לתת שמות לתופעה מסויימת, לא משנה אותה. אלא אם אתה מאמין לשם שהתופעה קיבלה.
בואי נדבר על "שטיפת ידיים" - אני שוטף אחרי ביצוע פעולה מסויימת.
אם מדובר בהרגל - כל עוד לא ביצעתי את הפעולה המדוברת, אין צורך לשטוף ידיים.
אם מדובר ב-OCD... אני אשטוף את הידיים בין אם ביצעתי פעולה שמצדיקה ובין שלא או שאתלכלך כדי לתת לעצמי תרוץ.
דוגמה ל"הלם קרב" שהפך ל"תסמונת פוסט טראומטית"
נ.ב.
א. מה זה "מצליח לחסוך סכום נכבד"? במספרים מוחלטים או באחוזים?
ב. מה זה "לבזבז את זמנו"? כמה זמן את חושבת שלוקח לי לפתוח קובץ אקסל ולרשום 3 שורות של "תאריך, איפה קניתי ובכמה".
ה"שיקוף הראשוני" לוקח זמן - עד כמה שעות טובות שחופרים כמה חודשים אחורה.
הרישום היום-יומי אמור להסתכם ב-5 דקות.
אתה צודק לגבי החובה להימנע מתיוג תופעות בשמות של הפרעות פסיכיאטריות. זה כמעט כמו שימוש בקללות כטיעון בויכוח. אני מתנצלת.
אני רוצה בכל זאת להבהיר למה התכוונתי (והפעם בלי תיוגים)
י
יש הסברים רציונלים אפשריים רבים להשקעת זמן וטרחה יומיומית ברישום מדוקדק של ההוצאות.
לדוגמא: זיהוי סעיפי הוצאה מיותרים או מוגזמים, חישוב החיסכון הכספי הפוטנציאלי מביצוע קניות במקום מרוחק יותר וזול יותר, מתן דוגמא אישית לבן משפחה בזבזן ועוד ועוד.
אם אין הסבר שכזה - התשובה נמצאת כנראה בתחום הרווחה הנפשית של אותו אדם. יתכן ועצם אקט הרישום נותן לו תחושת קומפיטנטיות ושליטה ו/או קיימת בו חרדה, כנראה חסרת בסיס, שאם יפסיק לרשום יתחיל להיסחף ולבזבז ו/או הוא חש סיפוק ונחת למראה טבלה מסודרת ממולאת היטב וכו'
לפי התרשמותי מהפורום והבלוג יש כאן לא מעט אנשים שהתנהגותם הכלכלית אינה מוסברת רק ממניעים רציונליים.