לך את זה. אני לא חושב שפות"ש יוכל להגיד דבר כזה בלי שהוא יודע איך להגיד דבר כזה.

 

[האזרח הקטן]

באומנות כמו באומנות, אם אין לך את זה אין לך את זה. אני לא חושב שפות"ש יוכל להגיד דבר כזה בלי שהוא יודע איך להגיד דבר כזה.

זה שריר שאפשר לפתח גם אם אין לך את זה, אבל מי שאין לו את זה יצטרך להתאמן הרבה לפני שהשריר יתחזק.

 

[SolidusMaximus]

זה שריר שאפשר לפתח גם אם אין לך את זה, אבל מי שאין לו את זה יצטרך להתאמן הרבה לפני שהשריר יתחזק.

ולכן פתרון כמו "תגיד ברוגע ובאסרטיביות משהו שיוציא אותה היסטרית. זאת אומנות", זה לא פתרון למי שאומר "להתחיל להציב גבולות בצורה אסרטיבית. זה כלי חשוב לתרגל בחיים".
לא מלמדים התעמלות אומנותית תינוק שרק זוחל, כשההוראות הן "תרקוד משהו שקט אך סוער שיוציא מהקהל תשואות. זאת אומנות".
ואני אומר ממקום של מישהו שלא מאוד אוהב עימותים, אבל למדתי להתנהל איתם עם הזמן. בפעם הראשונה זה לא יכול להיות משהו מאוד מסובך.

 

[האזרח הקטן]

ולכן פתרון כמו "תגיד ברוגע ובאסרטיביות משהו שיוציא אותה היסטרית. זאת אומנות", זה לא פתרון למי שאומר "להתחיל להציב גבולות בצורה אסרטיבית. זה כלי חשוב לתרגל בחיים".
לא מלמדים התעמלות אומנותית תינוק שרק זוחל, כשההוראות הן "תרקוד משהו שקט אך סוער שיוציא מהקהל תשואות. זאת אומנות".
ואני אומר ממקום של מישהו שלא מאוד אוהב עימותים, אבל למדתי להתנהל איתם עם הזמן. בפעם הראשונה זה לא יכול להיות משהו מאוד מסובך.

מסכים לגמרי, בעיניי זו לא הצעה רלוונטית עבור פותח השרשור.

 

[Camel]

ולכן פתרון כמו "תגיד ברוגע ובאסרטיביות משהו שיוציא אותה היסטרית. זאת אומנות", זה לא פתרון למי שאומר "להתחיל להציב גבולות בצורה אסרטיבית. זה כלי חשוב לתרגל בחיים".
לא מלמדים התעמלות אומנותית תינוק שרק זוחל, כשההוראות הן "תרקוד משהו שקט אך סוער שיוציא מהקהל תשואות. זאת אומנות".
ואני אומר ממקום של מישהו שלא מאוד אוהב עימותים, אבל למדתי להתנהל איתם עם הזמן. בפעם הראשונה זה לא יכול להיות משהו מאוד מסובך.

מאמין שזכית לעשות בחיים גם דברים שבהתחלה סלדת מהם.
אלו החיים.
אין שום דבר רע בלהגיד "רגע, עוד לא סיימתי" כשמישהו קוטע אותך וזה ממש לא אקרובטיקה מילולית בלתי אפשרית.

 

[navv]

הפיתרון שלי להתמודדות עם אנשים רעילים הוא לא להתלונן, לא להתעמת, כן להשקיע את האנרגיות באיך להתרחק בצורה אופטימלית ולעבור צוות/עבודה.
לא רק בעבודה.

 

[סולידי_לרגע]

מה ש @SolidusMaximus אמר, וגם- מניסיון דומה- כמה תובנות:
1. לשתף את המנהל/ת זה בסדר. לצפות שמישהו יעשה משהו בשבילך/במקומך- זה לא יקרה.
2. גם לא לצפות לשום דבר מה-HR.
3. הניסיון שלי לא הסתיים "בהצלחה", כי הצד השני היה נטוע בעמדותיו חזק מדי. מה שאני לקחתי מהמקרה שלי זה לדעת לבחור את הקרבות שלך ולדעת לשחרר. לא להתנצח, ולא להתחכם, ולא לנסות לשנות אף אחד. וגם לא לקחת ללב.

