היי, אני חדשה בפורום הנפלא הזה ולומדת המון 
אני בת 18, לפני השירות שלי.
אני דתייה, ואני מתלבטת בין שירות לאומי ושירות צבאי. אשמח מאוד לעצותיכם המחכימות.
זה יהיה קצת ארוך. אבל כל כך אשמח שתקראו.
קצת עליי ועל מטרותיי:
תלמידה מצטיינת בתיכון. הרחבתי פיזיקה, מתמטיקה, ואנגלית 5 יחל בציונים נושקים ל100, (זה לא בא בקלות - הרבה יגיעה ומאמץ.)
חוץ מזה אני גם הומנית מאוד - נהניתי מאוד מהסטוריה, ספרות וכו'. המקצועות האלו הולכים לי הרבה יותר בקלות. אבל מאוד נהניתי מהסיפוק באתגר במקצועות המדעיים.
חוץ מזה, למדתי בתכנית שקוראים לה מגשימים - תכנית ממש *ממש* אינטניסיבית, במשך 3 שנים מכיתה י' עד יב'. למדנו המון תכנות (פייתון, c, cpp, קצת אסמבלי) ומערכות הפעלה ורשתות.
האמת היא שמההתחלה מאוד התלבטתי אם ללכת לשם, לא הרגשתי שזה הנטייה הטבעית שלי ומה שמעניין אותי כרגע. אבל בכל זאת הלכתי על זה בלי יותר מדי הבנה לקראת מה אני צועדת. היו המון פעמים שחשבתי לפרוש, היה לא קל בכלל, הרבה כשלונות כי לא היה לי מספיק זמן\מוטיבציה להבין דברים. כל המסביב היה קשוח, קצת שעות שינה, מעט חיי חברה, וכל הסלט הזה בשילוב גיל ההתבגרות והבגרויות על הראש לא היה החוויה הכי מדהימה שיש. אך עם כל זאת לא הייתי מוותרת על זה, כי דווקא האתגרים לימדו אותי המון על עצמי, והרחיבו את היכולות שלי.
אני מרגישה שבעיקר כל ה"מסביב" עשה לי באסה על המקצוע. ולא התכנות עצמו. בשנת פרויקט האחרונה שלנו היה הרבה פחות קשה והיה לי ממש ממש נחמד. ובעיקר אני יוצאת מהחוויה הזו מבולבלת, כשמצד אחד - אני לא בטוחה אם תכנות זה באמת בשבילי. ומצד שני - אני לא בטוחה שלא. ובהחלט לא מוותרת על זה, ורוצה לתת לזה עוד הזדמנות קצת יותר נורמלית. עבודה בפיתוח עונה על הרבה מהציפיות שלי (אתגר אינטלקטואלי, עבודה עצמאית בעיקר, אנשים איכותיים, שכר ותנאים טובים - כן זה בהחלט חשוב לי!, יכולת עבודה מהבית, היצע עבודות רחב וכו וכו)
אבל... וזה אבל גדול - חשוב לי שאהנה, שארגיש סיפוק. אני יודעת שיש לי יכולות טובות ואני יודעת שמי שלא מתחבר מספיק לתכנות פשוט קומל בעבודה הזו. ולא בא לי.
תכלס, אם לא תכנות אני חושבת שאלך למשהו מדעי כלשהו. יש איזה משהו שקוסם לי בלעסוק במחקר\ביוטק וכאלה. לא אשקר שהתחומים האלו יותר קוסמים, מרגיש לי שלחקור את הטבע זה ממש מגניב ומיוחד. כנל מתמטיקה, פיזיקה טהורה... מצד שני - זה לא מספיק בוער בעצמותיי, אני לא יודעת עד כמה אוהב את זה, לא קראתי מחקרים וכו בעניין. אולי גם הקושי וההילה סביב זה מושכים אותי. ואני יודעת שזה מסלול קשה. קשה מאוד. וגם לא תמיד מתגמל.
אבל חשבתי נגיד על ביואינפורמטיקה וכאלה שזה יכול להיות ממש נחמד - ויכול לפתוח לי דלתות לכאן ולשם.
אה ו - החלום האמיתי אמיתי שלי, ומה שאני באמת טובה בו (אני מקווה) זה כתיבה. שירה ואולי גם פרוזה. אני טובה בזה. זה קצת ילדותי לומר אבל אני מרגישה שזה חלק מהיעוד שלי. זה נגיד משהו שאני ארגיש פספוס גדול אם לא אעשה. ואני פשוט בטוחה שאעשה את זה. אבל למזלי זה דבר שעושים מהצד - כלומר, תחביב שמפתחים אותו, וזה בלי קשר לפרנסה, כי מעולם לא חשבתי להתפרנס מזה.
