היי
אני מניחה שנפתחו לא מעט דיונים כאלה באתר של הסולידית ובאינטרנט בכלל.
גישות שונות, כולן נכונות - איך לבחור ולתכנן את הקריירה
למשל, לא ללכת "אחרי הלב" בבחירת התואר, וללמוד אומנות קלאסית כי זה מעניין, אלא להסתכל על זה בצורה יותר פרגמטית ופרקטית, וללמוד מקצוע מכניס (ובעדיפות כזה שישלב אמנות באופן כזה או אחר).
זה אולי בכלל פוסט פריקה או שיתוף...
ובכל זאת, אשמח לנצל את חוכמת המוני המשתמשים באתר הזה, על מנת לקבל את ה-50 סנט שלהם:
אני מרגישה שהגעתי לתקרת זכוכית מסוימת במקום העבודה שלי, במגזר הציבורי. מכל מיני סיבות, הן רבות.
אני מרגישה משמעותית שם. לא עבודה קלאסית של מגזר ציבורי שהעט נופל כשמגיעה "השעה", אלא עבודה משמעותית ומעניינת.
אבל אני מרגישה שהגיע העת שלי להתקדם בחיים, בטח ובטח כשהקמת משפחה על הפרק ובעתיד הקרוב (לא מחר בבוקר, אבל בקרוב).
מנגד, יש אפשרויות במגזר הפרטי, שהן כנראה יכניסו לי יותר לחשבון הבנק אבל... מרגישות לי... איך נגיד... "ליד".
אני לא אתבייש בעבודה שלי, אבל אני ארגיש קצת... NPC (?). "עוד מישהי" שעובדת בחברת הייטק כזו או אחרת. קמה בבוקר, מגיעה למשרד, מכרטסת, מתקתקת שורות על גבי שורות, מכרטסת ויוצאת מהמשרד. עובדת עבור מישהו ישראלי במקרה הטוב, עובדת עבור חבר'ה מסודרים היטב בהנהלה של תאגיד גלובאלי במגדלים היפים של NYC.
אני כנראה מקצינה את המציאות יותר ממה שהיא אבל אני מרגישה שבעצם הדילמה שאני צריכה להכריע בה -
האם אני רוצה שהעבודה שלי תהיה עבודה נטו. מקום עבודה נוח, שלא אסבול בו, אבל גם לא משוש חיי, כזה שאני הולכת לעבוד בשביל שאני אקבל סכום נאה לחשבון הבנק ומשם לתיק ההשקעות או להנאות החיים שלי בהווה. להתלונן על החיים, אבל לפחות עם כוס קאווה ביד ישובה על ערימות של כסף.
או האם אני רוצה שהעבודה שלי תהיה ממש חלק מהותי מחיי, חלק מהגדרת הזהות שלי, גם עם תחושת סיפוק ברגעים שמחים אבל גם עצבים ורגשות מעורבים ממש ברגעים עצובים, וגם במחיר של שכר יותר נמוך (ולא, לא מדובר באלף-אלפיים שקל בנטו...).
התשובה המדוייקת תהיה, אולי, לבחור את מה שיאפשר לי את קפיצת המדרגה הבאה ויקדם אותי אל עבר היעד הנכסף (בשכר, בתנאים, בעניין) אבל לא תמיד קל לנבא את זה, והחיים מביאים איתם הפתעות (חיובית ושליליות), וגם היעד לפעמים משתנה תוך כדי תנועה...
בקיצור, אני מרגישה מבולבלת.
איך אתם בחרתם את מסלול הקריירה שלכם?
אני מניחה שנפתחו לא מעט דיונים כאלה באתר של הסולידית ובאינטרנט בכלל.
גישות שונות, כולן נכונות - איך לבחור ולתכנן את הקריירה
למשל, לא ללכת "אחרי הלב" בבחירת התואר, וללמוד אומנות קלאסית כי זה מעניין, אלא להסתכל על זה בצורה יותר פרגמטית ופרקטית, וללמוד מקצוע מכניס (ובעדיפות כזה שישלב אמנות באופן כזה או אחר).
זה אולי בכלל פוסט פריקה או שיתוף...
ובכל זאת, אשמח לנצל את חוכמת המוני המשתמשים באתר הזה, על מנת לקבל את ה-50 סנט שלהם:
אני מרגישה שהגעתי לתקרת זכוכית מסוימת במקום העבודה שלי, במגזר הציבורי. מכל מיני סיבות, הן רבות.
אני מרגישה משמעותית שם. לא עבודה קלאסית של מגזר ציבורי שהעט נופל כשמגיעה "השעה", אלא עבודה משמעותית ומעניינת.
אבל אני מרגישה שהגיע העת שלי להתקדם בחיים, בטח ובטח כשהקמת משפחה על הפרק ובעתיד הקרוב (לא מחר בבוקר, אבל בקרוב).
מנגד, יש אפשרויות במגזר הפרטי, שהן כנראה יכניסו לי יותר לחשבון הבנק אבל... מרגישות לי... איך נגיד... "ליד".
אני לא אתבייש בעבודה שלי, אבל אני ארגיש קצת... NPC (?). "עוד מישהי" שעובדת בחברת הייטק כזו או אחרת. קמה בבוקר, מגיעה למשרד, מכרטסת, מתקתקת שורות על גבי שורות, מכרטסת ויוצאת מהמשרד. עובדת עבור מישהו ישראלי במקרה הטוב, עובדת עבור חבר'ה מסודרים היטב בהנהלה של תאגיד גלובאלי במגדלים היפים של NYC.
אני כנראה מקצינה את המציאות יותר ממה שהיא אבל אני מרגישה שבעצם הדילמה שאני צריכה להכריע בה -
האם אני רוצה שהעבודה שלי תהיה עבודה נטו. מקום עבודה נוח, שלא אסבול בו, אבל גם לא משוש חיי, כזה שאני הולכת לעבוד בשביל שאני אקבל סכום נאה לחשבון הבנק ומשם לתיק ההשקעות או להנאות החיים שלי בהווה. להתלונן על החיים, אבל לפחות עם כוס קאווה ביד ישובה על ערימות של כסף.
או האם אני רוצה שהעבודה שלי תהיה ממש חלק מהותי מחיי, חלק מהגדרת הזהות שלי, גם עם תחושת סיפוק ברגעים שמחים אבל גם עצבים ורגשות מעורבים ממש ברגעים עצובים, וגם במחיר של שכר יותר נמוך (ולא, לא מדובר באלף-אלפיים שקל בנטו...).
התשובה המדוייקת תהיה, אולי, לבחור את מה שיאפשר לי את קפיצת המדרגה הבאה ויקדם אותי אל עבר היעד הנכסף (בשכר, בתנאים, בעניין) אבל לא תמיד קל לנבא את זה, והחיים מביאים איתם הפתעות (חיובית ושליליות), וגם היעד לפעמים משתנה תוך כדי תנועה...
בקיצור, אני מרגישה מבולבלת.
איך אתם בחרתם את מסלול הקריירה שלכם?
עובדת במקצוע הכי טוב בעולם, מכניסה כמה שמכניסה וחיה בהתאם. לא מתחרטת לרגע על הבחירות שלי, "רמת החיים" לא משתווה בשום צורה לאיכות החיים ולכמה אני שמחה לקום כל בוקר למה שאני עושה.