אין שום דבר רע בלהגיד "רגע, עוד לא סיימתי" כשמישהו קוטע אותך

בול. זה עונה בדיוק לסיטואציה. כמה פעמים כאלה ואני מקווה שהיא תבין כבר.

 

[עלילה מסלול]

שלום לכולם,

אני עובד מזה כשנתיים בעבודה משרדית צמוד עם קולגה כוחנית ואגרסיבית.

בפועל זה בא לידי ביטוי מולי בעיקר ב:

א. לחתוך אותי באמצע משפטים במהלך דיונים מרובי משתתפים
ב. ניסיון אינסופי להגחיך את הדברים / המעשים שלי בצורה קטנונית מול אנשים אחרים
ג. זלזול בכל רעיון או הצעה שאני מעלה

אני בנאדם נוח ומעט מופנם ובהתאם לכך ספגתי וספגתי וספגתי ברמה שזה משפיע על בריאותי הנפשית ושלוות הנפש שלי.

אני מעוניין להישאר בעבודה הנוכחית ולצבור ניסיון. העבודה עצמה מעניינת אותי.

אבל אני רוצה לעשות שינוי השאלה מה הדבר הנכון?

אפשרות א': להתחיל להציב גבולות בצורה אסרטיבית יותר מולה.

- יתרון: זה כלי חשוב לתרגל בחיים. תמיד הרי יהיו אנשים כוחניים סביבי
- חסרון: במידה והיא לא תכבד את הגבולות האלה (מה שיש לי חשד שיקרה) אני אצטרך להיגרר כל הזמן לקרבות קטנים שייקחו ממני מאמץ נפשי ואנרגיה וכתוצאה מזה גם אפסיד מזה

אפשרות ב': להציף מול המנהל הישיר את הקושי הבין אישי מול הקולגה ולבקש להפריד ביננו

- יתרון: במידה וזה יתאפשר אני ארוויח רווחה נפשית
- חסרון: אולי זה קצת "אימפוטטנטיות" שכזו מצדי. לא כדאי שאנסה להציב גבולות באסרטיביות ולא כל כך לחשוש מעימותים? במקום זה אני מצפה שהמנהל יעשה את זה?
- חסרון: זה אולי נתפס רע שאני אדבר אחרי שנתיים ככה על קולגה? למה לא דיברתי עד עכשיו?

אפשרות ג': להציף מול המנהל הישיר את הקושי הבין אישי מול הקולגה ולבקש תקופת ניסיון בה אני אציב גבולות יותר ולבחון אם זה עובד וניתן להמשיך יחד

- יתרון: תקופת ניסיון בה אני אציב גבולות מול הקולגה בצורה יותר אסרטיבית
- חסרון: למה מראש לא לבקש להפריד ושלום ?


אני ממש אודה לתובנות ועצות באשר למצב שלי. ובכלל ניסיון החיים שלכם. תודה רבה. : )

מהניסיון שלי, ברגע שמעמידים אותם במקומם הם נרגעים. אפילו מתחילים לכבד אותך.

ככלל, אני אוהב להשתמש במילה כבוד. לדוגמא: "אתה לא מכבד". אם הם באים מהרקע שהמילה כבוד היא בעלת משמעות בשבילם זה אפקטיבי.

תן בראש.

 

[pizzaman]

מהניסיון שלי, ברגע שמעמידים אותם במקומם הם נרגעים. אפילו מתחילים לכבד אותך.

ככלל, אני אוהב להשתמש במילה כבוד. לדוגמא: "אתה לא מכבד". אם הם באים מהרקע שהמילה כבוד היא בעלת משמעות בשבילם זה אפקטיבי.

תן בראש.

מסכים שיש מקרים שזה יעבוד אך מה תעשה אם זה לא? מראש להרבה אנשים שמתנהגים בצורה כזאת יש שריטות שלא ניתן לפתור בשיחה קצרה.

 

[עלילה מסלול]

מסכים שיש מקרים שזה יעבוד אך מה תעשה אם זה לא? מראש להרבה אנשים שמתנהגים בצורה כזאת יש שריטות שלא ניתן לפתור בשיחה קצרה.

במקרה הזה לפחות הוא פרק ולא צבר את זה אצלו.