בשירות הלאומי:
האופציה היא תפקיד טכנולוגי, במשך שנתיים, במשרד ממשלתי כלשהו. לא מובטח לי איזה תפקיד בדיוק אקבל. יש תפקידים יותר טובים, ויש פחות.
אני יודעת שיש תפקידים של qa (שנחשבים הפחות טובים), יש תפקידים של פיתוח ויש תפקידים של יותר אבטחת מידע וכאלה. לא סגורה ממש מה יש עוד. אבל לפני השירות יש ראיון עם ראשי הצוותים שם שואלים אותך מה בא לך לעשות, ומאמינה שאם אתעקש על פיתוח (שזה מה שאני מעדיפה) יתנו לי. אני יודעת שיש בנות שמגיעות עם רקע של 5 יחל, ויש בנות שמגיעות אפילו עם תואר שלם שכבר עשו. בגלל שעשיתי מגשימים בעיניי בסך הכל אני נמצאת במצב שרוב הסיכויים אקבל תפקיד טוב- ואני מקווה פיתוחי. כך שיש סיכון - אבל מניחה שהוא לא גדול מדי.
הבנות שירות משתלבות בצוותים כמו עובדות רגילות, ויש הכשרה שמשתנה בהתאם לתפקיד, שהמנהל נותן. ומתפתחים עם הזמן.
השירות הוא מש כמו עבודה. הצוותים הם של עובדים שם. לפי הבנתי העובדים לא מבוגרים מדי, הגיל הממוצע הוא משהו כמו 30, כמובן יש מבוגרים יותר, אבל גם יש צעירים יותר.
היתרון הגדול בשירות הזה - הוא לתת צ'אנס אמיתי לפיתוח. לעבוד בעבודה רגילה לגמרי. ולבחון עם עצמי אם אני רוצה את זה, מי יתן לי את הצ'אנס הזה בהזדמנות אחרת?
במידה ולא - אז קצת באסה כי כנראה לא אהנה כל כך בשירות, אבל מצד שני חסכתי לעצמי ללכת למסלול שלא יהיה לי טוב בו בהמשך החיים. במידה וכן - חסכתי ידע, נסיון כלשהו, קשרים עם אנשים, וגם - עבודה אפשרית. תוך כדי התואר או לאחריו.
בשירות הצבאי:
התקבלתי לתפקיד בחיל האוויר שנקרא חוקרת מודיעין אוויר. זה שם כולל להרבה תפקידים מודיעיניים. זה נחשב טוב ואיכותי. שנתיים. אנשים טובים. גם שם יש תפקידים מעניינים מאוד, ויש תפקידים פחות...
והתמיינתי למסלול במודיעין שנקרא - שוב"ל-שחקים. מסלול של 2.8 ושנה קבע. מסלול שקשור ללווינים, מודיעיני וטכנולוגי. מסלול איכותי מאוד. אבל עדיין אין תשובות. (כנראה עוד חודש ככה הן יגיעו).
שני התפקידים הם בסיס פתוח בקרייה.
היתרון - תפקידים באמת טובים. מעניינים. אתגר וחישול, הזדמנות להתעסק בדברים שונים שאין באזרחות. אבל זה גם החסרון שלהם. וגם החוויה של הצבא.
וגם (אולי) היכולת להתקדם לקריירה צבאית, שיכולה להביא סיפוק רב ומשמעות, וגם אולי יותר קלה לאמהות (במיוחד שאני רוצה משפחה גדולה) ופנסיה מוקדמת. אבל... קראתי באינטרנט והיום נראה שזה מאוד קשה ולא בטוח, וגם קצת מפחיד להתעסק בדברים שלא קשורים לאזרחות ואחרי כמה שנים להפלט החוצה בלי נסיון אמיתי.
ובסוגריים:
אני באמת לא רוצה שתחשבו שאני חושבת רק על עצמי. אני באמת מאמינה שגם בשירות הלאומי וגם בשירות הצבאי אתרום בערך באותה צורה למדינה. מקווה שהתגובות לא יתמקדו בעניין של "למה יש לך את הפריווילגיה לשירות לאומי". אני באמת דתיה, כל חיי למדתי במסגרות דתיות, ובהחלט יודעת שיהיו לי אתגרים בצבא מעצם היותי דתייה, ובהחלט עצם הנסיון ללכת לצבא הייתה החלטה לא קלה. כך שהפטור הוא לא שקר או נסיון להשתמטות או משהו. ממש ממש לא. אני בהחלט רוצה לתרום וכמה שיותר, ולעשות את השירות הכי משמעותי שיש. ועל הדרך - להנות ולקבל ערך מוסף חזרה.
אני בת 18, לפני השירות שלי.
אני דתייה, ואני מתלבטת בין שירות לאומי ושירות צבאי. אשמח מאוד לעצותיכם המחכימות.
זה יהיה קצת ארוך. אבל כל כך אשמח שתקראו.
קצת עליי ועל מטרותיי:
תלמידה מצטיינת בתיכון. הרחבתי פיזיקה, מתמטיקה, ואנגלית 5 יחל בציונים נושקים ל100, (זה לא בא בקלות - הרבה יגיעה ומאמץ.)
חוץ מזה אני גם הומנית מאוד - נהניתי מאוד מהסטוריה, ספרות וכו'. המקצועות האלו הולכים לי הרבה יותר בקלות. אבל מאוד נהניתי מהסיפוק באתגר במקצועות המדעיים.
חוץ מזה, למדתי בתכנית שקוראים לה מגשימים - תכנית ממש *ממש* אינטניסיבית, במשך 3 שנים מכיתה י' עד יב'. למדנו המון תכנות (פייתון, c, cpp, קצת אסמבלי) ומערכות הפעלה ורשתות.
האמת היא שמההתחלה מאוד התלבטתי אם ללכת לשם, לא הרגשתי שזה הנטייה הטבעית שלי ומה שמעניין אותי כרגע. אבל בכל זאת הלכתי על זה בלי יותר מדי הבנה לקראת מה אני צועדת. היו המון פעמים שחשבתי לפרוש, היה לא קל בכלל, הרבה כשלונות כי לא היה לי מספיק זמן\מוטיבציה להבין דברים. כל המסביב היה קשוח, קצת שעות שינה, מעט חיי חברה, וכל הסלט הזה בשילוב גיל ההתבגרות והבגרויות על הראש לא היה החוויה הכי מדהימה שיש. אך עם כל זאת לא הייתי מוותרת על זה, כי דווקא האתגרים לימדו אותי המון על עצמי, והרחיבו את היכולות שלי.
אני מרגישה שבעיקר כל ה"מסביב" עשה לי באסה על המקצוע. ולא התכנות עצמו. בשנת פרויקט האחרונה שלנו היה הרבה פחות קשה והיה לי ממש ממש נחמד. ובעיקר אני יוצאת מהחוויה הזו מבולבלת, כשמצד אחד - אני לא בטוחה אם תכנות זה באמת בשבילי. ומצד שני - אני לא בטוחה שלא. ובהחלט לא מוותרת על זה, ורוצה לתת לזה עוד הזדמנות קצת יותר נורמלית. עבודה בפיתוח עונה על הרבה מהציפיות שלי (אתגר אינטלקטואלי, עבודה עצמאית בעיקר, אנשים איכותיים, שכר ותנאים טובים - כן זה בהחלט חשוב לי!, יכולת עבודה מהבית, היצע עבודות רחב וכו וכו)
אבל... וזה אבל גדול - חשוב לי שאהנה, שארגיש סיפוק. אני יודעת שיש לי יכולות טובות ואני יודעת שמי שלא מתחבר מספיק לתכנות פשוט קומל בעבודה הזו. ולא בא לי.
תכלס, אם לא תכנות אני חושבת שאלך למשהו מדעי כלשהו. יש איזה משהו שקוסם לי בלעסוק במחקר\ביוטק וכאלה. לא אשקר שהתחומים האלו יותר קוסמים, מרגיש לי שלחקור את הטבע זה ממש מגניב ומיוחד. כנל מתמטיקה, פיזיקה טהורה... מצד שני - זה לא מספיק בוער בעצמותיי, אני לא יודעת עד כמה אוהב את זה, לא קראתי מחקרים וכו בעניין. אולי גם הקושי וההילה סביב זה מושכים אותי. ואני יודעת שזה מסלול קשה. קשה מאוד. וגם לא תמיד מתגמל.
אבל חשבתי נגיד על ביואינפורמטיקה וכאלה שזה יכול להיות ממש נחמד - ויכול לפתוח לי דלתות לכאן ולשם.
אה ו - החלום האמיתי אמיתי שלי, ומה שאני באמת טובה בו (אני מקווה) זה כתיבה. שירה ואולי גם פרוזה. אני טובה בזה. זה קצת ילדותי לומר אבל אני מרגישה שזה חלק מהיעוד שלי. זה נגיד משהו שאני ארגיש פספוס גדול אם לא אעשה. ואני פשוט בטוחה שאעשה את זה. אבל למזלי זה דבר שעושים מהצד - כלומר, תחביב שמפתחים אותו, וזה בלי קשר לפרנסה, כי מעולם לא חשבתי להתפרנס מזה.
בשירות הלאומי:
האופציה היא תפקיד טכנולוגי, במשך שנתיים, במשרד ממשלתי כלשהו. לא מובטח לי איזה תפקיד בדיוק אקבל. יש תפקידים יותר טובים, ויש פחות.
אני יודעת שיש תפקידים של qa (שנחשבים הפחות טובים), יש תפקידים של פיתוח ויש תפקידים של יותר אבטחת מידע וכאלה. לא סגורה ממש מה יש עוד. אבל לפני השירות יש ראיון עם ראשי הצוותים שם שואלים אותך מה בא לך לעשות, ומאמינה שאם אתעקש על פיתוח (שזה מה שאני מעדיפה) יתנו לי. אני יודעת שיש בנות שמגיעות עם רקע של 5 יחל, ויש בנות שמגיעות אפילו עם תואר שלם שכבר עשו. בגלל שעשיתי מגשימים בעיניי בסך הכל אני נמצאת במצב שרוב הסיכויים אקבל תפקיד טוב- ואני מקווה פיתוחי. כך שיש סיכון - אבל מניחה שהוא לא גדול מדי.
הבנות שירות משתלבות בצוותים כמו עובדות רגילות, ויש הכשרה שמשתנה בהתאם לתפקיד, שהמנהל נותן. ומתפתחים עם הזמן.
השירות הוא מש כמו עבודה. הצוותים הם של עובדים שם. לפי הבנתי העובדים לא מבוגרים מדי, הגיל הממוצע הוא משהו כמו 30, כמובן יש מבוגרים יותר, אבל גם יש צעירים יותר.
היתרון הגדול בשירות הזה - הוא לתת צ'אנס אמיתי לפיתוח. לעבוד בעבודה רגילה לגמרי. ולבחון עם עצמי אם אני רוצה את זה, מי יתן לי את הצ'אנס הזה בהזדמנות אחרת?
במידה ולא - אז קצת באסה כי כנראה לא אהנה כל כך בשירות, אבל מצד שני חסכתי לעצמי ללכת למסלול שלא יהיה לי טוב בו בהמשך החיים. במידה וכן - חסכתי ידע, נסיון כלשהו, קשרים עם אנשים, וגם - עבודה אפשרית. תוך כדי התואר או לאחריו.
בשירות הצבאי:
התקבלתי לתפקיד בחיל האוויר שנקרא חוקרת מודיעין אוויר. זה שם כולל להרבה תפקידים מודיעיניים. זה נחשב טוב ואיכותי. שנתיים. אנשים טובים. גם שם יש תפקידים מעניינים מאוד, ויש תפקידים פחות...
והתמיינתי למסלול במודיעין שנקרא - שוב"ל-שחקים. מסלול של 2.8 ושנה קבע. מסלול שקשור ללווינים, מודיעיני וטכנולוגי. מסלול איכותי מאוד. אבל עדיין אין תשובות. (כנראה עוד חודש ככה הן יגיעו).
שני התפקידים הם בסיס פתוח בקרייה.
היתרון - תפקידים באמת טובים. מעניינים. אתגר וחישול, הזדמנות להתעסק בדברים שונים שאין באזרחות. אבל זה גם החסרון שלהם. וגם החוויה של הצבא.
וגם (אולי) היכולת להתקדם לקריירה צבאית, שיכולה להביא סיפוק רב ומשמעות, וגם אולי יותר קלה לאמהות (במיוחד שאני רוצה משפחה גדולה) ופנסיה מוקדמת. אבל... קראתי באינטרנט והיום נראה שזה מאוד קשה ולא בטוח, וגם קצת מפחיד להתעסק בדברים שלא קשורים לאזרחות ואחרי כמה שנים להפלט החוצה בלי נסיון אמיתי.
ובסוגריים:
אני באמת לא רוצה שתחשבו שאני חושבת רק על עצמי. אני באמת מאמינה שגם בשירות הלאומי וגם בשירות הצבאי אתרום בערך באותה צורה למדינה. מקווה שהתגובות לא יתמקדו בעניין של "למה יש לך את הפריווילגיה לשירות לאומי". אני באמת דתיה, כל חיי למדתי במסגרות דתיות, ובהחלט יודעת שיהיו לי אתגרים בצבא מעצם היותי דתייה, ובהחלט עצם הנסיון ללכת לצבא הייתה החלטה לא קלה. כך שהפטור הוא לא שקר או נסיון להשתמטות או משהו. ממש ממש לא. אני בהחלט רוצה לתרום וכמה שיותר, ולעשות את השירות הכי משמעותי שיש. ועל הדרך - להנות ולקבל ערך מוסף חזרה.
נערך לאחרונה ב:
